מאיר חת – גישות שונות לסוגיית התמחור הטורפני.
תמחור טורפני הוא אחת מן הדרכים שעשוי לנקוט גוף, בעל כוח שוק, לשם סילוקו של מתחרה או לשם מניעת כניסתו של מתחרה חדש לשוק שהוא פועל בו. המושג "תמחור טורפני" מוכר בכמה שיטות משפט, אך ההתייחסות אליו אינה אחידה. אנו נציג כמה גישות לתופעה זו ונבחן לאורן את גישת חוק ההגבלים העסקיים תשמ"ח- 1988 (להלן: "החוק הישראלי"). ההזדקקות לשיטות משפט אחרות, מקורה בעובדה שכמעט אין פסיקה ישראלית המפרשת את סעיפי החוק הרלוונטיים, אשר בהם עצמם אין כדי להנחות את התנהגותם של אנשי עסקים. המושג "תמחור טורפני" נוגע לאסטרטגיית תמחור מוצרים או שירותים שמטרתה לפגוע במתחרים קיימים בשוק ולסלקם או למנוע כניסתם של מתחרים חדשים על ידי הפחתה חדה במחירים. כאשר המתחרה הנוקט אמצעי זה מצליח
במשימתו, הוא עשוי להחזיר לעצמו את שהפסיד בשל ההפחתה במחירים (הפחתה שנועדה לגרום הפסד למתחרה ולאלצו להסתלק מן השוק), באמצעות העלאת המחירים לרמה חדשה. הדיון בסוגיית התמחור הטורפני במשפט האמריקני ובדיני הקהילייה האירופית עוסק כשאלה מתי יכול תמחור כזה להיחשב ניצול לרעה של כוח שוק המהווה עברה על דיני ההגבלים העסקיים.