מאמר זה מחיל פרספקטיבה של משפט־ותרבות כדי לחשוף ולנתח את תפיסת העולם התנאית המגולמת בדיני הבושת של המשנה, המצויים בפרק ח' במסכת בבא קמא, דיני החובל. כדי לחשוף ולנתח את תפיסת העולם, כלומר את התרבות שעליה מסתמך המשפט שבפרק זה ושלפיתוחה הוא תורם, אנו קוראות את הפרק כיחידה ספרותית שלמה ומתמקדות בסבטקסט שלה. גישתנו זו חושפת שהפרק מבטא יחסי גומלין מורכבים בין שלושה גורמים: התייחסותם של מחברי הפרק לתרבות הדרת-כבוד ובושה (honor and shame culture), תפיסתם את תפקיד המשפט, והבנייתם את משמעותו של הגוף האנושי וערכו.

הניתוח הטקסטואלי המוצג במאמר חושף שההצטלבות משפט־תרבות־גוף בדיני חובל של המשנה מכילה מהלך עמוק ומרחיק לכת, שניתן אף לכנותו מהפכני. אנו מראות שהתנאים מחברי פרק ח' ביטאו בהלכות הבושת שלהם תרבות הדרת כבוד ובושה שכנראה נהגה בחברה שבה חיו והכתיבה את ההתייחסות  לפגיעות גוף; עם זאת ובתוך כך, הם נקטו אמצעים משפטיים מגוונים, מקוריים ודרמטיים כדי לרסן תרבות זו, לרככה ואף להמירה בתפיסת עולם אחרת, המקדשת במקום את הדרת-הכבוד (honor), ערך ליבה אחר בתכלית: כבוד אנושי סגולי טבוע (dignity), ו/או הילת כבוד (כבודו של אדם כמי שנברא בצלם אלוהים). טענתנו היא, אם כן, שהטקסט המשנאי מבטא נורמות חברתיות־תרבותיות ביחס לסכסוכי הדרת-כבוד הקשורים בגוף; הוא מעצב, ממסגר ו"מאלף" נורמות אלה בעזרת שיח משפטי, ובתוך כך מצמצם את תרבות הדרת-הכבוד ומציע תחתיה תפיסת כבוד אחרת, שהיא שוויונית ואוניברסלית. תפיסת הכבוד האחרת משליכה באופן עמוק על תפיסת הגוף, הן בטקסט התנאי והן בריבוא טקסטים הלכתיים שנשענו עליו במהלך הדורות. השיח התנאי המורכב המגולם בפרק ח' מרומם את מעמדו של הגוף תוך כדי עיצוב משפט שהוא שיטתי, אוניברסלי, קונקרטי ולא מטפיזי, המקדם תפיסות של כבוד אנושי טבוע (כבוד סגולי או הילת כבוד).

The post אורית קמיר ויקיר אנגלנדר – תפיסות של גוף וכבוד בדיני בושת במִשְנָה: יחסי גומלין בין תרבות, משפט וגוף appeared first on המשפט.

אתייחס לפסק הדין ולבעיית האכלת החתולים משתי זוויות: זווית אחת היא המתח שבין הסבל שעלול להיגרם לחתולים בעקבות מניעת האוכל לבין הבעיות התברואתיות הנובעות מהאכלת החתולים ברחובות. הזווית השנייה – אשר לא קיבלה לדעתי דגש מספיק בפסק הדין – היא זו של הפגיעה ברגשות האדם המאכיל את החתולים.

The post פבלו לרנר – הרהורים בעניין האכלת חתולי רחוב (בעקבות ת"פ 897/01 מ"י נ' יורובסקי) appeared first on המשפט.

שמו של המאמר לקוח מהצעות החוק שהוגשו לכנסת ה- 15, בהן נקטו בכינוי "נוטה למות" לגבי החולה באחרית ימיו; הביטוי "חולה סופני" נדחה משום שבמחשבה שנייה – הרי כולנו סופניים, ומשעת לידתנו אנו פוסעים בנתיב שסופו קבוע מראש; מי שחולה במחלה סופנית עשוי להאריך ימים במחלתו, ועניינו של החוק נוגע לחולים שמותם קרוב ממש, בטווח צפוי של חצי שנה. חשוב לציין שבדיון בטיפול פליאטיבי, יש התייחסות מיוחדת ל"חולה הסופני", מושג רחב יותר מ"החולה הנוטה למות".

The post משה טלגם – הטיפול בחולה "הנוטה למות" וניסיונות החקיקה appeared first on המשפט.

מאמר זה מתמקד בהיבט אחד של החינוך המשפטי: פיתוח של כבוד המחיה המקצועי האישי של תלמידי המשפטים, כלומר כיצד יכולה המרצה למשפטים לסייע לתלמידיה לעבור תהליך עומק של צמיחה, התפתחות, התחברות ליכולות ולחזקות האישיות שלהם, מיצוי פוטנציאל אישי ובניית ביטחון עצמי המושתת על היכרות עצמית מושכלת.

המאמר מציג מגוון של דרכים מעשיות כיצד להנחיל לתלמידי משפטים את ההבנה והאמונה שטקסט משפטי מכיל טיעון שיש בכוחם לחלצו ולהתמודד עמו; שהם מסוגלים לקרוא טקסט משפטי גם ללא הנחיות מפורטות ומגמתיות; שהם מסוגלים ליהנות ולהתעשר מקריאתו של טקסט משפטי קנוני; שרצוי ואפשר להתנסח באופן רהוט; שבעזרת סדרת שאלות ("סוקרטיות") הם יכולים להתמודד עם אתגרים מעוררי חשש; שריבוא פרטים מקצועיים מתחברים לתמונה בעלת היגיון מערכתי; שלימודי המשפטים יכולים להיות קשורים באופן עמוק בחייהם האישיים. המאמר מדגיש את הקשר בין חינוך משפטי לכבוד מחיה מקצועי ואישי ובין לימודי "משפט ותרבות". פרק ד' מדגים הוראה של שיר, של סרט ושל מחזה, שכולם קשורים בעולם המשפט והוראתם עשויה לתרום להתפתחות הסטודנטים. עוד מציע המאמר ביקורת של הוראת המשפטים כפי שהיא מקובלת היום בישראל.

The post אורית קמיר – חינוך משפטי שתכליתו פיתוח כבוד מחיה מקצועי אישי: הזמנה לטיול בארץ הפלאות appeared first on המשפט.

ספרה המרתק והמהנה מאוד לקריאה של דפנה ברק-ארז עוסק בשינויים שחלו בהסדרה המשפטית בישראל של גידול החזיר ומכירתו, תוך ניסיון להתחקות אחר התהליכים החברתיים-תרבותיים שהביאו לשינויים אלה. ברק-ארז עוקבת, באמצעות מחקר היסטורי מעמיק ופרטני, אחר השינויים שחלו, משלהי תקופת המנדט ועד ימינו אלה, בהיקפם של האיסורים המשפטיים על גידול החזיר ומכירתו, ובפרשנות שניתנה להם בפסיקתם של בתי המשפט. היא מנסה להתחקות אחר שינויי העומק החברתיים, הכלכליים והתרבותיים שהובילו לשינויים בחוק ובפסיקה. בחלקה הראשון של רשימה זו אעמוד בקצרה על הנושאים העיקריים הנדונים בספר. בחלקה השני אבחן את עמדתה של ברק-ארז, שלפיה בסוגיית איסורי החזיר, גילו בתי המשפט עמדה של ניטרליות ערכית, ורק שיקפו, פחות או יותר, את השינויים התרבותיים שחלו בחברה הישראלית. אטען כי למעשה אי-אפשר להסביר כראוי את ההתפתחויות המשפטיות שחלו בסוגיית איסורי החזיר מבלי לעמוד על הכרעות נורמטיביות, ושנויות במחלוקת, שאימץ בית המשפט העליון בהקשר זה.

The post יעקב בן שמש – על Outlawed Pigs, מאת דפנה ברק-ארז appeared first on המשפט.

בחלק הראשון של הרשימה אציג את הגורמים הכלליים להתגברות ההשפעה של החינוך המשפטי האמריקני על המשפט בישראל. בחלקה השני של הרשימה אציג את האופן שבו הרקע האמריקני של מורי המשפט מוביל לשינוי במרכז הכובד המחקרי מן המקומי אל הזר והאוניברסלי. אסביר מדוע שינוי זה מדאיג. בחלק השלישי אסקור את האופן שבו החינוך המשפטי הזר מזרים ערכים ותפיסות עולם שנוצרו ברקע צפון אמריקני למשפט הישראלי. אדגים כמה מקרים בתחום התמחותי, תחום המקרקעין, הממחישים את השפעתם של ערכים מיובאים על מקרים ישראליים ייחודיים. אציע להציב הערת אזהרה בדבר הסכנה שבקליטת ערכים מיובאים בזירה הישראלית ללא בחינה זהירה ומוקדמת של מידת התאמתם לזירה זו.

The post חיים זנדברג – קולוניאליזם תרבותי: האמריקניזציה של החינוך המשפטי בישראל. appeared first on המשפט.

בחיינו אנו צוברים רכוש, מי מעט ומי הרבה. לצערנו, תוחלת החיים של רכושנו לרוב ארוכה יותר מזו שלנו. רכוש יכול להיות נצחי. לכן כל שיטת משפט קובעת מה יהיה גורלו של רכוש שבעליו מת. השיטה הישראלית קובעת שעם מותנו, יעבור רכושנו ליורשים שלנו על פי הסדר הקבוע בחוק או בצוואה. לא מעט אנשים מעוניינים להעביר את רכושם עוד בחייהם, לרוב לבני משפחתם הקרובים.לכך הסברים רבים ומגוונים. יש העושים זאת כדי לגרום הנאה לבני משפחתם; יש העושים זאת כדי להגביר את הכרת התודה של בני המשפחה אליהם; יש המבקשים להסיר מעליהם עול או למנוע סכסוך בין ילדיהם לאחר מותם. יש העושים זאת מתוך בחירה חופשית ומלאה, ויש העושים זאת בלחץ הילדים. המלך ליר החליט לחלק את רכושו – ממלכתו –בחייו ולהעביר אותה לבנותיו. נחזור אפוא לעסקה של חלוקת הממלכה. ליר מבקש לחלק לבנותיו את ממלכתו תמורת אהבה. בעשותו כן, הוא מציב בפנינו, המשפטנים, אתגר לא פשוט: על איזו עסקה מדובר כאן? האתגר המשפטי שמציב שקספיר ב"המלך ליר" אינו מפתיע. אתגר דומה הציב בפנינו שקספיר גם ב"הסוחר מונציה", מהיצירות ה"חוזיות" המובהקת ביותר שנכתבו אי פעם, שעורר את השאלה כיצד יש להתייחס לחוזה הקובע שבמקרה של אי-פירעון ההלוואה יהיה שיילוק זכאי לליטרת בשרו של אנטוניו. אכן, האזכור של החומר המשפטי במחזותיו של שקספיר בולט במיוחד, עד כי יש כאלה, בעיקר משפטנים, שאולי כדי להוסיף למוניטין המקצוע, הגיעו למסקנה מדעית חד-משמעית, כי לשקספיר הייתה הכשרה משפטית. "המלך ליר" זרוע אזכורים משפטיים, וציר המחזה נסב סביב ה"עסקה" של ממלכה תמורת אהבה, שאת מהותה אנסה לבחון עתה, בעיקר נוכח הקושי שמציב רכיב האהבה בהגדרת העסקה.

The post נילי כהן – על הורים, על ילדים ועל כפיות טובה – העסקה של המלך ליר: ממלכה תמורת אהבה appeared first on המשפט.

רשימה זו לא עוסקת בחופש הביטוי, בחופש ההתאגדות ובזכויות חוקתיות אחרות הקשורות להפגנות. הכתיבה על חופש הביטוי במשפט החוקתי הישראלי מקיפה מאוד, והיא עוסקת, בין היתר, בדילמות הכרוכות בהגנה על ביטוי פוגעני ואנטי-דמוקרטי, וכן בביטוי הפוגע ברגשות. אין בכוונתי לסקור את אמות המידה שהוכרו בפסיקה לאישור הפגנות ולנתח את ה"בעד" ואת ה"נגד", להציע את ה"מחד גיסא" ואת ה"מאידך גיסא". תחת זאת, אני מבקש להציע התבוננות בשאלות אלה ואחרות, המשיקות להן, מן הזווית הצרה הבאה: מה ניתן ללמוד על גישת בג"ץ ליחסי מיעוט מול רוב מפסקי הדין העוסקים בעתירות לביטול מצעדי הגאווה בירושלים ולאישור צעדת הימין הקיצוני באום אל פאחם? כפי שאטען, הקריאה בעתירות הללו בצוותא מצביעה על חוסר עקביות מעניין בפסיקה של בג"ץ. חוסר עקביות זה מלמד על כך שבג"ץ זהיר יותר בהנמקותיו כלפי עותרי הימין והציבור היהודי-דתי מאשר כלפי הומואים, לסביות וערבים. במאמר זה אני מבקש להתמקד בהיבט צר זה בלבד, תוך מודעות למורכבות העקרונית הקשה שסוגיית חופש הביטוי אוצרת בחובה, הן מבחינה תאורטית והן מבחינה מעשית.

The post צבי טריגר – בין ירושלים לאום אל פאחם: על מה שיש ועל מה שאין בפסיקת בג"ץ בעניין מצעדי הגאווה בירושלים וצעדת הימין הקיצוני באום אל פאחם appeared first on המשפט.

הדמוקרטיה, במובן הרחב של המושג, היא יצור רגיש ופגיע. בהיותה כזו, קיומה אינו מובטח, ומה שמסוכן לא פחות – היא עלולה להתרוקן מתכניה המהותיים, ובעיקר ממחויבותה להגן על זכויות אדם. הטרור מציב למדינה הדמוקרטית שנגדה הוא פועל אתגר קשה: כיצד להגן ביעילות על חיי התושבים, מבלי לאבד את מהותה הדמוקרטית כמדינה המחויבת לשלטון החוק, להפרדת רשויות ולזכויות אדם. בשורות הבאות אבקש לעמוד על הבעייתיות המיוחדת שבהתמודדות עם טרור מנקודת ראות דמוקרטית, ואעיר הערות אחדות על הדרכים שנקטה, ועודנה נוקטת, מדינת ישראל במאבקה נגד הטרור. בד בבד אבחן באיזו מידה עומדת ישראל באתגר זה.

The post מרדכי קרמניצר – טרור ודמוקרטיה והמקרה של ישראל. appeared first on המשפט.

החברה הישראלית מזדקנת. מחברה צעירה, עוברת החברה הישראלית טרנספורמציה דמוגרפית, אשר במסגרתה הקבוצה הגדלה בקצב המהיר ביותר היא קבוצת בני ה-65 ומעלה. הזדקנות החברה הישראלית טומנת בחובה הזדמנויות לחידוש ולרענון עמדות כלפי "הזקנים החדשים", אך יש בה גם סיכון להעמקת הדרתם והפלייתם של כל מי שאינו שייך לקבוצה ההגמונית ה"צעירה". בנוסף לכך, מציאות חברתית חדשה זו נוצרת על רקע העלייה במודעות לתופעה חברתית המכונה "גילנות" (המונח העברי ל-Ageism), אשר בדומה לתופעות חברתיות אחרות, כדוגמת הגזענות או הסקסיזם, מגלמת בחובה הבניה חברתית שלילית של הזקנה, והפליה של קבוצה חברתית המתויגת כבעלת מאפייני חולשה ואי-יכולת אך ורק בשל גילה הכרונולוגי. אחת הזירות החברתיות החשובות שבמסגרתן באה לידי ביטוי המורכבות החברתית של תופעת הזדקנות החברה הישראלית, היא זירת הפסיקה המשפטית. בתי המשפט נזקקים בשנים האחרונות להכריע בסכסוכים ובסוגיות חוקיות המערבים שאלות של זכויות, מעמדוערכים, בכל הנוגע למקומם של זקנים במשפט הישראלי. עד היום נקודת הממשק הפסיקתית באשר להבניה החברתית של הזקנה בבתי המשפט כמעט שלא נחקרה, וכמעט שאין בנמצא ספרות אקדמית המנתחת את מגמות הפסיקה בכל הנוגע לתופעת הגילנות. על רקע חלל מחקרי זה, מאמר זה מנסה לראשונה לנתח ולבחון את פסיקת בית המשפט העליון בפרשיות תקדימיות העוסקות בסוגיות מרכזיות הנוגעות לזכויות זקנים. מטרת המאמר היא לנסות ולבחון עד כמה אפשר לזהות מגמות גילניות בפסיקת בית המשפט ואת מאפייניהן.

The post ישראל (איסי) דורון – גילנות ואנטי-גילנות בפסיקת בית המשפט העליון appeared first on המשפט.

יצירות פונקציונליות ויצירות אמנות שימושית הן יצירות שיש להן רכיבים מבטאים (expressive) בצד רכיבים מהותיים המוכתבים מהשימושיות לה הן נועדו. לפיכך, דיני זכות יוצרים חשדניים כלפי יצירות אלה ומעניקים להן הגנה רק לאחר עמידה במבחנים מחמירים יותר מהמבחנים הרגילים להגנה על יצירות. הפסיקה האחרונה בישראל ובארצות הברית החייתה את הצורך לדון בקו הגבול שבין שימושיות לבין יצירתיות בהקשר של דיני זכות יוצרים מצד אחד ובין הגנת זכות יוצרים להגנות דינים אחרים, בעיקר דיני העיצובים המסחריים, מצד שני. מאמר זה יציע ביקורת על הפסיקה האחרונה, הן לאור היעדר התאמתה לתכליות שבבסיס דיני זכות יוצרים, הן לאור היעדר התאמתה ללשון החוק והן בשל הקשיים שמעוררות התוצאות המתבקשות ממנה. בעקבות הביקורת, המאמר יציע טקסונומיה מחודדת כמצע לדיון ביצירות פונקציונליות וביצירות אמנות שימושית, וכן את דרך הניתוח הראויה של כל קבוצת יצירות בטקסונומיה, המיישבת את הביקורות שהועלו. בתמצית, הטענה היא שהגנת זכות יוצרים על יצירות פונקציונליות צריכה להינתן רק להיבטים מבטאים שאין להם כל תכלית שימושית, וכי אמנות שימושית צריכה להיות מוגנת, ככלל, באמצעות דיני העיצובים ולא באמצעות דיני זכות יוצרים. בכל הנוגע ליצירות מוגנות המוטבעות על מוצרים או חפצים, הטענה היא שמשעה שההטבעה בוצעה על ידי היוצר, לא תינתן עוד הגנת זכות יוצרים ליצירה ביחס למוצרים עליה הוטבעה, והגנה על אלה תהיה אפשרית רק לפי דיני העיצובים. זאת, בניגוד לפסיקה האחרונה של בית המשפט העליון.

The post עמרי רחום־טוויג – פונקציה של יצירתיות: הגנת זכות יוצרים על יצירות פונקציונליות ואמנות שימושית appeared first on המשפט.

בניגוד למערכות משפט אחרות בעולם המערבי, מערכת המשפט הישראלית מכירה בפגיעה ברגשות כעילה עצמאית המצדיקה הגבלת התנהגות או ביטוי. במאמר זה אצדד בדוקטרינה זו, אך אטען כי הבסיס המושגי-נורמטיבי שלה שגוי. במקרים רבים הפגיעה ברגשות מתווכת על ידי ערכים תרבותיים או דתיים המרכזיים לזהות הנפגע. במקרים אלו טענות על פגיעה ברגשות אינן מבקשות הגנה מפני גרימת רגשות כואבים ככאלה, אלא מבקשות להגן על שלמות זהותו התרבותית של אדם. לכן, כאשר בית המשפט שוקל טענות על פגיעה ברגשות במקרים אלו, עליו לבחון את עצמת הפגיעה בזהות התרבותית או הדתית של האדם הנפגע ולא את עצמת הפגיעה ברגשותיו. במאמר זה אציע את עקרון פְּגִיעוּת הזהות התרבותית שלפיו ככל שהמעמד החברתי של זהות תרבותית נתונה הוא נמוך יותר, כך הטענה על פגיעה בשלמותה חזקה יותר. עקרון פגיעות הזהות התרבותית הוא עיקרון חשוב, אולם אינו מכריע. יש לאזן בינו ובין שיקולים אחרים.

The post מיטל פינטו – פגיעה ברגשות או פגיעה בזהות תרבותית? appeared first on המשפט.

סוגיות אתיות לא מעטות מאפיינות את תרבות החיים בישראל. מקצתן נדונו ברשימה זו: בעיות בתרבות הדיון; דפוסי נהיגה אגרסיביים; אתיקה עסקית מעורערת; יחס בוטה ומוחצן לנשים, העולה, לעתים, כדי הטרדה מינית – שמקורו במצ'ואיזם צברי; הליכות ונימוסין גסים בין אדם לחברו. מאמר זה מבקש להציג כמה מושגי מפתח סוציולוגיים, המקובלים בספרות המקצועית, וליישמם בניתוח אתי-משפטי. חלקה הראשון של הרשימה עוסק בניסיון לעמוד על שורשיהן של התופעות נשוא הביקורת, והמשכה מוקדש לדיון בשאלת השפעתן על עולם המשפט. האמירה המרכזית של מאמר זה היא כי אמנם התגייסותו הנמרצת של המשפט לשם מילוי לקונות אתיות נראית חשובה ולפעמים אף חיונית, אולם בה בעת לצד אקטיביזם זה חסרונות גדולים, והעיקרי שבהם – החלשת המסד הערכי של החברה ופגיעה ביכולתה לייצר נורמות בלתי כתובות.

The post ארתור בלאייר – כן ירבו פראיירים: משפט, אתיקה ותרבות החיים בישראל appeared first on המשפט.

אליטה היא קבוצת אנשים בצמרת. היא כוללת אנשים שהגיעו אל המקום הגבוה ביותר, אפשר לומר המצטיין ביותר, בתחום מסוים של פעילות אנושית. ברשימה זו ייבחן הכותב את הרכב האליטה המשפטית בשני מישורים: ראשית, במישור המוסדי, כלומר על פי השתייכותם של חברים באליטה למוסד או למגזר מסוים, כגון על פי השתייכות למערכת בתי המשפט; שנית, במישור האישי, כלומר על פי המאפיינים האישיים של החברים באליטה, כגון ארץ מוצא והכשרה מקצועית.

The post יצחק זמיר – האליטה המשפטית appeared first on המשפט.

האם אנשים יכולים להיות אוטונומיים, אם הם כפופים לסמכות, ובפרט, האם הם יכולים להיות אוטונומיים אם הם כפופים לסמכות החוק? החל משנות השבעים כתב הפילוסוף יוסף רז סדרת עבודות אשר חוללו מהפכה בפילוסופיה של המשפט. בעבודות אלה טען רז כי סמכות יכולה להכתיב את התנהגותם של אנשים עד כי לא יביאו בחשבון טעמים שהיו גורמים להם להתנהג אחרת. נדמה שבעקבות זאת עלולים להיגרם מתח או קונפליקט בין סמכות לאוטונומיה, שכן אדם אוטונומי מגיב בעצמו לטעמים לפעולה. מבקרים שונים הסיקו שרז מתייחס לאנשים כאילו הם אמורים לציית באופן עיוור למקורות הסמכות, אף שלא כך הוא – ובפרט, כאילו הם לרוב מכבדים את סמכות החוק, אף שלא כך הוא. למעשה, למיטב הבנתי, במענה לשאלה הכללית, רז טוען כי סמכות עשויה לשרת אוטונומיה. לא אסכם עמדה זו; בפרק ב' אטען שתשובה זו משכנעת, בין השאר משום שנדרשת הכרעה אוטונומית לקביעת תחום שיפוטה של סמכות, ולקביעת היקף הטעמים שהיא מוציאה ממאזן השיקולים (להלן: תחולת הוצאה). באשר לשאלה הספציפית של סמכות החוק, רז קובע שהחוק טוען לסמכות בלתי-מוגבלת. בפרק ג' אטען שאף שהחוק אינו מכיר בגבולות סמכותו, אל לו לטעון לסמכות בלתי-מוגבלת. החוק אכן טוען לתחום שיפוט בלתי-מוגדר, ולהוראות החוק יכולה להיות תחולת הוצאה בלתי-מוגדרת. יחדיו, הטענות בפרק ב' ובפרק ג' עונות על השאלה הפרטנית: האם אנשים יכולים להיות אוטונומיים אם הם כפופים לסמכות החוק? התשובה בפרק ד' היא "כן": חוקים פוגעים תכופות באוטונומיה, אך אין דבר בטבעו של החוק שפוגע בה. עם זאת, טבעו המלאכותי והמערכתי של החוק טומן בחובו סיכון ממשי שחוק של מערכת משפטית מסוימת אכן יפגע באוטונומיה.

The post טימותי אנדיקוט – פרשנות, תחום שיפוט וסמכות מחוק appeared first on המשפט.