אביב גאון, עומר חרמוני ועידן רוזנבלום – תאומים דיגיטליים בראי הדין הישראלי
בשנים האחרונות חברות רבות מפתחות מערכות היוצרות ייצוגים דיגיטליים של אובייקטים ממשיים (כגון מכונה, בניין ואף בני אדם). הרעיון הוא לאסוף נתונים על האובייקט הממשי ולעשות שימוש בנתונים אלה על מנת "לשכפל" אותו וליצור ייצוג דיגיטלי שביכולתו לחזות את ההתנהגות הצפויה של האובייקט. בדרך זו ניתן לקיים הדמיות המתארות באופן קרוב ביותר את ההתנהגות של האובייקט במציאות, בזמן אמת. הרעיון, אשר זכה לשם "תאומים דיגיטליים", מוגבל יחסית ביישומיות שלו, אך כבר כעת מנביע מגוון רחב של שאלות משפטיות לצד שאלות מוסריות, בין היתר: שאלות בתחום דיני הפרטיות, בעלות ושליטה בנכסים ובמידע הדיגיטלי המשמש ליצירת התאום הדיגיטלי, זכות הגישה או השימוש בתאום הדיגיטלי, היבטים הנוגעים לנזקים אפשריים שייגרמו בפעולות התאום הדיגיטלי כמו גם שאלות הנוגעות לזכויות הקנייניות מ"עבודתו" ו"יצירותיו" של התאום הדיגיטלי. שאלות אלה מחייבות בחינה הן של הדין הקיים והן, מבחינה נורמטיבית, של הדין הרצוי.
ברשימה קצרה זו נבקש לבחון את ההיבטים הטכנולוגיים והמשפטיים של התאום הדיגיטלי. זוהי, להבנתנו, ראשיתו של הדיון בנושא, ומטרתנו היא לפרוס יריעה רחבה של הסוגיות והשאלות הדורשות ליבון והמשגה. אומנם, כפי שנראה, חלק מהסוגיות אינן מצריכות פיתוח נורמטיבי משמעותי ויכולות להיסמך גם על ההתפתחות שחלה בשנים האחרונות בתחומים טכנולוגיים משיקים (כמו הבינה המלאכותית). ואולם, שאלות אחרות ידרשו הכרעה נורמטיבית אשר רחבה מהדיון במאמר. נאמר כבר עתה כי לדידנו אין בשלב זה צורך באסדרה של התחום, ודאי באופן המבקש לקבוע מסגרות משפטיות קשיחות. ניתן, כפי שהטעים המלומד פרנק יסתברו, להסתפק במסגרת הדינים הקיימת וככל שנדרש להתמודד עם השינויים בהמשך ולהציע תיקונים או שינויים נקודתיים בדין הקיים. אולם, ברור אפוא כי בעתיד נידרש לבחינה מעמיקה יותר בקשר עם הצורך באסדרה ייעודית של התחום. רשימה זו אינה אלא בבחינת ראשיתו של הפתרון.