מאמר זה יסודו במחקר של המדיניות המיושמת על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (להלן: "בית הדין") בכל הנוגע להוצאת צווי מניעה נגד שובתים (להלן: "המדיניות" או "צווי מניעה"). המדיניות נחקרת במאמר לגבי שתי שנות משפט: 1993 – 1994 ו-1996 – 1997 (להלן: "תקופת המחקר"). הטענות העיקריות, על בסיס ממצאי המחקר, הנן כי המדיניות שיושמה על ידי בית הדין בתקופת המחקר הייתה מוטית, וזאת לטובת המעבידים; וכי היה קיים פער משמעותי בין המדיניות המוצהרת של בית הדין, לבין המדיניות שיושמה על ידו הלכה למעשה. בית הדין התגלה בבירור כ"בית דין של משפט", הפועל באופן פורמלי ודווקני ליישום הוראות הדין, ולא כ"בית דין של יחסי עבודה" – הפועל על פי עקרון הדמוקרטיה התעשייתית כמתווך המסייע לצדדים להגיע בהסכמה לפתרון
מחלוקותיהם. בתקופה האחרונה נשמעות טענות, מפי באי כוח של מעבידים, שלפיהן מערכת בית הדין לעבודה נטתה, בזמנו של נשיא בית הדין הארצי גולדברג, להיות מאוזנת, ואילו כעת, בזמנו של הנשיא אדלר, היא נוטה לטובת העובדים. תקופת המחקר מתייחסת לתקופתו של הנשיא גולדברג. לכן ניתן, על בסיס המאמר, לבדוק אם לחלק הראשון של הטענה אכן יש ביסוס אמפירי, לפחות בכל הנוגע למדיניות הנידונה לגבי צווי מניעה נגד שביתות.

The post רפי נץ – מדיניות בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בנוגע לצווי מניעה נגד שביתות appeared first on המשפט.

במאמר זה נתמקד בממד אחד מתוך המודל בכללותו: ממד המניעה והשימוש בכלי תכנון משפטיים לקראת הזקנה ובמהלכה. בממד זה לא מסתפקת מערכת המשפט בהגנה על הזקנים או בתמיכה באלה המטפלים בהם, אלא מפנה את מוקד ההתעניינות ליצירת כלים משפטיים המאפשרים לזקנים לעצב בכוחות עצמם את חייהם, ולשלוט בקבלת החלטות במצבים שבהם יכולתם הפיזית והמנטלית מתדרדרת. הדיון בממד המניעה והתכנון יחולק לארבעה חלקים: בחלק הראשון תוצג התשתית החברתית והרעיונית שמאחורי ממד התכנון והמניעה בזקנה; בחלק השני יוצגו כלי המניעה והתכנון השונים; בחלק השלישי יוצגו תוצאות מחקר ראשוני שנערך בישראל באשר למידת ההיכרות והשימוש בכלי תכנון ומניעה משפטיים בקרב זקנים בישראל; בחלק האחרון יידונו השלכות המחקר לגבי כיווני מחקר ופיתוח מדיניות לעתיד.

The post ישראל דורון ועידו גל – מניעה ותכנון משפטי בזקנה appeared first on המשפט.

אתייחס לפסק הדין ולבעיית האכלת החתולים משתי זוויות: זווית אחת היא המתח שבין הסבל שעלול להיגרם לחתולים בעקבות מניעת האוכל לבין הבעיות התברואתיות הנובעות מהאכלת החתולים ברחובות. הזווית השנייה – אשר לא קיבלה לדעתי דגש מספיק בפסק הדין – היא זו של הפגיעה ברגשות האדם המאכיל את החתולים.

The post פבלו לרנר – הרהורים בעניין האכלת חתולי רחוב (בעקבות ת"פ 897/01 מ"י נ' יורובסקי) appeared first on המשפט.

מטרתו של מאמר זה היא לבחון כיצד בפועל מוארך מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים, וכיצד – אם בכלל – השפיעה חקיקתו של סעיף 61 לחוק המעצרים על הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים. על מנת להשיב על שאלה זו, בדקנו את כל ההחלטות שנתקבלו בבית המשפט העליון בבקשות להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בתקופה שבין 1.8.2001 ל- 1.11.2001. התקופה שנבחרה היא בת תשעים יום, ומבטאת הארכת מעצר טיפוסית. כמו כן, לשם ההשוואה, בדקנו את כל ההחלטות שנתקבלו בבית המשפט העליון בבקשות להארכת מעצר מעבר לשנה בתקופה שבין 23.9.1997 ל-22.12.1997, היינו עובר לכניסתם לתוקף של סעיפים 61 ד-62 לחוק המעצרים.

The post חיה זנדברג – הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים appeared first on המשפט.

שמו של המאמר לקוח מהצעות החוק שהוגשו לכנסת ה- 15, בהן נקטו בכינוי "נוטה למות" לגבי החולה באחרית ימיו; הביטוי "חולה סופני" נדחה משום שבמחשבה שנייה – הרי כולנו סופניים, ומשעת לידתנו אנו פוסעים בנתיב שסופו קבוע מראש; מי שחולה במחלה סופנית עשוי להאריך ימים במחלתו, ועניינו של החוק נוגע לחולים שמותם קרוב ממש, בטווח צפוי של חצי שנה. חשוב לציין שבדיון בטיפול פליאטיבי, יש התייחסות מיוחדת ל"חולה הסופני", מושג רחב יותר מ"החולה הנוטה למות".

The post משה טלגם – הטיפול בחולה "הנוטה למות" וניסיונות החקיקה appeared first on המשפט.

מטרת מאמר זה כפולה: להוכיח כי אין בהיגד בדבר היות העובר עד ארבעים יום "מיא בעלמא" ולא כלום כדי לבסס היתר להשמיד ביציות מופרות ולהתיר או לאסור מחקר בתאי נבט, ובד בבד, למצוא את הבסיס ההלכתי, ככל שהוא קיים, להתיר את המחקר לאור הסיכוי הגדול הטמון בגידול רקמות לצורך השתלה.

The post יוסי גרין – "עד ארבעים יום מיא בעלמא" (יבמות ס"ט, ב) – האומנם היתר להשמדת ביציות מופרות? appeared first on המשפט.

מאמר זה ידון בחלקו הראשון בהזרעה מלאכותית, ובחלקו השני בהפריה חוץ-גופית. הדיון יתמקד ביחס שבין המשפט למוסר בתחום רגיש זה, ובמסגרת זו אציג את ההבדל העקרוני כין גישת המשפט העברי ובין גישתה של הכנסייה הקתולית לרבייה מלאכותית; אבחן את סוגיית הנטורליזם (Naturalism), דהיינו האמונה שאסור לסטות מההסדרים הטבעיים של מעשה בראשית; אדון בהרחבה בהתמודדות המתודולוגית של ההלכה עם טכנולוגיית הפריון, ואף אצביע על האופן שבו משפיעה העמדה ההלכתית בנוגע להזרעה מלאכותית והפריה חוץ-גופית, על המשפט הישראלי, בעניינים כמו עקרון האנונימיות של תורם הזרע ובחירת אם פונדקאית על פי חוק ההסכמים לנשיאת עוברים, תשנ"ו- 1996.

The post דניאל סינקלר – הזרעה מלאכותית והפריה חוץ-גופית במשפט העברי: היבטים השוואתיים, הלכתיים-מתודולוגיים ומוסריים appeared first on המשפט.

במסגרת המאמר, בוחנת נבות באופן ביקורתי את בג"ץ 971/99 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ועדת הכנסת. הרקע לעתירה, היא החלטת ועדת הכנסת להעניק לחברי הכנסת שכיהנו בכנסת שלוש שנים בלבד, קצבת כהונה של ארבע שנים. פסק הדין ביטל בית המשפט העליון את הענקת הקצבה פה אחד, וקבע נורמה חדשה לפיה "אסור הוא חבר הכנסת להפוך את חברותו בכנסת כמקור להפקת טובות הנאה אישיות". נוסף על כך, בוחנת נבות במאמרה את ההסדר לקביעת שכרם של חברי הכנסת בראי ההסדרים הקיימים במשפט המשווה.

The post סוזי נבות – קביעת שכרם של חברי הכנסת: "המחליטים הם גם הזוכים" בעקבות בג"ץ 99 /971 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' ועדת הכנסת appeared first on המשפט.

כל אחת משלוש הכלכלות המובילות – ארצות-הברית, גרמניה ויפן – נבדלת מחברתה בפרמטרים מרכזיים כגון מבנה הבעלות בהון, אתוס סוציאלי, מערך פוליטי, תשתית תרבותית ועוד. סביר להניח כי צורתו של המשטר והמבנה הנהוג בחברות עסקיות בכל אחת ממדינות אלו קשורה לפרמטרים הייחודיים לה. הקוראים של מאמר זה, המודעים למציאות הכלכלית והחברתית בישראל, מוזמנים אפוא לבחון את המודלים שיוצגו להלן בעין ישראלית הרגישה לדומה ולשונה בינינו ובין המודלים הללו. במאמר זה, הפרק הראשון עוסק בהקדמה לקראת המשך המאמר. בפרק השני והשלישי יוצגו המודל הגרמני-אירופי והמודל היפני. בפרק הרביעי תוצג התמונה הכוללת ואת השלכותיה. בפרק החמישי כותב המאמר יציג את הרהורים באשר לסיכויי האחדת המודלים השונים עקב תהליך הגלובליזציה.

The post ידידיה שטרן – כלכלת בעלי מניות או כלכלת קהלים – דיני חברות במבט השוואתי ולגלובלי appeared first on המשפט.

סקירת ספרו של אליעזר בן־שלמה "על ביזיון בית־משפט".

The post אורי שטרוזמן – על ביזיון בית משפט appeared first on המשפט.

סקירת ספרה של שולמית אלמוג "עיר, משפט, סיפור".

The post מיכל אלברשטיין – על מקום המשפט ועגנון כסגנון פרשני appeared first on המשפט.

סקירת ספרו של י' יגור "דיני ההגבלים העסקיים".

The post מאיר חת – על דיני ההגבלים העסקיים appeared first on המשפט.

חיים כהן היה אחד. אחד, יחיד ומיוחד. חיים כהן היה איש רוח, גם אם את מרב עתותיו בילה במעשה. עיסוקו העיקרי היה במשפט, ואולם לו ביקש לו עיסוק אחר, היה חיים כהן מכונן עצמו גם בו כאחד ויחיד. כי חיים כהן זכה באוצר שאך יחידי סגולה זוכים בו: בקרן-אור מאור הגנוז. ואור זה ששכן בו קרן ממנו כל העת. מעיינות אור וחום וחוכמה שהיו בגופו זרמו וכיסו על כל סביבותיו, וכל מי שהיה כחברתו או קרא ככתביו , זכה גם הוא, ולו לרגע. האמת הפנימית שבקעה מדבריו, הלשון השוטפת והמתגלגלת מעצמה, ההומור הדק-מכל-דק שדבריו בכתב ועל-פה טבלו בו, המקוריות והיחידאות שהיו בדבריו. על כל אלה ועל עוד סופר ויסופר.

The post מישאל חשין – אמון הציבור בבית המשפט – תגובה למאמרו של השופט חיים כהן ז"ל ולהרהורי הכפירה שלו במושג אמון הציבור appeared first on המשפט.

בדיחה ידועה מספרת על רב ששב הביתה מדרשת השבת, ושואלת אותו הרבנית: "על מה דרשת היום?" משיב לה הרב – "על מצוות הצדקה". שואלת הרבנית "נו, ואיך הייתה הדרשה ? " משיב לה הרב – "הצלחתי במחצית. הצלחתי לשכנע את העניים לקבל ". המחצית השנייה במלאכתו של הרב, לשכנע את העשירים לתת, מעלה את השאלה שבה בחרתי לפתוח : מה לביקורת המדינה ולמגזר הצדקה? אפשר להרחיב שאלה זו ולשאול: מה למדינה ולצדקה ? שהרי צדקה – בלשון היום-יום – היא נתינה לנזקק מטוב לבו של הנותן, כרצונו, בשיעור הנראה לו ולמטרה הנראית לו. ואילו המדינה אינה פועלת על פי נטיית הלב. היא פועלת למטרות מוגדרות; לפי תקציב מאושר, בשוויון, ועל פי אמות מידה אחידות. ביקורת המדינה – על אחת כמה וכמה: היא מחפשת אחר הנהלים, המנהל התקין, היעילות והחיסכון, שהם, לכאורה, מושגים הרחוקים מעולמה של ה"צדקה", במובנה המקובל. הנה כי כן, דיוננו נפתח לכאורה בפרדוקס: מדינה וצדקה. בהשאלה בלבד מאמרת חז"ל (שנאמרה בהקשר אחר לחלוטין): "והלא כל מקום שיש משפט – אין צדקה, וצדקה – אין משפט". המדינה מזוהה עם הדין והמשפט ולא עם חסד וצדקה. על כן עלינו להבהיר שישווו מהם פניה של הצדקה, ועד כמה קשורה היא בטבורה למדינה, לפיקוח הציבורי, ומכאן גם לביקורת המדינה.

The post אליעזר גולדברג – הפיקוח על מגזר הצדקה בראי ביקורת המדינה appeared first on המשפט.

ברמה הבסיסית ביותר, הטרור הוא התקפה על ההבחנות האנושיות. הטרור אינו מבחין בין אזרח לחייל, בין קטין לבגיר, בין טנק לאמבולנס, בין בית למוצב, מחנה צבאי ומקום קדוש. נהפוך הוא, כל הבחנה מנוצלת לרעה על ידי הטרוריסט, היודע כי הצד האחר ישתדל לכבד אותה ככל שביכולתו. בהתעלמותו מהבחנות אלה, שואף הטרור לערער את ההבחנה החשובה ביותר – ההבחנה בין צבא ובין ארגון טרור – שכן הוא מכריח את הצבא להשיב מלחמה באותם אמצעים ממש. על מנת להיות יעיל, ינסה הצבא להתעלם מההבחנות הקיימות בדיני המלחמה, אולם אם יעשה כן, ילך וידמה בעצמו לארגון טרור. במהלך האינתיפאדה האחרונה היינו עדים להפעלת טקטיקות לחימה חדשות שחוקיותן מוטלת בספק.

The post ליאורה בילסקי – תפקידו של המשפט במאבק בטרור appeared first on המשפט.

אכן, גל הטרור הפלסטיני הנוכחי מול מדינת ישראל שפרץ בספטמבר 2000, אף כי הוא כעל תחולה גאוגרפית אזורית, אינו אלא חלק ממאמץ טרור מקיף עולם, שהמשכו בפיגוע הרצחני בארצות-הברית ב-9.11.2001 המאבק הפך להיות בין העולם החופשי לבין ארגוני הטרור האיסלאמיים. ישראל כחלק מהאומות הדמוקרטיות מציבה אתגר בפני ארגונים אלו לנסות להכחידה. קצרה היריעה במאמר זה מלחקור את ההיבטים הגלובליים של תופעת הטרור, אך יש לראות את המתרחש באזורנו בראייה רחבה יותר, והתשובות שישראל נותנת למאבקה בטרור יונקות מכללי המשפט הבינלאומי וממשפטה הפנימי. המאבק בטרור הוא בעל צביון מיוחד. שלא כמאבק מזוין אחר, בין עמים או אומות, המוסדר בכללי המשפט הבינלאומי, אין המלחמה בטרור מוסדרת בכללים מיוחדים של המשפט הבינלאומי. אף שהמשפט הבינלאומי לא צפה מאבק מזוין של ארגוני טרור נגד אומות דמוקרטיות ולכן לא נערך בהתאם, רואות עצמן האומות הדמוקרטיות בעולם כבולות למגבלות של כללי המלחמה כפי שגובשו בכללי המשפט הבינלאומי המנהגי וההסכמי.

The post עמנואל גרוס – מאבקה של ישראל בטרור שנת 2002 – היבטים משפטיים אגב מצבע "חומת מגן" appeared first on המשפט.

בחיבור זה אבחן תחילה את תחולת המשפט הבינלאומי החוקתי בישראל באופן כללי, ואחר כך אתמקד בשדה המשפטי הרלוונטי ביותר למצבה של מדינת ישראל דהיום – המשפט ההומניטרי הבינלאומי. בדבריי להלן אתייחס בעיקר לאופן שבו מתקבל המשפט הבינלאומי על ידי הגורם השני שהזכרתי לעיל – השופטים ובתי המשפט. מטרתי תהיה מצומצמת וממוקדת: לבחון עד כמה נכונים בתי המשפט לקלוט עקרונות וכללים של המשפט הבינלאומי החוקתי.

The post מיכאל ספרד – ליטיגציה בינלאומית בבית המשפט המקומי: בין דילול משפטי לבדלנות שיפוטית – תמונת מצב appeared first on המשפט.

התמורות הרבות שעברו על המשפט הבינלאומי הפלילי בשנים האחרונות עוררו תהודה בעולם בכלל ובישראל בפרט. תמורות אלו, ששיאן בהקמת בית הדין הפלילי הבינלאומי ובהפעלת סמכות שיפוט אוניברסלית על ידי מספר מדינות, דומה שערערו את הנחת היסוד של הסדר הקיים, שעל פיה המתרחש בתוך מדינה ריבונית – לא כל שכן מדינה המגדירה עצמה כדמוקרטית – אינו עניין למדינות אחרות לתת דעתן עליו, וכי היא לבדה הנה השופטת הראויה בענייניה. המתח המתקיים בין ריבונותה של מדינה מזה, לבין ההגנה על זכויות אדם של אנשים הנתונים תחת סמכותה – הגנה העשויה להיות מושטת הן על ידי מדינות זרות והן על ידי הקהילה הבינלאומית בכללה – מזה, אכן דורש בחינה מחודשת. טענתנו ברשימה זו היא כי ההתפתחויות בשיח המשפטי הגלובלי, נועדו דווקא לקדם – ולא לקעקע – את השיח המשפטי המדינתי: המדינה ומוסדותיה השיפוטיים נתפסים עדיין כגורם המרכזי שלו זכות הראשונים לדון ולהכריע במקרים של הפרות חמורות של זכויות אדם העולות כדי פשעים על פי המשפט הבינלאומי הפלילי. רק הימנעותה של המדינה הרלוונטית מלאכוף את החוק, תהווה הזמנה למוסדות שיפוטיים של הקהילה הבינלאומית או של מדינות זרות הפועלות כסוכנותיה תוך הפעלת סמכות שיפוט אוניברסלית, לתקן את העוול ולהעמיד לדין חשודים בביצוע פשעים אלה. השימוש בסמכות שיפוט אוניברסלית או בינלאומית נועד אפוא להשלים שיטה לאומית כושלת ולהמריצה לפעול כראוי בעתיד. משכך, מערך הכוחות השיפוטי הגלובלי בנוי לעודד מדינות להפעיל את סמכות השיפוט שלהן. הוא מיועד לאותת לבתי המשפט הלאומיים כי בהפעילם סמכות שיפוט על חשודים בהפרות חמורות של זכויות אדם, הם מקדמים, ולא מסכנים, את האינטרס הלאומי. על בתי המשפט הישראליים לראות בהתפתחות זו הזדמנות שיש לקבלה בברכה. רשימה זו עוסקת כביסוס הטענה לעיל ככל שהיא נוגעת לסמכות השיפוט האוניברסלית. פרק ב', סוקר בקצרה נקודות ציון מרכזיות בהתפתחות המשפט הבינלאומי הפלילי בעשור האחרון ואת עמדת ישראל בנוגע אליהן. פרק ג' מתמקד בסמכות השיפוט האוניברסלית, מגדירה, ודן באופן שבו היא מופעלת רק לאחר מתן זכות ראשונים להכרעות שיפוטיות של בתי המשפט של המדינה בעלת מרב הזיקות לפורע על פני הכרעות של בתי משפט זדים. פרק ד' חותם את הרשימה תוך דיון בשיקולים הפרגמטיים והנורמטיביים שבבסיס העדיפות המוקנית לבתי משפט לאומיים וממשיך להצביע על יתרונותיו של הליך שיפוטי מדינתי מנקודת מבט של משפט ומדיניות כאחד.

The post ארנה בן־נפתלי וקרן מיכאלי – סמכות השיפוט האוניברסלית והשיח המשפטי המדינתי appeared first on המשפט.

סקירת פסק הדין וניתוחו הם עניינה של רשימה זו. בפרק ב, "פרשת הדברים", נשרטט בקצרה את המסגרת הנרטיבית, נציג את השאלה המשפטית העולה ממנה , ונעקוב אחר התשובה הנורמטיבית הניתנת לה – והכול כעולה מפסק הדין. בפרק ג, "פרשנות הדברים", נציע ניתוח משפטי של פסק הדין, המתייחס לשלוש נקודות עיקריות: ראשית, מסגרת הדיון המשפטי, תוך הדגשת מרכזיותו של הדין הבינלאומי בהכרעה; שנית, גישת הפרשנות הראויה של אמנת ג'נבה אליבא דבית המשפט; ולבסוף, בחינת יישומה של פרשנות זו במקרה שבפנינו, הן מבחינת הגדרת הפעולה – האם אכן עסקינן ב"תיהום מקום מגורים" מותר או שמא מדובר בגירוש אסור – והן מבחינת מידת הסיכון הנשקפת מן העותרים אשר את מקום מגוריהם מבקשים לתחם. בפרק ד, "פרשת הדרכים", נבחן בעין ביקורתית את המסגרת הנרטיבית התוחמת את הדיון, נישיר מבט על האור שהיא זורה על פרשנות הנורמות ויישומן, ותוך הצגה תמציתית של מסקנותינו, נתהה אם פסק הדין בעניין עג'ורי פרץ דרך נורמטיבית חדשה אם לאו, ונוסיף ונהרהר בתפקידו של המשפט, בין אדם למקום.

The post ארנה בן-נפתלי וקרן מיכאלי – פרשת לך לך: בין אדם למקום appeared first on המשפט.

במשפט הפלילי, תחולת הדין המהותי וסמכות השיפוט מבוססות, בדרך כלל, על אחד העקרונות הבאים: העיקרון הטריטוריאלי, דהיינו יש סמכות שיפוט לבתי המשפט של המדינה שבה בוצע המעשה או שבה חלו תוצאותיו; התחולה הפרסונלית-אקטיבית, דהיינו, מדינת האזרחות או התושבות של החשוד מוסמכת לדון אותו; התחולה הפרסונלית-פסיבית, עקב אזרחותו או תושבותו של הקרבן; התחולה הפרוטקטיבית ("עקרון החסות" בלשון פסקי הדין, שניתנו במסגרת משפט אייכמן), מכוח האינטרס של המדינה שנפגעה; וזיקת הייצוג, כאשר מדינה בעלת סמכות שפיטה מעבירה את הטיפול למדינה אחרת. גם אם לא קיימת אף אחת מן הזיקות הללו, לעתים המדינה מפעילה סמכות שיפוט, וזאת כאשר מדובר בפשע נגד המשפט הבינלאומי, דהיינו, פגיעה בערכים הבסיסיים המשותפים לקהילת המדינות. סמכות זו נקראת "סמכות אוניברסלית".

The post רות לפידות ודורון וויץ – סמכות השיפוט האוניברסלית בישראל appeared first on המשפט.

ניתן לשאול מדוע וכיצד תומך הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (להלן: "ICRC") – ארגון הומניטרי המתבסס על עקרונות של ניטרליות והיעדר משוא פנים – בהקמתו של בית דין קבוע שישפוט אנשים בגין רצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה ? במאמר זה אנסה לענות על כך.

The post אנה סגל – מדוע וכיצד תומך הוועד הבינלאומי של הצלב האדום בהקמתו של בית הדין הפלילי הבינלאומי appeared first on המשפט.

כידוע, ישראל חתמה על חוקת רומא ביום 31 בדצמבר 2000( מספר דקות לפני שפג המועד האחרון לחתימה על החוקה), אך לא אשררה אותה. למרות זאת, לחוקת רומא יש השלכות מרחיקות לכת בנוגע למדינת ישראל. כפי שאטען ברשימה זו, לחוקה פוטנציאל השפעה רב על מערכת היחסים הבינלאומיים, בכלל, ועל המשפט הבינלאומי, בפרט. מכאן, שישראל עשויה להיות מושפעת בעקיפין, כחברה בקהילה הבינלאומית, מהשינויים ומהתהליכים שיתרחשו כתוצאה מכניסתה של החוקה לתוקף. מעבר לכך, כפי שאראה בחלק מאוחר יותר של רשימה זו, הרי קיימת אפשרות של ממש כי אזרחים ישראלים יהיו חשופים לסכנת העמדה לדין בפני ה-ICC ,על אף שישראל לא הצטרפה לחוקה. באופן דומה, אטען גם כי ישראל יכולה לעשות שימוש "אופנסיבי" בחוקה, אף שהיא אינה צד לה , כדי להוביל להעמדה לדין של טרוריסטים פלסטינים בפני ה-IfJC .מסקנתי זו כדבר תחולת החוקה בנוגע למאורעות המערבים אזרחים ישראלים למרות אי-הצטרפות ישראל אליה מתכססת בעיקר על הערכתי כי ה-ICC יבחר בשיטת הפרשנות האפקטיבית, המרחיבה את תחולת סעיפי סמכות השיפוט שלו, ויקבע כי יש לו סמכות לדון , בתנאים מסוימים, בעברות שבוצעו בשטחים שכבשה ישראל בשנת 1967. הואיל וחוקת רומא קובעת כי העברת אוכלוסיית המדינה הכובשת אל השטח הכבוש על ידה מהווה פשע מלתמה (להלן : "סעיף ההתנחלויות"), הרי שמסקנתי זו חושפת, באופן תאורטי, מספר רב של ישראלים המעורבים ב"מפעל ההתיישבות" בשטחים שנכבשו על ידי ישראל במהלך מלחמת ששת הימים לסכנת העמדה לדץ בפני ה '-ICC. למרות זאת, אנסה להראות כי בפועל החשש מפני העמדה לדין של מספר גדול של ישראלים הנו מופרז וכי אין להניח שבית הדין החדש יתמקד בהפרות קלות יחסית של הדין (במיוחד במקרים בהם ספק אם הפרות בוצעו לאחר כניסת החוקה לתוקף, כנדרש על ידה).

The post יובל שני – ישראלים על ספסל הנאשמים? – השלכות כניסתה לתוקף של חוקת רומא מבחינת מדינת ישראל appeared first on המשפט.

ב- 1998, בטקס חגיגי שנערך ברומא, חתמו 120 מדינות על חוקת רומא – אמנה בינלאומית המכוננת את בית הדין הפלילי הבינלאומי. לראשונה בהיסטוריה האנושית הוחלט להקים בית דין בינלאומי קבוע אשר תהיה לו סמכות שיפוט על יחידים אשר נחשדו בביצוע פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה, רצח עם או פשעי תוקפנות אין ספק כי הפוליטיזציה אשר השפיעה על עיצוב חוקת רומא, כבד גדמה להחלשת בית הדין, וליצירת דה-לגיטימציה מסוימת לגביו, לפחות בעיני חלק מהמדינות. זאת ועוד, אין ספק כי עתה המדינות יעקבו בדריכות אחר תהליך בחירת השופטים, התובע והמסייעים לו ואחר פעולותיהם ותהליך השפיטה לכשיתבצע. כל אינדיקציה לפוליטיזציה באחד מאלה, הגרום להמשך החלשת המנגנון. לעומת זאת, התנהגות ראויה, שכולה, מרוסנת והגונה של בית הדין, עשויה, בעתיד, לאפשר לאלו המתנגדים לו כיום, לשקול אפשרות תמיכה בו. מאמר זה נועד לסקור בקצרה את אופיו של בית הדין הפלילי הבינלאומי וסמכויותיו, ולהציג את הבעייתיות הכרוכה בהקמת בית הדין במתכונתו הנוכחית, כפי שזוהתה על ידי ישראל וארצות-הברית.

The post שביט מטיאס ומירי שרון – בית הדין הפלילי הבינלאומי appeared first on המשפט.

Government of Israel and many of its citizens have a reasonable suspicion of bias against Israel by the United Nations and other international organizations. This is partly the consequence of partial treatment in respect of the Middle East by the United Nations General Assembly, Security Council and Human Rights Commission. Even if one makes an assumption that many of their criticisms of Israel are justified, other similar if not more serious human rights violations or infractions of international law on the part of many other members of the United Nations have been overlooked or given scant attention by those bodies. Then too, there is the anti-Israel lobby, which exhibited its power at the Durban conference on Racism and Xenophobia. That can hardly have been calculated to instill confidence in Israel with regard to international human rights organizations

The post ריצ'רד ג' גולדסטון – Israel and the ICC appeared first on המשפט.

כותרת הסימפוזיון – ישראל והגלובליזציה של המשפט הבינלאומי הפלילי – מתייחסת לשני תהליכים מרכזיים המתרחשים באחת בשיח המשפטי : האחד, הוא כניסתה לתוקף , ב- 1 ביולי 2002, של חוקת רומא המקימה את בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC – International Criminal Court) כמוסד המוסמך להפעיל סמכות שיפוט בינלאומית על יחידים החשודים בעברות נגד המשפט הבינלאומי המנויות בחוקתו; השני, הוא מגמה המסתמנת במדינות שונות להקנות לבתי המשפט שלהן סמכות שיפוט על אנשים החשודים בביצוע עברות נגד המשפט הבינלאומי, ולהפעלתה של זו על ידי בתי המשפט. המיוחד בסמכות שיפוט זו, הידועה כסמכות שיפוט אוניברסלית, הוא היעדר זיקה כלשהי כין המדינה המפעילה סמכות שיפוט לבין העברה, העבריין או הקרבן, כאשר ההצדקה להפעלת סמכות השיפוט מצויה באופיין הנתעב של העברות שבהן מדובר: מעשים ה"מפרים ערכי מוסר אוניברסליים ועקרונות הומניטריים", כדברי בית המשפט העליון בישראל בע"פ 61/336 אייכמן נ' הי"מ.

The post ארנה בן־נפתלי ויובל שני – בפתח הסימפוזיון appeared first on המשפט.