המאמר עוסק בחוק החדש החל על אמצעי התשלום המתקדמים: חוק שירותי תשלום, התשע"ט–2019. חוק שירותי תשלום הוא חוק חדשני שנועד לספק מעטפת משפטית למהפכה המתרחשת בימים אלה בעולם התשלומים בישראל – מעבר משימוש באמצעי התשלום המסורתיים לאמצעי תשלום דיגיטליים, תוך ניסיון ללוות בזמן אמת את ההתפתחות הטכנולוגית המהירה בתחום ואת הסוגיות שמעורר עולם התשלומים החדש. החוק מתמקד במערכת היחסים בין נותני שירותי התשלום לבין הלקוחות שלהם ומעניק הגנות חשובות ללקוח המשתמש בשירותי התשלום. המאמר מנתח את העקרונות עליהם מושתת החוק החדש ובוחן את אופן יישומם בשלוש סוגיות מרכזיות המוסדרות בחוק: אחריותו של נותן שירותי התשלום לביצוע פעולת תשלום בהתאם להוראות הלקוח; ביטול הוראת תשלום על ידי הלקוח; ושימוש לרעה באמצעי תשלום.

The post רות פלאטו־שנער – חוק שירותי תשלום, התשע"ט–2019: הגנת הצרכן הפיננסי בעולם של שירותי תשלום דיגיטליים appeared first on המשפט.

מאמר זה, אשר נכתב במלאת עשרים שנים לחקיקת חוק החברות ומאה שנים לפסק הדין Dodge v. Ford, שעסק בשאלת תכליתה של החברה ובהיקף שיקול הדעת וחובותיהם של נושאי המשרה בה, בוחן את התמורות המשמעותיות שחלו מאז, ובעיקר בשנים האחרונות, בשאלת תכלית החברה. תמורות אלה, בעולם העסקים ובעולם המשפט כאחד, נסקרות במאמר ומצביעות על שינוי יסודי במקומה ובתפקידה החברתי של החברה, מגוף שתכליתו המסורתית התמקדה בהשאת רווחי בעלי מניותיו לגוף עסקי שתכליתו לשלב באופן אינטגרטיבי את ענייניהם של כל בעלי העניין הקשורים בפעילותה של החברה. לפי גישה חדשה זו, תכליתה הכלכלית של החברה היא למעשה הדרך והאמצעי להבטיח את קיומה של כלכלה בת קיימא, המפתחת את הקיום האנושי בהתאם לעקרונות של משמעות וכבוד. על כן קורא המאמר לעדכן את סעיף 11(א) לחוק החברות, לב ליבו של החוק, כך שבנוסחו הקיים תוחלף המילה "וניתן" במילה "ויש". בכך תותאם הארכיטקטורה של חוק החברות – כראוי לה לקודיפיקציה – לעמדות הנוהגות כבר ממילא בעולם המשפט ובעולם העסקים, המשמרות את המסגרת העסקית בתוכה פועלת החברה תוך הרחבת התמונה לזיקה המתהדקת בין החברה (society) לחברה (company).

The post עלי בוקשפן – עשרים ומאה שנים לשאלת תכלית החברה – הצעה להתאמת סעיף 11 לחוק החברות לעידן התאגידי המודרני appeared first on המשפט.

בכל חודש מפריש ציבור העובדים בישראל משכרו לטובת קרן פנסיה או קופת גמל. הכסף מועבר לגופים מוסדיים שתפקידם להשקיע בכספי הציבור בנאמנות כחיסכון לטווח ארוך. מכוח השקעתם בחברות ציבוריות, הגופים המוסדיים הופכים לבעלי מניות שיש להם זכות הצבעה באספות הכלליות. בהיותם בעלי מניות משמעותיים, אומצה בישראל הגישה המצפה כי הגופים המוסדיים יפעלו לחיזוק הממשל התאגידי היעיל בחברות שבהן הם משקיעים. ואולם, בין החוסכים הפסיביים לבין הגופים המוסדיים שמנהלים את כספם קיימת "בעיית נציג", שכן האחרונים מעוניינים להקטין ככל האפשר את עלויות ניהול הכספים. כדי למזער בעיית נציג זו, על החוסכים, בין היתר, לקבל מידע אודות האופן שבו הצביעו הגופים המוסדיים באמצעות הכסף שהם מנהלים. מחקר זה בוחן את חובת השקיפות המוטלת על הגופים המוסדיים ומתמקד ברמת הציות לחובה זו. מהמחקר עולה כי רמת השקיפות של מדיניות ההצבעה ושל הנתונים על אודות ההצבעה של הגופים המוסדיים באספות בעלי המניות אינה משביעה רצון. יותר מכך, אף במקרים שבהם מצייתים הגופים המוסדיים לחובת הדיווח, חושף המחקר בעיה של חוסר אחידות באופן הדיווח ובאופן הנגשת המידע. מצב זה מסכל את אחת המטרות המרכזיות של חובת ההצבעה של הגופים המוסדיים, קרי, קידום נורמות ממשל תאגידי אפקטיבי בחברות ציבוריות.

The post עידו באום ועדי ארן – "מה עשה הכסף שלנו היום?" (חוסר) שקיפות בהצבעות הגופים המוסדיים באספות כלליות של בעלי מניות appeared first on המשפט.

The post אוריאל פרוקצ׳יה – הנחות היסוד של חוק החברות במבט לאחור appeared first on המשפט.

מאחורי ההגה של הפעילות הכלכלית בעולם כולו נמצאים התאגידים. לרבים מהם, בעיקר הגלובליים, יש יותר כוח כלכלי ופוליטי מהמדינות שבהן הם יושבים. מכירותיהם של חלק מתאגידים אלו עולים על התל"ג של מדינות רבות. מרבית הפעילות הכלכלית בארץ ובעולם מתבצעת באמצעות תאגידים. השפעת התאגידים על החברה והכלכלה היא עצומה. האישיות המשפטית הנפרדת היא שאפשרה את התפתחות הכלכלה. עם זאת, גודלם וכוחם של התאגידים כיום עלולים להוות כר לביצוע עבירות, ולכן יש חשיבות בהסדרת פעילותם בתחום הפלילי. המאמר פותח בסקירה של התפתחות האישיות המשפטית הנפרדת בכלל והטלת אחריות פלילית על תאגידים בפרט. הטענה המרכזית במאמר היא כי יש לחשב מסלול מחדש ולקבוע דינים הנוגעים לתאגיד במשפט הפלילי המתייחסים לטיבו וטבעו של התאגיד ככזה ולא כנספח לדינים המתייחסים לבני אנוש, כפי שהיה עד כה. יש להרחיב את ההתייחסות בהתבסס על מדיניות המבוססת על כוחם של תאגידים, כוחם הכלכלי אך גם החברתי. בחלקו הראשון של המאמר נדונה תורת האורגנים כבסיס לאחריות הפלילית של התאגיד, ההשלכות הנובעות מכך והקשיים המתעוררים בהרשעת תאגידים כתוצאה מאימוץ תאוריה זו. בחלק זה נדונה גם השאלה מיהו אורגן לצורך הטלת אחריות פלילית על תאגיד.

חלקו השני של המאמר עוסק בשינויים הנדרשים בחקיקה בנוגע לאחריות התאגיד בפלילים. פרק זה נדונה השאלה של הטלת אחריות על התאגיד מכוח אחריות מצרפית של מספר אורגנים; בהגנות העומדות לתאגיד במשפט הפלילי, ביניהן הגנות מסוג צידוק; הגנה לתאגיד כאשר האורגן לא פעל בביצוע העבירה במטרה להיטיב עם התאגיד והגנה לתאגיד המטמיע תוכניות בקרה ופיקוח במטרה למנוע ביצוע עבירות. כמו כן, נערך דיון בחלק זה בזכויות התאגיד כנאשם במשפט הפלילי, ובמרכזן הזכות להליך הוגן. במסגרת זו נדונה השאלה אם עומדת לתאגיד זכות השתיקה והזכות (החיסיון) מפני הפללה עצמית. החלק השלישי של המאמר מתמקד בתיקוני החקיקה הנדרשים בנוגע לענישת תאגידים. בפרק זה נבחנת המטרה העונשית העומדת בבסיס ענישת תאגידים והשאלה אם יש מקום במסגרת זו לעבור מעקרון ההלימה הגמולני לעקרון השיקום. בהמשך יש ניתוח של הבסיס הראוי לענישת תאגידים ואמצעי ענישה נוספים כמו מנגנוני פיקוח, הן לאחר הרשעה והן במסגרת הימנעות מהרשעה ועבודות לתועלת הציבור. ובסיומו, בחלק הרביעי, מרוכזים שינויי החקיקה שיש לקדם.

The post מיכל אגמון־גונן – התאגיד במשפט הפלילי – חישוב מסלול מחדש appeared first on המשפט.

מאמר זה בוחן באופן ביקורתי את המודל למיסוי תאים משפחתיים בישראל נוכח התמורות הכלכליות והחברתיות שחלו במשקי הבית למן הקמת המדינה ועד ימינו.

המודל למיסוי בני זוג התייחס במקור למשפחות שחיו בתקופה הוויקטוריאנית בבריטניה. מאז חקיקתו תוקן טלאי על טלאי במשך שנים ארוכות, יצר שעטנז בין מודל המיסוי המאוחד לבין מודל המיסוי הנפרד וככזה הוא מעורר קשיים מושגיים ופרקטיים לא מבוטלים. הטענה המרכזית שמאמר זה מבקש לפתח ולקדם היא הצורך בחשיבה מחודשת של המודל שאומץ למיסוי תאים משפחתיים בישראל בשים לב למשטר הרכושי שבין חברי התא המשפחתי, וזאת בניגוד למגמה שעולה משלל תיקוני החקיקה והבהרות רשות המיסים בעשורים האחרונים, אשר הביאו עקב בצד אגודל לכך שכל אחד מבני זוג ממוסה בנפרד מבן זוגו, בדומה ליחידים רווקים, ומתעלם מכך שנישומים אלה מנהלים משק בית משותף עם אחר כיחידה כלכלית אחת. בהקשר זה אף מוצע לבחון מחדש ובאופן ביקורתי את הצורך בהענקת הטבות מס לחברי התא המשפחתי ואת מידת האפקטיביות של הטבות מס אלה; וככל שיימצא שיש מקום לאפשר לבני משפחה הטבות מס שלא מוענקות ברגיל ליחידים רווקים, מוצע לבחון ניודן של הטבות מס אלה בין חברי התא המשפחתי כמו גם הגבלתן ביחס לתאים משפחתיים בעלי אמצעים, בדומה ל"מבחני ההכנסה" המקובלים במערכת הרווחה בישראל.

The post תמיר שאנן – מיסוי משפחות בישראל במאה העשרים-ואחת appeared first on המשפט.

השנים האחרונות העמידו במבחן את חובת פרסום התשקיף הקבועה בסעיף 15 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968. חובה ותיקה זו היא הוראת הדין הקובעת את תחולתו של חוק ניירות ערך, וממנה נגזר מתי עסקים המבקשים לגייס כספים מהציבור יהיו כפופים למסגרת הפיקוחית המשמעותית שמשית החוק. סביבת הריבית הנמוכה המעודדת נטילת סיכונים, והתפתחות האמצעים הטכנולוגיים המקילים על פנייה לציבור וגיוס כספים ממנו, הביאו עימם פרץ ניסיונות לעקוף את חובת פרסום התשקיף. היא הפכה מוקד עניין עבור פעילים בשוק ההון, רשות ניירות ערך ובתי המשפט. מה נועדה חובת פרסום התשקיף להשיג? מהו התוכן שיש ליצוק להגדרת ניירות ערך? מהן הפעולות העשויות להיחשב כהצעה של ניירות ערך? האם פנייה למשקיעים מסוימים צריכה להיות פטורה מחובת פרסום התשקיף? על שאלות אלה ואחרות ניתן מענה ברשימה מקיפה זו , העוסקת בחובת פרסום התשקיף. הרשימה בוחנת את שלושת רכיבי החובה, את פסיקת בתי המשפט בעניינם, ואת הצורך בתיקוני חקיקה. התפיסה הכללית בדבר חשיבות הפיקוח על פעילות פיננסית המופנית לציבור הרחב מקבלת ברשימה זו ביטוי קונקרטי, והדיון בסעיף הליבה הקצר של חוק ניירות ערך מעלה לסדר היום ומחדד את הסוגיות המורכבות הגלומות בו.

The post אמיר וסרמן וצפנת מזר־לייסט – חובת פרסום תשקיף כקו ההגנה של ציבור המשקיעים appeared first on המשפט.

פסיקת השופט דנציגר בפרשת בלום חושפת את הדרמה של הזכיינות, ומחייבת לעיין במוסד חשוב זה מנקודת שבר: כשהצדדים מצויים בסכסוך, ומי מהם מבקש לצאת מהקשר. סיום ההתקשרות מטלטל את הספינה החוזית כולה, וצפוי להשליך על כדאיות העסקה. הרגולציה של סיום הזיכיון מבנה את התמריצים הפועלים על הצדדים להתקשרות: אם נתיר למזכה לסיים את הקשר לפי רצונו – הוא עלול לטרוף את השקעות הזכיין, מבלי לאפשר לו לקצור באופן מיטבי את פירות עמלו. מצד שני, הכבדה על המזכה עלולה לדחוף את הזכיין לצמצם את השקעותיו ולהחמיר את "נסיעת-החינם". יכולת היציאה מהזכיינות משליכה על הוודאות המסחרית של הצדדים; היא מותחת את מנעד הכוחות שלאורכו הם ינועו במהלך ההתקשרות; והיא מעצבת את ערכו המסחרי של הזיכיון. ברשימה זו אציע אסדרה חדשה של סיום הזיכיון. אפתח בסקירת פסקי-הדין בפרשת בלום על גלגוליה ואנתח את החידוש ההלכתי שבהם. אעמת בין הלכת בלום להלכות קודמות. אציג ניתוח כלכלי של הזיכיון ואציע אסדרה סטטוטורית של סיום הזיכיון על רקע התובנות שיופקו.

The post איריס סורוקר – רגולציה של סיום הזיכיון appeared first on המשפט.

שתי טכניקות משפטיות מאפשרות לבעל שליטה לרכוש את חלקם של בעלי המניות מהציבור בחברה ציבורית, להפוך אותה לחברה פרטית ואף למחוק אותה מהמסחר בבורסה (תהליך המכונה "עסקת Going Private"). האחת, הצעת רכש מלאה עוגנה בחוק החברות. האחרת, מיזוג משולש הופכי היא פיתוח יצירתי של הוראות המיזוג בחוק החברות והוכרה בפסיקה כחלופה לגיטימית להצעת הרכש המלאה. בשנים האחרונות נמחקו מהמסחר בבורסה עשרות חברות תוך שימוש בטכניקות אלה. שתי הטכניקות מתאפיינות בהגנות שונות לבעלי המניות מהציבור. הספרות האקדמית והפסיקה תומכות בזכותם של בעלי שליטה לעצב את העסקה כרצונם, מתוך הנחה כי הטכניקות החלופיות משיגות בסופו של דבר תוצאה מהותית זהה: ככל שתושלם העסקה, ישולם בה לבעלי המניות מהציבור מחיר הוגן בעבור מניותיו. באמצעות מחקר איכותני המבוסס על ראיונות עם 12 עורכי דין עתירי ניסיון בעסקאות going private בוחן מחקרנו את הנחת השוויון המהותי המונחת בבסיס חופש הבחירה שניתן לבעלי השליטה בעיצוב עסקת רכישת הציבור. מהמחקר עולה חשש כי חברות רבות אינן מסוגלות כלל להימחק מהמסחר בבורסה אף כאשר התועלת במחיקתן עולה על התועלת שבהמשך המסחר במניותיהן. זאת, עקב עלותה הגבוהה של טכניקת המיזוג מחד גיסא ועקב הקושי להשיג את הרוב המיוחד הדרוש לקבלת הצעת רכש מלאה מאידך גיסא. עוד מצביע המחקר על פערים בין שתי הטכניקות המכרסמים בתוקפה של הנחת השוויון המהותי. הצעת הרכש מספקת רמת ודאות משפטית וכלכלית גבוהה לבעל השליטה, אינה כרוכה במעורבות של הדירקטוריון אך קשה יותר ליישום ככל שלחברה פיזור גדול יותר של בעלי מניות ולוקה בהיקף המידע המובא לידיעת בעלי המניות הניצעים. לעומת זאת, השימוש הגובר בוועדה בלתי-תלויה כאמצעי לחיסון עסקת מיזוג הופכי משולש מפני ביקורת שיפוטית הופך טכניקה זו לאטרקטיבית אך מייקר אותה באופן שמגביל אותה לחברות אמידות. קיימת חוסר ודאות ביחס לרמת הביקורת השיפוטית על הוועדה הבלתי-תלויה, אך המחקר מצביע על העדפה מובהקת של עורכי הדין לטכניקת המיזוג ולשימוש בוועדה הבלתי-תלויה. מתעורר חשש כי הסיבה להעדפה היא היכולת של בעל השליטה להשפיע על מקבלי ההחלטות בעסקה ולהגיע לעסקה נוחה יותר מבחינתו.

The post עידו באום, טל וינטרויב ודנה מנחם־ינאי – "חופש העיצוב" במבחן המעשה: עסקאות Going Private בישראל מפרספקטיבת עורכי הדין appeared first on המשפט.

כל אחת משלוש הכלכלות המובילות – ארצות-הברית, גרמניה ויפן – נבדלת מחברתה בפרמטרים מרכזיים כגון מבנה הבעלות בהון, אתוס סוציאלי, מערך פוליטי, תשתית תרבותית ועוד. סביר להניח כי צורתו של המשטר והמבנה הנהוג בחברות עסקיות בכל אחת ממדינות אלו קשורה לפרמטרים הייחודיים לה. הקוראים של מאמר זה, המודעים למציאות הכלכלית והחברתית בישראל, מוזמנים אפוא לבחון את המודלים שיוצגו להלן בעין ישראלית הרגישה לדומה ולשונה בינינו ובין המודלים הללו. במאמר זה, הפרק הראשון עוסק בהקדמה לקראת המשך המאמר. בפרק השני והשלישי יוצגו המודל הגרמני-אירופי והמודל היפני. בפרק הרביעי תוצג התמונה הכוללת ואת השלכותיה. בפרק החמישי כותב המאמר יציג את הרהורים באשר לסיכויי האחדת המודלים השונים עקב תהליך הגלובליזציה.

The post ידידיה שטרן – כלכלת בעלי מניות או כלכלת קהלים – דיני חברות במבט השוואתי ולגלובלי appeared first on המשפט.

סקירת ספרו של י' יגור "דיני ההגבלים העסקיים".

The post מאיר חת – על דיני ההגבלים העסקיים appeared first on המשפט.

בדיחה ידועה מספרת על רב ששב הביתה מדרשת השבת, ושואלת אותו הרבנית: "על מה דרשת היום?" משיב לה הרב – "על מצוות הצדקה". שואלת הרבנית "נו, ואיך הייתה הדרשה ? " משיב לה הרב – "הצלחתי במחצית. הצלחתי לשכנע את העניים לקבל ". המחצית השנייה במלאכתו של הרב, לשכנע את העשירים לתת, מעלה את השאלה שבה בחרתי לפתוח : מה לביקורת המדינה ולמגזר הצדקה? אפשר להרחיב שאלה זו ולשאול: מה למדינה ולצדקה ? שהרי צדקה – בלשון היום-יום – היא נתינה לנזקק מטוב לבו של הנותן, כרצונו, בשיעור הנראה לו ולמטרה הנראית לו. ואילו המדינה אינה פועלת על פי נטיית הלב. היא פועלת למטרות מוגדרות; לפי תקציב מאושר, בשוויון, ועל פי אמות מידה אחידות. ביקורת המדינה – על אחת כמה וכמה: היא מחפשת אחר הנהלים, המנהל התקין, היעילות והחיסכון, שהם, לכאורה, מושגים הרחוקים מעולמה של ה"צדקה", במובנה המקובל. הנה כי כן, דיוננו נפתח לכאורה בפרדוקס: מדינה וצדקה. בהשאלה בלבד מאמרת חז"ל (שנאמרה בהקשר אחר לחלוטין): "והלא כל מקום שיש משפט – אין צדקה, וצדקה – אין משפט". המדינה מזוהה עם הדין והמשפט ולא עם חסד וצדקה. על כן עלינו להבהיר שישווו מהם פניה של הצדקה, ועד כמה קשורה היא בטבורה למדינה, לפיקוח הציבורי, ומכאן גם לביקורת המדינה.

The post אליעזר גולדברג – הפיקוח על מגזר הצדקה בראי ביקורת המדינה appeared first on המשפט.

ספרה המרתק והמהנה מאוד לקריאה של דפנה ברק-ארז עוסק בשינויים שחלו בהסדרה המשפטית בישראל של גידול החזיר ומכירתו, תוך ניסיון להתחקות אחר התהליכים החברתיים-תרבותיים שהביאו לשינויים אלה. ברק-ארז עוקבת, באמצעות מחקר היסטורי מעמיק ופרטני, אחר השינויים שחלו, משלהי תקופת המנדט ועד ימינו אלה, בהיקפם של האיסורים המשפטיים על גידול החזיר ומכירתו, ובפרשנות שניתנה להם בפסיקתם של בתי המשפט. היא מנסה להתחקות אחר שינויי העומק החברתיים, הכלכליים והתרבותיים שהובילו לשינויים בחוק ובפסיקה. בחלקה הראשון של רשימה זו אעמוד בקצרה על הנושאים העיקריים הנדונים בספר. בחלקה השני אבחן את עמדתה של ברק-ארז, שלפיה בסוגיית איסורי החזיר, גילו בתי המשפט עמדה של ניטרליות ערכית, ורק שיקפו, פחות או יותר, את השינויים התרבותיים שחלו בחברה הישראלית. אטען כי למעשה אי-אפשר להסביר כראוי את ההתפתחויות המשפטיות שחלו בסוגיית איסורי החזיר מבלי לעמוד על הכרעות נורמטיביות, ושנויות במחלוקת, שאימץ בית המשפט העליון בהקשר זה.

The post יעקב בן שמש – על Outlawed Pigs, מאת דפנה ברק-ארז appeared first on המשפט.

זכור לי ויכוח שהתקיים ביני לבין פרופ' חת לפני כעשרים וחמש שנה. בימים ההם התחלתי לעבוד על חוק החברות החדש והפצתי טיוטות להערות של מומחים. בין היתר הבעתי את אמונתי בשוק החופשי ואת הלקח שנגזר מן האמונה הזו – שהרגולטור מחויב לרסן את כוחותיו ולצמצם את הרגולציה רק לאותם מגזרים שבהם ניתן להבחין בבירור בכשל שוק. פרופ' חת, שהיה אחד מן המעירים לטיוטות שהפצתי, אם לא החריף שבהם, העיר כי נכון שיש לצמצם את הרגולציה למגזרים של כשל שוק, אך הבעיה היא שיש כשלי שוק בכל פינה, ולכן תפקידו של הרגולטור הוא מסיבי. חשבתי אז שחת מגזים, והחזקתי בדעה זו שנים רבות. המשבר הנוכחי בשוקי תבל טופח עתה על פניי, וזה הזמן להודות כי הצדק היה עם חת, ולא אתי. ההרצאה שבדעתי לשאת היום איננה אלא אילוסטרציה קטנה המדגימה את חכמתו של חת ואת קוצר ראייתי שלי.

The post אוריאל פרוקצ'יה – שכר הבכירים והמשבר הכלכלי appeared first on המשפט.

מוצרים מערכתיים (System Products) מבוססים על עבודה מתואמת. המדפסת המחוברת למחשב צריכה לתאום לדרך פעולתו. כרטיס הזיכרון צריך לתאום למצלמה הדיגיטלית. תכנת מחשב יישומית צריכה לפעול לפי הקודים של מערכת ההפעלה. מכשיר הדי.וי.די. או מצלמת הווידאו צריכים להקרין על מסך הטלוויזיה. במערכות משולבות מעין אלה, כמה רכיבים מופעלים מתוך הדדיות (Interoperability), על מנת להשיג את התוצאה המבוקשת. היכולת לפעול ב"שיתוף פעולה" מותנית בהתקיימותה של תכונת תאימות (Compatibility) בממשקי החיבור שבין הרכיבים. ההחלטה אם לאפשר תאימות בממשקי המערכת נתונה בידי היצרן. יצרן הבוחר בממשק פתוח יוצר מערכת מודולרית, המאפשרת המרת רכיבים. למשל, יצרן של חומרת מחשב (מוצר מערכתי ראשי) עשוי ליצור ממשקי התחברות "פתוחים" בין יחידת המחשב לכונני דיסקים, למדפסות או למצלמות מחשב (מוצרים פריפריאליים). ממשק פתוח מאפשר לצרכן לבחור בין מוצר פריפריאלי המיוצר על ידי יצרן המוצר הראשי, לבין מוצר פריפריאלי חיצוני המיוצר על ידי מתחרה. אך היצרן עשוי לבחור במערכת סגורה, המונעת הצטרפות של רכיבים שאינם מיוצרים על ידו. במערכת סגורה, היצרן הוא המספק את כל רכיבי המערכת. ניסיון לחבר למערכת רכיב חיצוני ייתקל בממשק סגור. בחלק הראשון אפתח בסקירה קצרה של הדין הרלוונטי. החלק השני יוקדש לניתוח כלכלי של הסוגיה. בחלק השלישי אעמוד על השיקולים להתערבות שיפוטית. כפי שאראה, ראוי בדרך כלל להימנע מהתערבות בבחירותיו הטכנולוגיות של היצרן, וזאת גם מקום שבו מדובר במונופול. הטעם לכך הוא, כפי שאטען, שהשלכות ההתערבות על המשך התהליך החדשני אינן ודאיות. החשש הוא כי בטווח הארוך ההתערבות עלולה להזיק, ועלותה תגבר על התועלת שלכאורה עשויה לצמוח בטווח הקצר.

The post איריס סורוקר – שיקולים תחרותיים בסוגיית התאימות appeared first on המשפט.

כותרת המאמר וכך גם השימוש התדיר שנעשה במונח "סחר בנשים", מנסים לשקף את המציאות העכשווית שבה גופן של נשים יולדות הופך להיות מקור הכנסה של אחרים, רק בשל תהליך הלידה שהן עוברות. מטרת מאמר זה היא למפות את הדרכים המגוונות שבהן מופק כסף מן היולדות בישראל – כמעט תמיד על חשבון זכותן החוקית לבחירה חופשית ולאוטונומיה על גופן, ולעתים קרובות מאוד אף על חשבון בריאותן ורווחתן. טענתי המרכזית היא כי מצב דברים זה אינו חוקי, לפחות מבחינה חוקתית, ואף אינו ראוי, בייחוד במדינת ישראל, המעודדת לידה כמעט בכל מחיר. במאמר זה אתמקד בעיקר בהוראת חוק הביטוח הלאומי משנת 1953 (להלן: "החוק"), שלפיה רק יולדות אשר מתאשפזות לצורך הלידה תוכלנה לזכות בכיסוי הוצאות הלידה שלהן מטעם המדינה, ובדמי כיס האמורים לעזור לה ברכישת ציוד בסיסי לרך הנולד. החוק הביא, תוך שנים ספורות, למעבר כמעט מוחלט של לידות מהבית אל בתי החולים. בפועל, ניתן בכך לבתי החולים מונופול על הטיפול ביולדות. אמנם היו ניסיונות לטעון שהאשפוז האמור מוצדק מבחינה בריאותית, אולם טענה זו מעולם לא הוכחה. בנסיבות אלה אני מוצאת לנכון להתייחס אל החוק כעוסק במתן מונופול כלכלי לכל דבר, ומכאן הניסיון להבין מיהם הנהנים ממנו ומיהם הניזוקים ממנו. בעמודים הבאים אטען כי החוק היטיב בבירור עם בתי החולים, בכלל, ועם הרופאים העובדים שם, בפרט. חשוב לציין, כבר עתה, כי רווחי הרופאים מתעשיית הלידה הושגו לרוב על חשבונן של המיילדות, שהן המטפלות המסורתיות של היולדות לאורך השנים. יתר על כן, בעיקר משנות השמונים ואילך, נכנסו בעלי אינטרסים נוספים לזירת הלידה, כגון יצרני טכנולוגיית לידה, נותני שירותים רפואיים פרטיים וכן עורכי דין המתמחים בתביעות של רשלנות רפואית. במאמר זה אתאר את האינטרסים הכלכליים של גורמים אלו בלידה. עם זאת, אתמקד בייחוד בחלקה של המדינה.

The post אומי לייסנר – תעשיית הלידה בישראל. appeared first on המשפט.

דיונים ב"צדק חלוקתי" מלווים את התפתחות המשפט מהמקרא דרך אריסטו ועד ימינו. במאמר זה ברצוננו להציע מודל תלת-שלבי. בשלב הראשון תיבחן שאלת תחולת הצדק החלוקתי הקונקרטי במשפט הפרטי באמצעות היקש מארבעת המודלים לתחולת זכויות יסוד במשפט הפרטי. בשלב השני ייבחר המודל הראוי לדעתנו. בשלב השלישי יסויג המודל הנבחר, כדי למקסם את היתרונות של המודל, מחד גיסא, ומאידך גיסא, לאפשר התמודדות מיטבית עם הטיעונים נגד החלת צדק חלוקתי קונקרטי במשפט הפרטי.

The post חגי ויניצקי ומיכל טמיר – מודלים לתחולת צדק חלוקתי קונקרטי במשפט הפרטי. appeared first on המשפט.

רשימה זו מבקשת להתוות קווים לאחריותו של בעל שליטה לנוכח ההתפתחויות בפסיקה בעת האחרונה. משטר אחריות זה, שבמרכזו חובת ההגינות, הוא אחת הסוגיות הסתומות בדיני החברות שלנו בעת הנוכחית. גורם לכך שילוב של אתגר מעשי ניכר בעיצובה של אחריות בעל שליטה יחד עם ניסוח מוקשה ואף משובש של חוק החברות, התשנ"ט-1999 בנושא זה. אלה הביאו לסברה המוכרת, כי אחריותו של בעל שליטה כלפי החברה, במסגרת חובת ההגינות שלו לפי סעיף 193 לחוק החברות, היא חובה "מוחלשת" בהשוואה לחובת האמון של נושאי משרה ואמונאים אחרים. הרשימה בוחנת אפוא את סברת "החובה המוחלשת" אל מול הפסיקה, אשר עד כה לא נתנה לכך נפקות. לאחר מכן, נדון בקצרה בנושא הטלת אחריות על בעל שליטה בגין סיוע להפרת חובת האמון, אשר גוררת חבות כחבותו של אמונאי מפר. נראה שאם חבותו של בעל שליטה כמסייע להפרת חובת האמון היא כחבותו של המפר העיקרי, ראוי שגם חבותו שלו, כמפר עיקרי, תהיה שקולה לכך.

The post עמיר ליכט – כוח גדול ואחריות גדולה: קווים לאחריותו של בעל שליטה בחברה appeared first on המשפט.

מקובל להגדיר את המושג "צדק חברתי" כאופן שבו מתחלקים משאבי המדינה וחובותיה בין אזרחיה. אולם כיצד יחולקו הזכויות והעלויות בצורה "הוגנת"? ואיך נגדיר "הוגנות" בהקשר זה? הוגים ואידיאולוגים רבים עסקו בסוגיה, ותשובה מספקת אין. ספרו של יוסי דהאן "תיאוריות של צדק חברתי" מנסה לסכם ולפרט את התאוריות העיקריות בתחום. למרות הניסיון החשוב, הרי הספר איננו מתייחס מספיק לתורות לא אנגלו-סקסיות ומתעלם לחלוטין מהמסורת היהודית. בנוסף מתרכז הספר בחלוקת המשאבים הכלכליים ולא דן כמעט במשאבים חשובים לא פחות כחינוך והשכלה. קושי נוסף הוא בכך שהמחבר איננו מסתיר את דעתו כנגד קפיטליזם. ממילא קשה להשתחרר מהתחושה שהמחבר איננו נותן יחס הוגן לתאוריות המתבססות על החירות. אלו הדוגלות שדווקא קפיטליזם וכלכלת שוק מביאים ליתר רווחה ושוויון בעולם; ואלו הטוענות כי הבעיה בישראל איננה השוק החופשי, אלא היעדר שוק חופשי ותחרות אמיתית. אולם למרות מגרעות אלו, חוזקו של הספר הוא בהיותו נגיש לקורא העברי, ואין לנו אלא לקוות כי יעורר ויעודד ויכוח ציבורי בנושא.

The post אברהם נ. טננבוים – האם ניתן להסכים על צדק חברתי? הערות על הגדלת העוגה ועל חלוקתה (על ספרו של יוסי דהאן "תיאוריות של צדק חברתי") appeared first on המשפט.

כיום צרכנים ניחנים במודעות גבוהה באשר לאופן שבו משפיעות החלטותיהם הצרכניות על הסביבה, עד כי יש הרואים בכך את היווצרותו של צרכן מזן חדש – הצרכן האתי. התאגידים, שבאופן מסורתי לא מיהרו להציב את האתיקה בראש סדר עדיפויותיהם, החלו גם הם להבין שמדובר ביותר מאופנה חולפת, בייחוד כאשר נוכחו לדעת כי הצרכנים למדו להשתמש בנשק רב עצמה שבאמתחתם – חרם הצרכנים. חרם צרכנים הוא מקרה פרטי של אתיקה צרכנית, והוא אמצעי יעיל בידי הצרכנים לשם העברת מסר חד וברור לתאגידים. ואכן, סיפורי חרמות מרחבי העולם יכולים להעיד על עצמתו. אולם, באשר לצרכן הישראלי, קשה לומר בנחרצות שהחרם הוא סיפור הצלחה. במאמר זה נבקש להבין מהי אתיקה צרכנית, מהו הבסיס הפילוסופי לה וכיצד היא קשורה לחרם צרכנים. נראה גם כיצד מגדירים חרם מוצלח, מדוע ניתן לומר שבישראל טרם נתקלנו בחרם כזה והאם יש לזה קשר למציאות המשפטית הצרכנית המקומית. לבסוף, נבדוק אילו עצות בנוגע לארגון חרמות ניתן לייבא מסיפור הצלחתן בחו"ל.

The post יניב מנו – חרם צרכנים: כלי הנשק האתי של הצרכנים appeared first on המשפט.

החיבור מציג בפני הקוראים ספר בעריכתם של מיכל (שיצר) גל ומנחם פרלמן: ניתוח משפטי וכלכלי של דיני ההגבלים העסקיים (כרך ראשון). הספר עוסק באופן מעמיק ונרחב בניתוח התאוריה והדין של חוק ההגבלים העיסקיים, התשמ"ח-1988 .החיבור מתמקד בפרקו של ד"ר עדי אייל: "הבסיס הכלכלי לדיני ההגבלים העסקיים". החיבור, בעקבות הפרק, סוקר את המודלים הכלכליים שביסוד דיני ההגבלים העיסקיים – התחרות המשוכללת והמונופול. מתוך הסקירה יוצא החיבור לעיון רחב במושג היעילות הכלכלית, על שתי פניה: היעילות ההקצאתית והיעילות הדינמית. בין שני סוגי היעילות קיים מתח מובנה. השגת אחת מהן עשויה לבוא על חשבון רעותה. מתח זה מודגם באמצעות מוסד הפטנט, שבגדרו מוענקת לממציא "מונופול" על המצאתו. יעדו של הפטנט הוא לקדם תהליכי חדשנות, אך מחירו מתבטא בנגיסה ביעילות ההקצאתית. על כן הפטנט מהווה מקרה מבחן מעניין לעימות בין שני סוגי היעילות. החיבור עומד על שורשיה הרעיוניים של היעילות הדינמית. אין חולק בדבר חשיבותה לצמיחה חברתית. מכאן הצורך לבחון מהו מבנה השוק שבו תושג היעילות הדינמית בדרך מיטבית – תחרות או מונופול. כפי שנראה, הפטנט סוטה ממודל התחרות המשוכללת, על מנת לאפשר לממציא לממן את המצאתו ולהפיק תועלת מפֵרות עמלו. ואולם בה בעת נולד החשש להיווצרותו של מונופול, העלול לאיים גם על המשך התהליך החדשני. דומה כי המנוע לדחיפתם של תהליכי החידוש מצוי באיזון העדין שבין הענקת פטנט לבין שמירה על שוק פתוח ותחרותי.

The post איריס סורוקר – בעקבות הספר: ניתוח משפטי וכלכלי של דיני ההגבלים העסקיים appeared first on המשפט.

הספר "זכויות כלכליות חברתיות ותרבותיות בישראל", בעריכת יורם רבין ויובל שני, מרכז אוסף מאמרים הדנים באספקטים שונים של זכויות האדם החברתיות והכלכליות, ובכך זוכה לראשונה ענף זה של תורת זכויות האדם – שהוזנח יחסית לזכויות האזרחיות והפוליטיות – למקום בספרות המשפטית הישראלית. למפעל זה חשיבות מיוחדת בעידן הגלובליזציה הניאו-ליברלית, שבו גדלו הפערים הכלכליים בין האוכלוסיות המוחלשות לבין בעלי ההכנסות הגבוהות, בין מדינות, בתוך מדינות ובתוך הפירמה העסקית. כך, למשל, במרבית המדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח, ה- OECD, התרחב אי- השוויון בעשורים האחרונים לעומת העבר. ישראל, למרבה הצער, מהווה אחת הדוגמאות הקיצוניות לעקומה חדה של הגדלת הפערים. במציאות זו, הדיון בזכויות החברתיות, המבטאות רצון לאזן בין ליברליזם ובין רווחה, רלוונטי באופן מיוחד בישראל.

The post פרנסס רדאי וערן גולן – חוקתיזציה של זכויות חברתיות – על "זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות בישראל" (יורם רבין ויובל שני עורכים) ואחרית דבר בעניין בג"ץ 366/03 עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי נ' שר האוצר appeared first on המשפט.

ברשימה זאת אתמקד אך ורק בהיבט המיוחד של עלות גיוס התרומות המסחרי. השאלה שאעסוק בה היא : האם יש פסול בגיוס תרומות מסחרי כאשר העלויות גבוהות מאוד, והאם יש מקום להסדרה חקיקתית שתמנע פעילות כזאת, תפקח עליה או, לפחות, תבטיח מסירת מידע לציבור ככל הנוגע לקיומה, לטיבה ולהיקפה של העמלה. נושא זה טרם זכה בארץ לטיפול מערכתי או חקיקתי כלשהו, אם כי עלה , בדרך אגב, בדיוניה של ועדת אפרתי, שטרם הגיעו להכרעה וטרם פורסמו.

The post חיים זנדברג – לאן הולך הכסף שלך? פיקוח על עמלות גיוס תרומות באמצעות הטלפון appeared first on המשפט.

ברשימה זו אציג את המקרה של השוק-שאחרי, ואעמוד על בעיית היעילות שממנה הוא סובל. אבחן את כשלי השוק המאפיינים שוק זה, כגון: עלויות המעבר, בעיית הקהל השכוי, בעיית המידע והחוזה הבלתי מושלם. בתוך כך, תיבדק מידת כוחו של השוק הראשוני לפקח על התנהגות אופורטוניסטית מצד היצרן בשוק-שאחרי. בהמשך אבחן שיקולי יעילות העשויים לתמוך בפרקטיקות מגבילות של היצרן בשוק-שאחרי, תוך פזילה לסוגיה של הסדרים אנכיים והסדרי קשירה. מטרת הרשימה היא להציג ניתוח כלכלי של השוק-שאחרי, תוך הבחנה בין פרקטיקה יעילה לבין פרקטיקה הפוגעת ביעילות. כשלי השוק שמהם סובל השוק-שאחרי עשויים להצדיק התערבות רגולטיבית במקרים מסוימים, וזאת במטרה לאפשר לשוק להשיג יעילות כלכלית.

The post איריס סורוקר – השוק-שאחרי appeared first on המשפט.

בהמשך לביקורת הנמתחת על חוק ההגבלים העסקיים, מטרתי ברשימה זה היא לדון, בקצרה, בתיקונים העיקריים הדרושים בו. לא למותר לציין כי סוגיית עיצוב הוראות חוק ההגבלים אינה סוגיה פשוטה כלל ועיקר. אין מודל אחד, אופטימלי , אשר פותר את הבעיות כולן. גם אם נניח כי מטרת שינוי החוק היא הגברת היעילות בהשגת מטרותיו, עדיין לא תמצא "נוסחת קסם" להסדרה כאמור. ישנם כמה כוחות מתנגשים שעל המחוקק לאזן ביניהם. כך, למשל, מחד גיסא, על החוק ליצור כללים ברורים וחד-משמעיים אשר יתוו קווים
אדומים לפועלים בשוק. מאידך גיסא , מחיר הבהירות הנה, לעתים, הכללת-יתר או חסר. דילמה מעין זו קיימת בכל מקום שבו מוחלות חזקות חלוטות. דוגמה נוספת לקושי שמעורר ניסוחו של החוק : מחד גיסא, המחוקק מבקש לוודא כי לרשות האוכפת יגיע מידע מלא על פעולות בעלות פוטנציאל אנטי-תחרותי. לשם כך, על המחוקק לאמץ מנגנונים היוצרים תמריצים שליליים לצדדים להתמזג או ליצור הסדר כובל בלא "קבלת רשות" מהרשות האוכפת. מאידך גיסא, מנגנונים אלו מטילים עלויות כבדות על הצרדים להם, גם במקרים שפעולותיהם העסקיות אינן פוגעות בטובת הציבור. האתגר הוא אפוא למצוא, כלשונו של נשיא בית המשפט העליון (לשעבר) ברק, את נקודת שיווי המשקל הארכימדית המאזנת נכונה בין השיקולים השונים. המאמר מבקש להתמודד עם חלק מקשיים אלו ומציע כמה רפורמות נדרשות על מנת להחזיר את האיזון הנדרש על כנו.

The post מיכל (שיצר) גל – לקחו של יוסטיניאנוס: רפורמות נדרשות בחוק ההגבלים העסקיים appeared first on המשפט.

הסדרים אנכיים הם הסדרים בין ספק ללקוח, כגון הסדר בין יצרן מוצר לבין מפיץ מוצר, המוכר אותו הלאה; הסדר בין יצרן של חומר גלם לבין יצרן המשתמשבחומר הגלם על מנת לייצר מוצר חדש; הסדר בין ספק תשומה או שירות לבין פירמה המשתמשת בתשומה או בשירות לצורך עסקיה. האבולוציה של ההתייחסות אל הסדרים אנכיים בדיני ההגבלים העסקיים הישראליים יכולה להתחלק לשלוש תקופות עיקריות: התקופה הראשונה מתאפיינת בפרשנות רחבה שלפיה כל ההסדרים האנכיים הם כובלים, ללא קשר להשפעתם
על התחרות. התקופה השנייה באה לידי ביטוי בתגובת הנגד של בתי המשפט האזרחיים לאנומליות של התקופה הראשונה. בתקופה זו הנטייה הייתה להשתמש בפרצות לשוניות בחוק על מנת להכריע כי הסדרים אנכיים לעולם לא יהיו כובלים, שוב, ללא קשר להשפעתם על התחרות. התקופה השלישית, הנוכחית, מתאפיינת בתגובת הנגד של רשות ההגבלים העסקיים לתגובת הנגד של בתי המשפט האזרחיים בתקופה השנייה. ביטויה של תקופה זו ביזמות לתיקון החוק, המבהירות כי הסדרים שאינם בין מתחרים ייחשבו ככובלים רק על סמך ניתוח כלכלי מעמיק של מידת פגיעתם בתחרות.

The post דיויד גילה – תמורות בהתייחסות להסדרים כובלים אנכיים appeared first on המשפט.

תמחור טורפני הוא אחת מן הדרכים שעשוי לנקוט גוף, בעל כוח שוק, לשם סילוקו של מתחרה או לשם מניעת כניסתו של מתחרה חדש לשוק שהוא פועל בו. המושג "תמחור טורפני" מוכר בכמה שיטות משפט, אך ההתייחסות אליו אינה אחידה. אנו נציג כמה גישות לתופעה זו ונבחן לאורן את גישת חוק ההגבלים העסקיים תשמ"ח- 1988 (להלן: "החוק הישראלי"). ההזדקקות לשיטות משפט אחרות, מקורה בעובדה שכמעט אין פסיקה ישראלית המפרשת את סעיפי החוק הרלוונטיים, אשר בהם עצמם אין כדי להנחות את התנהגותם של אנשי עסקים. המושג "תמחור טורפני" נוגע לאסטרטגיית תמחור מוצרים או שירותים שמטרתה לפגוע במתחרים קיימים בשוק ולסלקם או למנוע כניסתם של מתחרים חדשים על ידי הפחתה חדה במחירים. כאשר המתחרה הנוקט אמצעי זה מצליח
במשימתו, הוא עשוי להחזיר לעצמו את שהפסיד בשל ההפחתה במחירים (הפחתה שנועדה לגרום הפסד למתחרה ולאלצו להסתלק מן השוק), באמצעות העלאת המחירים לרמה חדשה. הדיון בסוגיית התמחור הטורפני במשפט האמריקני ובדיני הקהילייה האירופית עוסק כשאלה מתי יכול תמחור כזה להיחשב ניצול לרעה של כוח שוק המהווה עברה על דיני ההגבלים העסקיים.

The post מאיר חת – גישות שונות לסוגיית התמחור הטורפני appeared first on המשפט.