עומר טנא – חוק המאגר הביומטרי: סיכונים והזדמנויות.
בשנת 2009 אישרה הכנסת את חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע–2009. על פי החוק, יונפקו לאזרחי ישראל תעודות זהות חכמות ודרכונים עם שבב אלקטרוני, הכוללים נתוני זיהוי ביומטריים שיישמרו במאגר מידע מרכזי. המאמר מסביר מהי מערכת ביומטרית ומהם הסיכונים והאתגרים שהיא מציבה לזכויות היסוד של האזרחים, ובעיקר הזכות לפרטיות. הוא סוקר את הוראות החוק במבט ביקורתי, המטיל ספק בנחיצות הקמתו של מאגר מידע ביומטרי לצורך קיום המטרות המוצהרות של החוק, ומתריע בפני הסכנות החמורות הנובעות ממאגר כזה. המאמר מפרט מדוע החוק יתקשה לעבור מעל המשוכה החוקתית שעשויים להציב בדרכו עותרים שונים; הן מבחינה פרוצדורלית, לנוכח חקיקתו כ"חוק על תנאי" המותנה באישורו של שר; והן מבחינה מהותית, מאחר שנחקק לתכלית לא ברורה תוך יישומו של אמצעי לא מידתי להשגתה. המאמר מפרט גם את המנגנונים הטכנולוגיים, הארגוניים והמשפטיים שהחוק מעמיד לצורך הגנה על פרטיות האזרחים ואבטחת המידע האישי שלהם. הטענה היא, כי חרף הבעייתיות של החוק בכללותו, קיימים בו כמה מנגנונים, המכונים כיום Privacy by Design, שראוי היה ליישם גם ביזמות חקיקה נוספות העלולות להשפיע על פרטיות המידע האישי של אזרחי ישראל.