מרים בן-פורת – יחסי הגומלין בין מבקר המדינה לבין היועץ המשפטי לממשלה

מרים בן-פורת – יחסי הגומלין בין מבקר המדינה לבין היועץ המשפטי לממשלה.

למבקר המדינה המבצע ביקורת יש כידוע תפקיד נוסף: בירור תלונות של בני הציבור הטוענים שזכויותיהם נפגעו בידי זרועות השלטון – למשל, שרשלנות שלטונית של העירייה היא שגרמה להתהוות תעלה מסוכנת על אם הדרך, ובנו הקטין של המתלונן נפל לתוכה ונפגע. במקום לפנות לבית המשפט נגד העירייה – הליך יקר וארוך, העלול להימשך חודשים, או אף שנים – פתוחה בפני האזרח דרך אחרת, פשוטה,בלי צורך בייצוג וללא הוצאות. הוא יכול להתלונן בפני מבקר המדינה בתפקידו כנציב תלונות הציבור, המצויד מכוח החוק בסמכויות לברר תלונות נגד הרשויות ולהמליץ כיצד לתקן את העוול שנגרם למתלונן. שתי השאלות העיקריות שבהן תעסוק הרשימה הן: (1) האם חוות דעתו של היועץ בשאלה משפטית המשפיעה על תוצאות הבירור מחייבת את הנציב, או שמא יש לאחרון
סמכות, ואולי אף מוטלת עליו החובה, להחליט בעניין לפי עמדתו העצמאית?; (2) כאשר הנציב והיועץ חלוקים בשאלה משפטית (כמתואר), האם רשאית הרשות המבצעת שהתלונה היא נגדה (הנילונה) ליישם את החלטת הנציב, או שמא היא חייבת לפעול לפי חוות דעתו החולקת של היועץ, כלומר – לסרב ליישם את דברו של הנציב בשל כפיפותה ליועץ? אציין כבר עתה, כי עמדתי היא (ואותה אבקש לבסס), שהנציב אינו חייב לקבל את פרשנות היועץ, וכן, שכדי לתת משמעות לבירור תלונה, הכרחי לאפשר לגוף הנילון ליישם את החלטת הנציב, גם אם דעתו סותרת את זו של היועץ.