דניאל שפרלינג – על הולדה בעוולה והטעם שבטעמים להפסקת היריון: הרהורים בעקבות פלוני נ' מדינת ישראל

  • ראשי
  • פוסטים
  • דניאל שפרלינג – על הולדה בעוולה והטעם שבטעמים להפסקת היריון: הרהורים בעקבות פלוני נ' מדינת ישראל
מאמר מאת: דניאל שפרלינג

דניאל שפרלינג – על הולדה בעוולה והטעם שבטעמים להפסקת היריון: הרהורים בעקבות פלוני נ' מדינת ישראל.

מאמר זה מנתח את החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין פלוני אשר קבעה, באופן תקדימי, כי ילד שנולד להיות בגובה הנמוך מהממוצע ובעל סיכונים רפואיים אחרים, זכאי לתבוע בעילה של "הולדה בעוולה". החלטה זו הרחיבה את המסגרת המשפטית של הולדה בעוולה בשניים: ראשית, בית המשפט קבע שלצורך גיבוש העוולה של הולדה בעוולה, די אם ההתרשלות כלפי התובע (או הוריו) הייתה דיונית. כך, גם אם ההחלטה שלא להפסיק את ההיריון הייתה סבירה בנסיבות העניין, הרי בכל זאת נזקו של התובע (המום שבחייו) הוא בר-פיצוי. שנית, בית המשפט הרחיב את ההסתכלות על הנזקים הנמצאים במסגרת של "הולדה בעוולה", ופסק, לראשונה מאז הוכרה באופן עקרוני, כי גם נזק סוציו-אקונומי שאינו רפואי, הוא נזק בר-פיצוי. לאחר סקירת הפסק וביקורת על קביעת בית המשפט הנוגעת להחלטה אם לאשר את הפסקת ההיריון אם לאו, תטען רשימה זו כי ההחלטה בעניין פלוני אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות בסיסיים בדיני הנזיקין. זאת, בהתבסס על כך כי בית המשפט קובע שיסוד ההתרשלות הוכח במקרה הקונקרטי; כי עוולת הרשלנות התקיימה בנסיבות העניין, וזאת ללא הוכחה של קשר סיבתי לנזק; כי נפסק פיצוי על דרך האומדנה, וזאת שלא כמקובל; וכי לאור כלל השבת המצב לקדמותו, טעה בית המשפט משלא התייחס לנכות התפקודית של התובע ומשפסק פיצוי אשר אינו מבטא את הצורך בשיפור תפקודו של התובע. בהמשך תתייחס רשימה זו לחשש ספציפי שמביע בית המשפט כשיקול בפסיקת הפיצוי גלובלי בעניין "המדרון החלקלק". הרשימה תראה כי חשש זה לוקה בכשל לוגי, והוא אף אינו מבוסס במקרה הנדון כאן. בחלק האחרון של המאמריסופר (מחדש) הסיפור שאינו מסופר בעניין פלוני ושמשמש, להערכתי, בסיס ורקע להחלטתו של בית המשפט. סיפור זה יראה כי בית המשפט בעניין פלוני התעלם, הלכה למעשה, מהמשמעויות האישיות והחברתיות של מסכת האירועים שעוברת האישה בכל משך ההיריון, ועל ידי כך חיזק את העוול שנעשה לאמו של הקטין. סיווג סיפור המעשה כנתון לחוות דעת רפואיות "ניטרליות", "מדעיות" ו"אובייקטיביות" והכרעה בו בקני מידה "רפואיים", כך יטען במאמר, הנציחו את הפעלת הכוח הפוליטי-ממסדי של המשפט על הפרט, ובייחוד על גוף האישה. מאמר זה ייחתם בקריאה לעיון מחדש בשימוש שראוי לעשות בעילת ההולדה בעוולה, ובקשר שבין עילה זו לסוגיית הפסקת ההיריון ולהנחיות משרד הבריאות המסדירות סוגיה זו.

דילוג לתוכן