יעל ניסן־אלון – אשם בדיני זכויות יוצרים: נטע זר או שיקול תקף?
מאמר זה בוחן את משטר האחריות החמורה החל בדיני זכויות היוצרים ואת מידת התאמתו למציאות בת ימינו. השאלה נבחנת בפרספקטיבה רחבה של המשפט האזרחי הישראלי, תוך התמקדות בדיני הקניין ובדיני הנזיקין, נוסף על דיני זכויות יוצרים. המאמר מצביע על כך שחקיקת חוק זכות יוצרים 2007 סללה דרך להכיר באשם כשיקול תקף, ללא צורך בעריכת שינוי כולל של משטר האחריות החמורה. ניתן להשתמש בכלים המשפטיים הקיימים, בשילוב עם דוקטרינות אשר השתרשו במשפט האזרחי הישראלי, כדי ליישם שיקולי אשם במסגרת הדיון בסעד בגין הפרת זכות יוצרים. בהקשר זה נעשית הבחנה בין סעד הפיצוי לסעד המניעה. מוצע שפסיקת פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים שתותנה בהוכחת אשם מצד המפר. בעניין סעד המניעה מוצע לאמץ עמדה פרגמטית, ולקבוע כי שיקולי אשם יימנו עם השיקולים שבית המשפט יהיה רשאי לשקול בהפעלת סמכותו להימנע ממתן צו מניעה, על פי סעיף 53 לחוק זכות יוצרים.