האם יש סיכוי ממשי של הרשעת חפים מפשע על פי הודאותיהם בשיטת המשפט שלנו? התשובה לשאלה זו תלויה בתשובה לשתי שאלות משנה :
1 . האם קיים סיכוי של ממש שתתקבל הודאה, שבה הודה נחקר במה שלא עשה ?
2 . אם כן, מהי מידת הסיכוי שנאשם יזוכה אחרי שנתקבלה הודאה כזו ?
התשובה לשאלה השנייה היא פשוטה יותר: מידת הסיכוי היא נמוכה מאוד, שואפת לאפס. לכאורה, עומדים לרשות בית המשפט כלים לבחינת משקלה של הודאה, בדמותם של שני מבחנים: מבחן סימני האמת הפנימיים ומבחן ההתאמה של ההודאה למציאות שמעבר לה (מבחן ה"דבר מה הנוסף"). לאמיתו של דבר, ערכם של מבחנים אלה הוא מוגבל מאד, וספק אם יש להם ערך ממשי. הטעם לכך הוא פשוט : אם הוצאה ההוראה בכפיה מן הנחקר שלא חטא, חזקה על החוקרים שישימו בפיו (או ירשמו ויחתימו אותו) הודאה שיש בה גם סימני אמת פנימיים ושיש לה גם תמיכה חיצונית איזו שהיא – ודי בכך. יתר-על-כן, לפי ההלכה הפסוקה ניתן להסתפק גם בשחזור על ידי הנחקר עצמו כתוספת הנדרשת להודאתו. זאת ועוד, לסימני האמת הפנימיים ערך מוגבל, שכן מקובל על הפסיקה כי ההודאה אינה צריכה להיות אמת נקייה או מלאה.
