מקובל להגדיר את המושג "צדק חברתי" כאופן שבו מתחלקים משאבי המדינה וחובותיה בין אזרחיה. אולם כיצד יחולקו הזכויות והעלויות בצורה "הוגנת"? ואיך נגדיר "הוגנות" בהקשר זה? הוגים ואידיאולוגים רבים עסקו בסוגיה, ותשובה מספקת אין. ספרו של יוסי דהאן "תיאוריות של צדק חברתי" מנסה לסכם ולפרט את התאוריות העיקריות בתחום. למרות הניסיון החשוב, הרי הספר איננו מתייחס מספיק לתורות לא אנגלו-סקסיות ומתעלם לחלוטין מהמסורת היהודית. בנוסף מתרכז הספר בחלוקת המשאבים הכלכליים ולא דן כמעט במשאבים חשובים לא פחות כחינוך והשכלה. קושי נוסף הוא בכך שהמחבר איננו מסתיר את דעתו כנגד קפיטליזם. ממילא קשה להשתחרר מהתחושה שהמחבר איננו נותן יחס הוגן לתאוריות המתבססות על החירות. אלו הדוגלות שדווקא קפיטליזם וכלכלת שוק מביאים ליתר רווחה ושוויון בעולם; ואלו הטוענות כי הבעיה בישראל איננה השוק החופשי, אלא היעדר שוק חופשי ותחרות אמיתית. אולם למרות מגרעות אלו, חוזקו של הספר הוא בהיותו נגיש לקורא העברי, ואין לנו אלא לקוות כי יעורר ויעודד ויכוח ציבורי בנושא.

The post אברהם נ. טננבוים – האם ניתן להסכים על צדק חברתי? הערות על הגדלת העוגה ועל חלוקתה (על ספרו של יוסי דהאן "תיאוריות של צדק חברתי") appeared first on המשפט.

שיטת הפרשנות לחקיקת המס המיושמת כיום בבתי המשפט בעייתית מטעמים שונים. מטרת המאמר היא לבקר את שיטת הפרשנות המקובלת לחקיקת המס, ולתמוך בשיטת פרשנות אחרת, ראויה. הביקורת מתמקדת במשנתו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, אשר יישם את שיטת הפרשנות התכליתית. בהתאם לתפיסה פרשנית זאת, נטל על עצמו בית המשפט להילחם בתכנוני מס, בין היתר באמצעות סגירת "פרצות" הקיימות למכביר בחקיקת המס. בשל בעיות רבות בשיטת פרשנות זו, שיטת הפרשנות הראויה בחקיקה בכלל, ובחקיקת המס בפרט, היא הפרשנות המילולית. ראוי היה גם כי שיטת הפרשנות המילולית תלווה בשלושה עקרונות פרשניים מרכזיים: יצירת הרמוניה מיסויית, יישום ההיגיון הכלכלי של דיני המס ופירוש חוקי המס לטובת הנישום.

The post אבי נוב – פרשנות חקיקת מס: בחזרה ללשון החוק appeared first on המשפט.

כיום צרכנים ניחנים במודעות גבוהה באשר לאופן שבו משפיעות החלטותיהם הצרכניות על הסביבה, עד כי יש הרואים בכך את היווצרותו של צרכן מזן חדש – הצרכן האתי. התאגידים, שבאופן מסורתי לא מיהרו להציב את האתיקה בראש סדר עדיפויותיהם, החלו גם הם להבין שמדובר ביותר מאופנה חולפת, בייחוד כאשר נוכחו לדעת כי הצרכנים למדו להשתמש בנשק רב עצמה שבאמתחתם – חרם הצרכנים. חרם צרכנים הוא מקרה פרטי של אתיקה צרכנית, והוא אמצעי יעיל בידי הצרכנים לשם העברת מסר חד וברור לתאגידים. ואכן, סיפורי חרמות מרחבי העולם יכולים להעיד על עצמתו. אולם, באשר לצרכן הישראלי, קשה לומר בנחרצות שהחרם הוא סיפור הצלחה. במאמר זה נבקש להבין מהי אתיקה צרכנית, מהו הבסיס הפילוסופי לה וכיצד היא קשורה לחרם צרכנים. נראה גם כיצד מגדירים חרם מוצלח, מדוע ניתן לומר שבישראל טרם נתקלנו בחרם כזה והאם יש לזה קשר למציאות המשפטית הצרכנית המקומית. לבסוף, נבדוק אילו עצות בנוגע לארגון חרמות ניתן לייבא מסיפור הצלחתן בחו"ל.

The post יניב מנו – חרם צרכנים: כלי הנשק האתי של הצרכנים appeared first on המשפט.

מאמר זה בוחן את משטר האחריות החמורה החל בדיני זכויות היוצרים ואת מידת התאמתו למציאות בת ימינו. השאלה נבחנת בפרספקטיבה רחבה של המשפט האזרחי הישראלי, תוך התמקדות בדיני הקניין ובדיני הנזיקין, נוסף על דיני זכויות יוצרים. המאמר מצביע על כך שחקיקת חוק זכות יוצרים 2007 סללה דרך להכיר באשם כשיקול תקף, ללא צורך בעריכת שינוי כולל של משטר האחריות החמורה. ניתן להשתמש בכלים המשפטיים הקיימים, בשילוב עם דוקטרינות אשר השתרשו במשפט האזרחי הישראלי, כדי ליישם שיקולי אשם במסגרת הדיון בסעד בגין הפרת זכות יוצרים. בהקשר זה נעשית הבחנה בין סעד הפיצוי לסעד המניעה. מוצע שפסיקת פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים שתותנה בהוכחת אשם מצד המפר. בעניין סעד המניעה מוצע לאמץ עמדה פרגמטית, ולקבוע כי שיקולי אשם יימנו עם השיקולים שבית המשפט יהיה רשאי לשקול בהפעלת סמכותו להימנע ממתן צו מניעה, על פי סעיף 53 לחוק זכות יוצרים.

The post יעל ניסן־אלון – אשם בדיני זכויות יוצרים: נטע זר או שיקול תקף? appeared first on המשפט.

בניגוד למערכות משפט אחרות בעולם המערבי, מערכת המשפט הישראלית מכירה בפגיעה ברגשות כעילה עצמאית המצדיקה הגבלת התנהגות או ביטוי. במאמר זה אצדד בדוקטרינה זו, אך אטען כי הבסיס המושגי-נורמטיבי שלה שגוי. במקרים רבים הפגיעה ברגשות מתווכת על ידי ערכים תרבותיים או דתיים המרכזיים לזהות הנפגע. במקרים אלו טענות על פגיעה ברגשות אינן מבקשות הגנה מפני גרימת רגשות כואבים ככאלה, אלא מבקשות להגן על שלמות זהותו התרבותית של אדם. לכן, כאשר בית המשפט שוקל טענות על פגיעה ברגשות במקרים אלו, עליו לבחון את עצמת הפגיעה בזהות התרבותית או הדתית של האדם הנפגע ולא את עצמת הפגיעה ברגשותיו. במאמר זה אציע את עקרון פְּגִיעוּת הזהות התרבותית שלפיו ככל שהמעמד החברתי של זהות תרבותית נתונה הוא נמוך יותר, כך הטענה על פגיעה בשלמותה חזקה יותר. עקרון פגיעות הזהות התרבותית הוא עיקרון חשוב, אולם אינו מכריע. יש לאזן בינו ובין שיקולים אחרים.

The post מיטל פינטו – פגיעה ברגשות או פגיעה בזהות תרבותית? appeared first on המשפט.

המאמר מנתח חלק מהגותו הבין-לאומית של יצחק ברויאר (1883–1946) – משפטן והוגה חשוב של אגודת ישראל. פרט לפן האוטופי של הגותו, יש לביקורתו ולהגותו השלכות פרגמטיות – שחלקן מקוריות ומעוררות מחשבה. ברויאר מבקר בחריפות את המושג "ריבונות", ורואה בו כפירה. בעיניו הוא העילה המרכזית למלחמות ולסבל אנושי בעולם. לדעתו, ריבונות מתבטאת גם באינדיבידואליזם – ריבונות היחיד. לטעמו, הבסיס האפשרי היחידי לקיום אנושי הוא עליונות שלטון המשפט (האלוהי) – אל מול הפוליטיקה והכוח. ברויאר מבקר גם את האוניברסליזם ואת מרכיב ה"זכויות" שבמושג זכויות האדם. לטעמו, שניהם מוטעים מבחינה מושגית, ומרעים את גורל האדם במקום להטיב אותו. הוא מתנגד ללאומיות המוחלטת הרעה בעיניו (ששיאה במדינת הלאום), ומעמיד מולה לאומיות יחסית. הוא מציג את הלאומיות היהודית, את חוקי התורה וההלכה ואת המטא-היסטוריה היהודית כמודל ואופציה חלופיים. הוא גם רואה במשטר המנדטים של חבר הלאומים ובפרויקט המשפט הבין-לאומי התפתחות ראויה ודגם חלופי חשוב. הוא מבקר את ההתפתחות בפועל של המשפט הבין-לאומי ומוסדותיו בזמן אמת.

The post עמוס ישראל־פליסהואור – ביקורת חרדית של ריבונות, אינדיבידואליזם ומושג זכויות האדם: הגות לאומית ובין-לאומית דתית של הרב ד"ר יצחק ברויאר appeared first on המשפט.

הורים נתבעים לקבל החלטות קשות ואחראיות בנושא בריאות ילדיהם. קבלת החלטות אלה קשה במיוחד במשפחות שבהן ההורים מצויים במחלוקת, בין שנפרדו ובין שלא. לעתים המחלוקות נובעות מתפיסות, מהשקפות ומאמונות שונות של ההורים בנוגע לטיפול הרפואי בילדיהם. מצב זה עלול לעתים לגרום למצוקה רגשית, לעכב טיפול רפואי או למנעו, ובמצבים מסוימים אף להוביל להתנגדויות מצד הילד עד כדי סירוב לשתף פעולה. מאמר זה מציג את המאפיינים הייחודיים של טיפול רפואי בילד להורים המצויים במחלוקת, ומדגים את הפתרונות האפשריים, ובכללם:
1) במצבי מחלוקת ואי-הסכמות בין ההורים בנוגע לטיפול הרפואי בילד, יש להעניק משקל גובר לדעותיו, לעמדותיו, לרגשותיו, לתחושותיו ולניסיונו של הילד. חובת הגורם האחראי להתחקות אחר רצונותיו של הילד, ללא תלות בגילו הכרונולוגי, ולהעניק להם משקל גובר בהתאם ליכולותיו ולכישוריו המתפתחים. לגישתנו, ישנם מצבים מסוימים שבהם צריך פסיכולוג לקבוע את בגרותו הנפשית של הילד.
2) לחדד ולהטמיע את ההכרה במעמדו של הילד בקרב גורמי רפואה בעניין הליכים רפואיים הנוגעים לו. יש להתחשב בדעת שני ההורים במקרה של פרדה וגירושים, ולא רק בדעת ההורה המשמורן, גם כאשר מדובר בטיפול רפואי שאינו דחוף או אינו שגרתי. לעניין זה, חשוב ליידע גם את מערכת החינוך.
3) בהסכמי הורות, פירוד או גירושים יש לפרט מהו ההליך שיינקט במקרי אי-הסכמה בין ההורים בנוגע לטיפול הרפואי בילד, ולציין מיהו הגורם המוסכם שאליו יפנו ההורים במקרים כאלו – בית משפט, ועדת אתיקה או כל אדם אחר. במצבי מחלוקת המלצתנו היא להיעזר ב"מתאם הורי" שישמע את שני ההורים ויסייע בהליך קבלת ההחלטה. "מתאם הורי" שיגשר בין ההורים בנושאי רפואה, עשוי להקל את ההליך הפרוצדורלי, כמו גם למנוע חלק ניכר מהמתחים ומהשפעתם על בריאות הילד. לבסוף, ברצוננו להדגיש – הפתרונות המוצעים במאמר זה עשויים להתאים גם להורים נשואים החלוקים בדעותיהם בנוגע לטיפול הרפואי בילדיהם.

The post עדי ניב־יגודה ועדנה כצנלסון – היבטים משפטיים ופסיכולוגיים של קבלת החלטות בנוגע לטיפול רפואי בילדים במצבי מחלוקת בין ההורים appeared first on המשפט.

תהליכי אינדיבידואליזציה וגלובליזציה מגבירים את ההסתברות שישראלים יהודים יבחרו כבני זוג בלא ישראלים לא יהודים ויחיו עמם בישראל. מאמר זה עוסק במשפחות של זוגות אלו, החוצות גבולות דתיים, לאומיים, תרבותיים וגזעיים. בעזרת ראיונות עומק עם בני זוג מרובי עירובים, מיננטיות של דפוס משפחתי המקדם זהות קולקטיבית יהודית-ישראלית של הילדים, ההופכת את הממצאים בנוגע למשפחות חוצות המאמר חושף את נסיבות המפגש ביניהם ואת ההכרעות הכרוכות בעיצוב הזהות הדתית-תרבותית-לאומית של ילדיהם. ממצאי המחקר חושפים דובולות בישראל לתמונת העיסוק האמפירי במשפחות חוצות גבולות בישראל תורם לדיון המשפטי- הראי של ממצאים באשר למשפחות בין-דתיות של יהודים מחוץ לישראל. ציבורי בזכות למשפחה במדינת ישראל לאור הגדרתה כמדינה יהודית ודמוקרטית.

The post דפנה הקר ורוני ליברזון – משפחות חוצות גבולות בישראל: בין האתנוס לאינדיבידואליזם ולגלובליזציה appeared first on המשפט.

תיירות הדיבה היא תופעה שהתפתחה בשנים האחרונות והגיעה לממדים ניכרים. תיירי הדיבה הם תובעים פוטנציאליים המבקשים להגן על שמם הטוב שלטענתם נפגע על ידי פרסום משמיץ שנעשה על ידי הנתבע. הם מחפשים בית משפט ידידותי מבחינת כללי הסמכות הבין-לאומית ומבחינת הדין המהותי שבו יוכלו למנוע את הפרסום הפוגע ואף לקבל פיצוי על הנזק שנגרם להם, לטענתם, על ידו. קיומו של מגוון אפשרויות לבחירת הפורום המתאים מבין כמה מדינות שונות נובע מהגלובליזציה של אמצעי הפרסום, ההתפתחות הטכנולוגית של העשורים האחרונים, בתחום התקשורת בעיקר, עליית האינטרנט והתפשטות השימוש בשפה האנגלית. כל אלו מייצרים בסיס נרחב לקיומה של סמכות בין-לאומית ועניינית של מדינות שונות שחלקן ידידותיות יותר וחלקן ידידותיות פחות לתובע המבקש מזור לפגיעתו. ידידותיותם של דיני הדיבה האנגלים – מבחינת סמכות ומבחינת תוכן – הפכו את לונדון לבירה המובהקת של תיירות הדיבה. מרביתם של הנתבעים, מנגד, הם אזרחים ואמצעי תקשורת אמריקניים. דיני הדיבה האמריקניים, בהשוואה לאלו האנגליים, מקדשים את חופש הביטוי, וסיכוייהם של תיירי הדיבה לזכות בתביעתם בארצות-הברית פחותים באופן משמעותי. ריבוי המקרים שבהם הוטלה באנגליה אחריות על עיתונאים וחוקרים אמריקנים ועל אמצעי תקשורת אמריקנים שפרסמו תכנים פוגעים לטובת תובעים שהקשר בינם לבין אנגליה הוא רופף ביותר – מקרים שברור שבית משפט אמריקני לא היה מטיל בהם אחריות כלל – גרר אימוץ אמצעים קיצוניים יחסית של המחוקקים המדינתיים והמחוקקים הפדרליים בארצות-הברית, והם הכריזו מלחמה על תיירות הדיבה. גם דעת הקהל האנגלית המונעת על ידי מספר גדל והולך של משפטנים ואנשי ציבור אנגלים שאינם רואים בעין יפה את השימוש שעושים תיירי הדיבה במערכת המשפט האנגלית, הולידה נכונות לעשות שינויים בדיני הדיבה שחלקם יאומצו באנגליה בעתיד הקרוב. השוואתם של דיני הדיבה האנגליים והאמריקניים לדין המסדיר את ההגנה על השם הטוב בישראל מלמד כי ברמה ההצהרתית המחויבות לחופש הביטוי בארץ משקפת קרבה רעיונית דווקא לתיקון הראשון של החוקה אמריקנית, ואילו הוראות החוק וההלכה המפרשת אותן דומות באופן לא מבוטל לדין האנגלי. עם זאת, נראה לנו כי לדין הישראלי יש כלים אפקטיביים המתאימים להתמודדות אמיתית עם התופעות שהולידו את תיירות הדיבה האנגלית. הן פרשנותם של כללי הסמכות וההוראות הנוהגות בנושא צווי מניעה, והן ובעיקר הפרשנות העצמאית הישראלית של האיזון הראוי בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי, ייצרו מארג ערכי של כללים המאפשרים התמודדות הרבה יותר מידתית ונכונה עם המאבק התמידי בין שתי זכויות היסוד היחסיות – הזכות לשם טוב וחופש הביטוי –הנאבקות כאן על הבכורה. עם זאת, לדעתנו, שינויים מסוימים הם הכרחיים. המאמר מציע לנסות להעביר את מרכז הכובד של ההגנה על השם הטוב אל מגרשם של כללי האתיקה העיתונאית; לזרז חקיקת SLAPP-Anti המיועדת לשמור על ויכוח חופשי ושוטף בעניינים בעלי היבטים ציבוריים; להעמיק את השימוש בסמכויות עזר של מערכת המשפט: הוצאות משפט, חובת התנצלות וכדומה; לסגור את המערכת בפני תביעות סרק אזוטריות;ולהיזהר מאימוץ קל ומסוכן של תיקוני חקיקה קיצוניים בחוק איסור לשון הרע, ובעיקר חקיקה המקדמת העלאה בלתי מבוקרת של סכומי הפיצויים בכלל ופיצויים ללא הוכחת נזק בפרט.

The post תמר גדרון – מפת תיירות הדיבה העולמית ודיני לשון הרע בישראל appeared first on המשפט.

החיבור מציג בפני הקוראים ספר בעריכתם של מיכל (שיצר) גל ומנחם פרלמן: ניתוח משפטי וכלכלי של דיני ההגבלים העסקיים (כרך ראשון). הספר עוסק באופן מעמיק ונרחב בניתוח התאוריה והדין של חוק ההגבלים העיסקיים, התשמ"ח-1988 .החיבור מתמקד בפרקו של ד"ר עדי אייל: "הבסיס הכלכלי לדיני ההגבלים העסקיים". החיבור, בעקבות הפרק, סוקר את המודלים הכלכליים שביסוד דיני ההגבלים העיסקיים – התחרות המשוכללת והמונופול. מתוך הסקירה יוצא החיבור לעיון רחב במושג היעילות הכלכלית, על שתי פניה: היעילות ההקצאתית והיעילות הדינמית. בין שני סוגי היעילות קיים מתח מובנה. השגת אחת מהן עשויה לבוא על חשבון רעותה. מתח זה מודגם באמצעות מוסד הפטנט, שבגדרו מוענקת לממציא "מונופול" על המצאתו. יעדו של הפטנט הוא לקדם תהליכי חדשנות, אך מחירו מתבטא בנגיסה ביעילות ההקצאתית. על כן הפטנט מהווה מקרה מבחן מעניין לעימות בין שני סוגי היעילות. החיבור עומד על שורשיה הרעיוניים של היעילות הדינמית. אין חולק בדבר חשיבותה לצמיחה חברתית. מכאן הצורך לבחון מהו מבנה השוק שבו תושג היעילות הדינמית בדרך מיטבית – תחרות או מונופול. כפי שנראה, הפטנט סוטה ממודל התחרות המשוכללת, על מנת לאפשר לממציא לממן את המצאתו ולהפיק תועלת מפֵרות עמלו. ואולם בה בעת נולד החשש להיווצרותו של מונופול, העלול לאיים גם על המשך התהליך החדשני. דומה כי המנוע לדחיפתם של תהליכי החידוש מצוי באיזון העדין שבין הענקת פטנט לבין שמירה על שוק פתוח ותחרותי.

The post איריס סורוקר – בעקבות הספר: ניתוח משפטי וכלכלי של דיני ההגבלים העסקיים appeared first on המשפט.

סוגיות אתיות לא מעטות מאפיינות את תרבות החיים בישראל. מקצתן נדונו ברשימה זו: בעיות בתרבות הדיון; דפוסי נהיגה אגרסיביים; אתיקה עסקית מעורערת; יחס בוטה ומוחצן לנשים, העולה, לעתים, כדי הטרדה מינית – שמקורו במצ'ואיזם צברי; הליכות ונימוסין גסים בין אדם לחברו. מאמר זה מבקש להציג כמה מושגי מפתח סוציולוגיים, המקובלים בספרות המקצועית, וליישמם בניתוח אתי-משפטי. חלקה הראשון של הרשימה עוסק בניסיון לעמוד על שורשיהן של התופעות נשוא הביקורת, והמשכה מוקדש לדיון בשאלת השפעתן על עולם המשפט. האמירה המרכזית של מאמר זה היא כי אמנם התגייסותו הנמרצת של המשפט לשם מילוי לקונות אתיות נראית חשובה ולפעמים אף חיונית, אולם בה בעת לצד אקטיביזם זה חסרונות גדולים, והעיקרי שבהם – החלשת המסד הערכי של החברה ופגיעה ביכולתה לייצר נורמות בלתי כתובות.

The post ארתור בלאייר – כן ירבו פראיירים: משפט, אתיקה ותרבות החיים בישראל appeared first on המשפט.

לבתי משפט קושי מיוחד להתמודד עם סוגיות שבהן קיימות מחלוקות מדעיות חריפות המחייבות הכרעה על אודות התנאים הדרושים להוכחה מדעית במשפט. שילוב של שלושה תחומים – מדע, פילוסופיה ומשפט – קובע את יחסה של מערכת המשפט לסוגיות של הוכחה מדעית. המאמר סוקר את התנאים שהוצבו להוכחה מדעית בהליכים משפטיים בארצות-הברית ובישראל על רקע מקומו הייחודי של המדע בתרבות המערבית והתפתחותן של גישות חדשות לבחינת ראיות מדעיות. המאמר טוען כי הוצנע תפקידה המרכזי של הפילוסופיה במפגש בין המדע למשפט.

The post דניאל פיש – קביעת התנאים להוכחת עניינים מדעיים במשפט: פילוסופיה ולא מדע appeared first on המשפט.

המאמר נסב סביב מקרה של זר, אשר סירב למסור לרשויות מידע על שמו הפורמלי ועל מדינת אזרחותו, ועל כן הושם מאחורי סורג ובריח. בהתבסס על התאוריה של לואי אלתוסר על מנגנוני מדינה מכניעים ועל מנגנוני מדינה אידאולוגיים, נטען במאמר שהתנהגותו נוגדת ההגמוניה של הזר נענתה בתגובה מכניעה מצד מנגנוני המדינה המכניעים, לרבות בית הדין לביקורת משמורת. הואיל ולמרות פעולות ההכנעה עמד הזר בסירובו למסור את פרטיו המזהים, נטש בית הדין, חמש שנים מאוחר יותר, את האמצעים המכניעים שנקט, ובחר בגישה חלופית, שעל פיה הזר הנו בלתי שפוי. בעשותו כן, ביקש בית הדין להציל את כבודו: הוא שחרר את הזר (ובכך שירת את האידאולוגיה הליברלית, המתנגדת למעצר ארוך ובלתי מוגבל בזמן בגין עברה פעוטה), ובד בבד לא הודה בכישלונם של מנגנוני המדינה המכניעים בטיפול בעניינו. בכך, בית הדין – כמו בית-המשפט העליון בפרשת מטמבו – התחמק מלדון בדילמה שעמה נאלצות מדינות ליברליות להתמודד: כיצד לנהוג בזר, המסרב לשתף פעולה עם הרשויות, ובכך מסכל את גירושו שלו?

The post יובל לבנת – מעצרו ושחרורו לחופשי של הזר שסירב להזדהות appeared first on המשפט.

המאמר בוחן מחקרית והשוואתית את חשיבותם של עורכי דין בישראל לשיח הציבורי ולביקורת חברתית-פוליטית. המאמר מסביר את חשיבותם העקרונית של עורכי דין למשטרים פוליטיים ובמיוחד לדמוקרטיות. בנוסף, המאמר מציג לראשונה נתונים השוואתיים מקוריים, שמלמדים כי בישראל שיעור עורכי הדין הגבוה בעולם הדמוקרטי ביחס לגודל האוכלוסייה. בעקבות זאת מנסה המאמר לנתח מהי המשמעות של עורכי הדין הישראלים – יהודים וערבים-פלסטינים – להתפתחות דמוקרטיה בישראל ושיח ציבורי בה. המאמר מלמד כי אמנם עורכי הדין בישראל תרמו מאוד לקידום נאו-ליברליזם, במיוחד כלכלי, הרי דווקא בתחום של זכויות אדם הייתה תרומתם של מוגבלת מאוד באופן יחסי. המאמר אינו רק תורם מידע חשוב על מקצוע עריכת הדין בישראל, על בסיס נתונים ראשוניים ומקוריים, ולא רק מציב את עורכי הדין בישראל באור השוואתי, אלא גם מראה כי שתיקתם החברתית-פוליטית של עורכי הדין בישראל בתחומים של הפרות של זכויות אדם בולטת דווקא בהשוואה לפעילותם בתחום הכלכלי-חברתי הנאו-ליברלי.

The post גד ברזילי – השפה הדו-ערכית של עורכי דין בישראל: פוליטיקה ליברלית, כלכלה ליברלית, שתיקה והתנגדות appeared first on המשפט.

המאמר מתאר שינוי במשטר ההסדרה של עורכי דין בישראל המתרחש החל משנות ה-90 של המאה הקודמת. עד תקופה זו הנורמות הפרופסיונליות – מבנה המוסדות, תנאי כניסה למקצוע ונורמות מהותיות המחייבות עורכי דין – נקבעו על ידי לשכת עורכי הדין כמעט באופן בלעדי. בשני העשורים האחרונים גורמים נוספים, כגון הכנסת, רשויות מִנהל ובתי המשפט, החלו להסדיר נושאים שהיו בשליטה כמעט בלעדית של מוסדות הפרופסיה. תהליך זה מנותח על רקע גישות מנוגדות הפועלות בעולם ובישראל. מחד גיסא, מגמות גלובליות המבקשות להסיר חסמים בפני זרימת ידע ושירותים, ובכלל זה שירותים משפטיים, והרואות במשפט "מוצר" שיש לספק לצרכן באופן איכותי ונגיש. מאידך גיסא, גישות הרואות במשפט ובעורכי דין משאבים ציבוריים ודורשות מהם לפעול על פי נורמות של אחריות חברתית וציבורית. המאמר מסביר את ההקשר המקומי שבו פועלות מגמות אלו בישראל ואת האופן שבו הן משפיעות הן על עורכי הדין והן על המשפט.

The post נטע זיו – רגולציה של עורכי דין ישראלים: מאוטונומיה מקצועית לרגולציה רב-מוסדית appeared first on המשפט.

במאמר זה נבקש לשרטט את מתווה השינויים שחלו במרוצת השנים ביחסים שבין עורכי הדין לתקשורת ואת ההתפתחות ביחסה של הפסיקה לתמורות אלה. המאמר מתבסס על שני מקורות מידע: ראיונות עומק עם 32 עורכי דין (תובעים וסנגורים) ותיקים וצעירים וניתוח פסיקה העוסקת בניהול ההליך המשפטי בתקשורת. ממצאי המחקר מעידים על תהליך שינוי המעצים את מהלכיו של הפרקליט בזירה התקשורתית, לעתים גם במחיר הפגיעה בלקוח, ועל הפער הגדל בין הביקורת השיפוטית לבין יחסי הגומלין העכשוויים שבין שתי הפרופסיות. הדיון בממצאים יתמקד בהשלכות האפשריות של התפשטות תפקיד הפרקליט לזירה התקשורתית על תפיסת ההליך המשפטי ועל תדמיתה של כלל הפרופסיה המשפטית בציבור הישראלי.

The post ענת פלג ורינה בוגוש – "הפרקליט כדובר": השינוי ביחסם של עורכי הדין העוסקים בפלילים לתקשורת בישראל appeared first on המשפט.

בפרשת חיר קבע בית המשפט העליון ברוב דעות כי עורך דין המוציא את דיבתו של חברו למקצוע במהלך דיון משפטי יהיה מוגן מתביעה לפי חוק איסור לשון הרע. ועדיין, עורך הדין עלול לעמוד לדין משמעתי בלשכת עורכי הדין בגין דבריו אלו. למעשה, בכך נוצר עירוב תחומין בין הפן האתי-משמעתי ללשון הרע. טענתנו המרכזית במאמר היא כי בהפניית מקרי לשון הרע הנאמרים במהלך דיון שיפוטי לדין המשמעתי, למרות ההיגיון שבה, יש כדי ליצור בלבול או תחושה שלפיה הדין המשמעתי עשוי ליתן מענה לפגיעה בשמו הטוב של עורך הדין. ליתר דיוק, טענתנו היא שקיימים הבדלים מהותיים בתכליות ובאינטרסים בין הפן האתי ובין איסור לשון הרע, עד כדי כך שאין לקשור ביניהם. מה עוד, שהאפשרות להטיל סנקציה משמעתית על לשון הרע שנאמרת במהלך דיון שיפוטי חותרת תחת הרציונל של ההגנה מפני תביעת לשון הרע עצמה באותן נסיבות – שמירה על חופש הביטוי ועל דיון נטול דאגות מצד עורך הדין.

The post אייל כתבן ובועז שנור – בין תרבות הדיון ובין השם הטוב של האדם בעקבות רע"א 1104/07 חיר נ' גיל appeared first on המשפט.

מערכת הדין המשמעתי של פרופסיית עורכי הדין בישראל נקבעה בחוק לשכת עורכי הדין בשנת 1961. בחמישים השנים שחלפו מאז ועד לרפורמה במסגרת תיקון 32 לחוק, שבה עוסק המאמר, לא נעשה כל שינוי מהותי במערכת שסבלה מליקויים רבים שעיקרם פוליטיזציה רבה וחוסר שקיפות כמעט מוחלט. המאמר מתחיל בהצגת מאפייני הדין המשמעתי בישראל ומטרותיו, ממשיך באבחון חמשת הליקויים שמהם סבלה המערכת ומסיים בניתוח הפתרונות שניתנו לליקויים אלו במסגרת הרפורמה. ניתוח זה מראה שהפתרונות שניתנו הם חלקיים ביותר, ואין בהם כדי להבטיח את השקיפות הראויה, שקיפות שמובנה הראוי מוצג במאמר בפרק נפרד. המאמר טוען כי אין בפתרונות כדי לחסל את הפוליטיזציה שעדיין קיימת במערכת. עובדה זו מתחדדת מאוד לנוכח השוואה שעורך המאמר עם הנעשה בארצות-הברית ובאנגליה, שם מערכת הדין המשמעתי מופרדת מלשכת עורכי הדין.

The post לימור זר־גוטמן – הרפורמה בדין המשמעתי של עורכי הדין: האם תוקנו הליקויים? appeared first on המשפט.

עורכי דין ברחבי העולם מושפעים מכוחות מנוגדים. מצד אחד גישות שוק תחרותיות מבקשות לראות בעורכי דין נותני שירותים כמו כל סקטור אחר – רואי חשבון, אדריכלים, רוקחים ומהנדסים. לפי גישה זו "אין שום דבר מיוחד בעורכי דין", ועליהם לספק את השירות שבמומחיותם באופן המאפשר תחרות חופשית ללא חסמים וללא מנגנוני סגירות תוך שמירה על איכות השירות לצרכן. מן הצד האחר, יש המבקשים מעורכי דין לפעול באופן המחזק את מחויבותם הציבורית: להנגיש את המשפט לקבוצות חלשות, לגלות אחריות להגנה על זכויות אדם ושלטון החוק – וכל זאת מכיוון שהמשאב שבו הם עוסקים הוא משפט – משאב ציבורי חיוני להגנה על שלטון החוק והדמוקרטיה. הרשימה מתארת את הגישות השונות ואת האופן שבו הן פועלות על מקצוע עריכת הדין בישראל בשני העשורים האחרונים.

The post נטע זיו – עריכת דין בעידן גלובלי: מה צופן העתיד לעורכי דין? appeared first on המשפט.

The post דבר העורכים appeared first on המשפט.