אסף טבקה – משפט וספרות: למהותה של סינרגיה.
המשפט והספרות – שתי בריות שונות הן, ובכל זאת, למרות השוני ביניהן, "הן צריכות זו לזו ומשלימות זו את זו". נראה כי על אף שורשיו העמוקים של החיבור בין שתי דיסציפלינות אלה בתולדות התרבות המערבית – החל בדרמה היוונית הקלאסית שהנגידה בין משפט האל למשפט האדם; המשך בכתיבתם המודרנית של דוסטויבסקי, שייקספיר, קפקא וקאמי, על מערכות היחסים המורכבות שתיארו בין האדם ובין מערכת המשפט; וכלה בספרות הפופולרית בת זמננו – קשר זה עדיין אינו מובן מאליו ודורש הסבר, שלא לומר הצדקה רבתי. מה לו למשפט – העוסק במפגיע בכוח פוליטי, והמזוהה במובהק עם חוק – ולספרות, הנתפסת כמי שמתמקדת בתחושותיו של הפרט ובקונפליקטים האישיים שלו? מהו לבו של החיבור בין זה הנתפס כפועל יוצא של הליך רציונלי, מחשבתי ומקצועי, ובין זו המאובחנת לא אחת כפעילות אנושית הנמדדת בקריטריונים אסתטיים, אמנותיים? חיבור זה מהווה הזמנה למעשה שידוכין בין המשפט לספרות, ומטרתו להציג ולמפות את המחקרים החשובים העומדים בבסיסו של שדה מחקר זה, ואף לנסות ולהבין כיצד הוא עשוי להאיר חלקים לא מבוטלים בחיינו – האישיים והמקצועיים. החיבור מחולק, באופן מובחן, לשניים: בחלקו הראשון הוא מביא את התפיסות השונות המוכרות כיום בנוגע לזיקה שבין שתי הדיסציפלינות, מבקש להבין את מהותן, ואף להציג גישות שונות, חלקן ביקורתיות, על אודות זיקה מחקרית זו. בחלקו השני הוא מציג את צדו האחר, המשלים, של המטבע ועוסק בהבנת המשפט באמצעות ספרות, דרכה ובעזרתה. בכגון דא עומד החיבור על ההבנה שלפיה ההוויה המשפטית היא נרטיבית (סיפורית) בבסיסה, וכי לסיפור, מעצם הווייתו, יש כוח רב בהטמעה ובהבנה של נורמות תרבותיות, חברתיות ומשפטיות בחיינו.