ש"ז פלר – טבען של עברות ההחזקה – בעקבות ע"פ 250/84 הוכשטט נ' מדינת ישראל.
במערכת הנורמות המשפטיות שבהן מוגדרים סוגי העברות הספציפיות, קיים מקום נרחב למדי לעברות ההחזקה. לכן אך טבעי הוא שבתי המשפט בישראל נדרשים לדיון ביסודות עברות ההחזקה מספר פעמים רב. מאחר שפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת הוכשטט הוא אחת מאבני הדרך החשובות בהגדרת המושג "החזקה", ברי אפוא כי ניתן למצוא אזכורים רבים שלו – חוזרים ונשנים – בפסקי הדין של כל הערכאות. עם זאת, דומה כי נשתכחה במעט העובדה שדעת הרוב בפרשת הוכשטט נכתבה דווקא על ידי המשנה בדימוס של נשיא בית המשפט העליון, השופטת מרים בן-פורת; בחוות דעתה בפרשה זו האירה השופטת כמה סוגיות העומדות בלב עברות ההחזקה וביסוד מושג ה"שליטה" – המהווה את הדרישה המרכזית וההכרחית שעליה מבוסס מושג ה"החזקה". ביקשנו לנצל הזדמנות זו כדי לשוב ולהתייחס, ולו בתמצית, לסוג עברות ההחזקה, אגב ציון מקצת תרומתה של השופטת בן-פורת להבהרתו.