אליעזר גולדברג – הפיקוח על מגזר הצדקה בראי ביקורת המדינה.
בדיחה ידועה מספרת על רב ששב הביתה מדרשת השבת, ושואלת אותו הרבנית: "על מה דרשת היום?" משיב לה הרב – "על מצוות הצדקה". שואלת הרבנית "נו, ואיך הייתה הדרשה ? " משיב לה הרב – "הצלחתי במחצית. הצלחתי לשכנע את העניים לקבל ". המחצית השנייה במלאכתו של הרב, לשכנע את העשירים לתת, מעלה את השאלה שבה בחרתי לפתוח : מה לביקורת המדינה ולמגזר הצדקה? אפשר להרחיב שאלה זו ולשאול: מה למדינה ולצדקה ? שהרי צדקה – בלשון היום-יום – היא נתינה לנזקק מטוב לבו של הנותן, כרצונו, בשיעור הנראה לו ולמטרה הנראית לו. ואילו המדינה אינה פועלת על פי נטיית הלב. היא פועלת למטרות מוגדרות; לפי תקציב מאושר, בשוויון, ועל פי אמות מידה אחידות. ביקורת המדינה – על אחת כמה וכמה: היא מחפשת אחר הנהלים, המנהל התקין, היעילות והחיסכון, שהם, לכאורה, מושגים הרחוקים מעולמה של ה"צדקה", במובנה המקובל. הנה כי כן, דיוננו נפתח לכאורה בפרדוקס: מדינה וצדקה. בהשאלה בלבד מאמרת חז"ל (שנאמרה בהקשר אחר לחלוטין): "והלא כל מקום שיש משפט – אין צדקה, וצדקה – אין משפט". המדינה מזוהה עם הדין והמשפט ולא עם חסד וצדקה. על כן עלינו להבהיר שישווו מהם פניה של הצדקה, ועד כמה קשורה היא בטבורה למדינה, לפיקוח הציבורי, ומכאן גם לביקורת המדינה.