מייקל בן־דוד – כולם מדברים על צדק, אף אחד לא מדבר על שלום: על מקומו של המשפט הפלילי בתהליכים מעבריים
ההתייחסות לפשעיו של משטר קודם כלפי אזרחיו או להפרות קשות של זכויות האדם במסגרת מלחמת אזרחים היא מן הבעיות המציבות אתגר משמעותי ביותר לחברות שמצויות בתהליכים "מעבריים" בין משטרים מדכאים או מלחמות פנימיות לבין דמוקרטיה. הנטייה הטבעית היא לדרוש להעמיד לדין את מבצעי העבירות ולבוא עמם חשבון על פשעיהם. אכן, המאבק נגד ה"חסינות מעונש" עומד במוקד פעילותם של "ארגונים אל-ממשלתיים" רבים, העוסקים בזכויות האדם. עם זאת, נשאלת השאלה אם חלופה זו, של העמדה לדין של מבצעי העברות היא בהכרח הטובה ביותר?
האם ייתכנו מצבים שבהם תעדיף המדינה שלא לפעול במסגרת המשפט הפלילי, אם משום שמבצעי העברות אינם מצויים כלל בשטחה של המדינה, אם משום שנוח יותר לשלטון החדש "להשאיר את העבר מאחור" ואם משום שקיימת הערכה שהשימוש באמצעי מעברי אחר יניב תוצאות טובות יותר? יתרה מכך, האם קיימת לגיטימציה לבחירה כזו? חלופות לשימוש במשפט הפלילי במסגרת החברה המעברית קיימות בדמותן של "ועדות אמת ופיוס", חנינה, ויישומן של חלופות לבר משפטיות מגוונות, כגון מניעת ההשתתפות בשלטון, סנקציות בתר-פליליות או פתרונות פוליטיים אחרים.