ראובן משכיל לאיתן – שיקול הדעת "העסקי" כמדד לבחינת התנהגות המנהלים בעת רכישת חברה

ראובן משכיל לאיתן – שיקול הדעת "העסקי" כמדד לבחינת התנהגות המנהלים בעת רכישת חברה

ה-bussiness judgment rule הוא התייחסות ספציפית לחובת הזהירות של הדירקטור, במצב שבו לאחר בחינה סבירה, הדירקטור מאמץ דרך פעולה, שהוא באופן הגיוני והגון מאמין שתהיה לתועלת החברה אבל היא מוטעית. בנסיבות מסוימות החלטתו, אפילו
שהיhתה מוטעית ודירקטור סביר לא היה צריך לקבלה, לא תהא עילה לאחריות בהפרת חובת הזהירות.

במסגרת המצומצמת של רשימה זו, יתוארו מספר קשיים באשר לנכונות מרכיבי ההגדרה של ה-bussiness judgment rule. "עסקיותה" של ההחלטה מתערערת לנוכח הממד הפוליטי שלה והשלכותיה החברתיות על קבוצות בחברה. ניגוד האינטרסים בו שרוי המנהל במצבי רכישה, מעוות עוד יותר את ההגדרה הפורמליסטית. בפסיקה ישנה התייחסות לבחינת שיקוליו של הדירקטור ביחס ל"טובת החברה" אך למעשה "טובת החברה" היא בעייתית באשר היא שאלה של מדיניות. אף אם נגדיר זאת כטובת בעלי המניות, כפי הגישה המקורית, הרי שהם עצמם מתחלקים לקבוצות ואינם הומוגניים. כפי שאראה בהמשך אף בדיקת "המוטיבים הנכונים" של הדירקטור היא שאלה של מדיניות שיפוטית. הניסיון ברשימה זו הוא לנסות ולאפיין את האינטרסים השונים העומדים מאחורי אותם כללים.