מנחם מאוטנר – בין כשירות לסבירות בעקבות בג"ץ 5853/07 אמונה – תנועת האישה הדתית לאומית נ' ראש הממשלה, מר אהוד אולמרט.
חיים רמון הורשע בבית משפט השלום בתל אביב בעברה של מעשה מגונה ללא הסכמה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על רמון נגזר עונש של שירות לתועלת הציבור. עם תום ריצוי עונש זה, החליט ראש הממשלה למנות את רמון לשר בממשלה, ולהעניק לו תואר של משנה לראש הממשלה. המינוי אושר על ידי הממשלה ועל ידי הכנסת. בעקבות זאת הוגשה עתירה שבה נטען כי יש לבטל את מינויו של רמון, משום שהמינוי הוא בלתי סביר באופן קיצוני. השופטים פרוקצ'יה וגרוניס קבעו שיש לדחות את העתירה, ואילו השופטת ארבל סברה שיש לקבל את העתירה. סעיף 6(ג) לחוק-יסוד: הממשלה קובע באילו נסיבות לא יוכל מי שהורשע בפלילים להתמנות לתפקיד שר בממשלה: אם המורשע נידון לעונש מאסר, וביום מינויו לתפקיד שר טרם חלפו שבע שנים מעת שגמר לרצות את מאסרו או מיום מתן פסק הדין בעניינו, הכול לפי המאוחר. על דרך החיוב אפשר ללמוד מהסעיף שמי שהורשע בפלילים, אך לא נגזר עליו עונש מאסר, או שנגזר עליו עונש מאסר וכבר חלפו שבע שנים מעת שגמר לרצות את מאסרו או מעת שניתן פסק הדין בעניינו, יוכל להתמנות לתפקיד שר בממשלה. הסעיף מורה עוד כי מי שהורשע ונידון למאסר יוכל להתמנות לתפקיד שר בממשלה גם אם טרם חלף מועד שבע השנים האמור, וזאת אם קבע יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית כי בעברה שבה הורשע המתמנה לא היה משום קלון. הציר המרכזי שעליו התבסס פסק דינן של השופטות פרוקצ'יה וארבל היה שסעיף 6(ג) האמור אינו ממצה את ההסדר המשפטי בשאלת מינויו לשר של מי שהורשע בפלילים. לגישתן, יש לראות את ההסדר הסטטוטורי האמור כמי שיש להשלימו על ידי אמות המידה של מבחן הסבירות: מינוי העומד באמות המידה של סעיף 6)ג) לחוק עלול להיפסל בכל זאת, אם יימצא שהממנה הפעיל את שיקול דעתו באופן החורג מהסבירות. בנסיבות המקרה דנן, השופטת פרוקצ'יה סברה שמינויו של רמון עמד במבחן הסבירות, ואילו השופטת ארבל סברה שהמינוי היה בלתי סביר. השופט גרוניס הצטרף למסקנתה של השופטת פרוקצ'יה. הטעם המרכזי למסקנתו היה העובדה שמינויו של רמון אושר על ידי הכנסת. השופט גרוניס סבר שמשעה שהכנסת אישרה את המינוי, אל לו לבית המשפט להתערב ולפסול את המינוי.