טימותי אנדיקוט – פרשנות, תחום שיפוט וסמכות מחוק
האם אנשים יכולים להיות אוטונומיים, אם הם כפופים לסמכות, ובפרט, האם הם יכולים להיות אוטונומיים אם הם כפופים לסמכות החוק? החל משנות השבעים כתב הפילוסוף יוסף רז סדרת עבודות אשר חוללו מהפכה בפילוסופיה של המשפט. בעבודות אלה טען רז כי סמכות יכולה להכתיב את התנהגותם של אנשים עד כי לא יביאו בחשבון טעמים שהיו גורמים להם להתנהג אחרת. נדמה שבעקבות זאת עלולים להיגרם מתח או קונפליקט בין סמכות לאוטונומיה, שכן אדם אוטונומי מגיב בעצמו לטעמים לפעולה. מבקרים שונים הסיקו שרז מתייחס לאנשים כאילו הם אמורים לציית באופן עיוור למקורות הסמכות, אף שלא כך הוא – ובפרט, כאילו הם לרוב מכבדים את סמכות החוק, אף שלא כך הוא. למעשה, למיטב הבנתי, במענה לשאלה הכללית, רז טוען כי סמכות עשויה לשרת אוטונומיה. לא אסכם עמדה זו; בפרק ב' אטען שתשובה זו משכנעת, בין השאר משום שנדרשת הכרעה אוטונומית לקביעת תחום שיפוטה של סמכות, ולקביעת היקף הטעמים שהיא מוציאה ממאזן השיקולים (להלן: תחולת הוצאה). באשר לשאלה הספציפית של סמכות החוק, רז קובע שהחוק טוען לסמכות בלתי-מוגבלת. בפרק ג' אטען שאף שהחוק אינו מכיר בגבולות סמכותו, אל לו לטעון לסמכות בלתי-מוגבלת. החוק אכן טוען לתחום שיפוט בלתי-מוגדר, ולהוראות החוק יכולה להיות תחולת הוצאה בלתי-מוגדרת. יחדיו, הטענות בפרק ב' ובפרק ג' עונות על השאלה הפרטנית: האם אנשים יכולים להיות אוטונומיים אם הם כפופים לסמכות החוק? התשובה בפרק ד' היא "כן": חוקים פוגעים תכופות באוטונומיה, אך אין דבר בטבעו של החוק שפוגע בה. עם זאת, טבעו המלאכותי והמערכתי של החוק טומן בחובו סיכון ממשי שחוק של מערכת משפטית מסוימת אכן יפגע באוטונומיה.