מאמר זה, מתמקד בהבט אחד של משפט סוקרטס ושל סוגית "הדמוקרטיה המתגוננת" המתעוררת בו, ההבט של חרות המחשבה והביטוי, אשר מקורותיה הראשוניים נמצאו באתונה העתיקה, עירו של סוקרטס. וככל שנשתאה להביט בקרקע הפורייה אשר במשך פחות ממאה שנה, הניבה את הדמוקרטיה, המחקר המדעי, הגיאומטריה, הטרגדיה והחשיבה הפילוסופית כך נעמוד נבוכים, מול המעמד של מי שאנו רואים כגדול הפילוסופים של זמנו, ניצב בפני שופטיו בני עמו. האם זהו כתם שחור לאתונה ולחופש שייצגה, או שמא יש בידי מאשימיו, להצדיק החלטתם.
