במאמרי עם יניב פרידמן מ-2001 מתחתי ביקורת על התנהלות ההוראה והלימוד בפקולטות למשפטים בארץ. מסקנתי העיקרית הייתה שרמת ה"שיעור" במוסד מרכזי בחינוך המשפטי אינה ממצה את הפוטנציאל הגלום בסגל בעל יכולות והישגים אקדמיים מהגבוהים בעולם וגם בתלמידים בעלי יכולות גבוהות ביותר. טענתי שהשיעור, כפי שהתנהל במקרים רבים, אף תרם להטמעת ערכים שליליים כגון עיגול פינות, התכוננות קלוקלת ושטחיות שעלולים לפגוע במקצועיות של עורך הדין או עורכת הדין העתידיים. בין היתר עמדתי על תופעות נרחבות של נוכחות נמוכה במרבית השיעורים, השתתפות נמוכה בשיעור עצמו ועל פי עדות תלמידים רבים, במקרים לא מעטים בהוראה מכנית ובלתי-מאתגרת. ציינתי ששינון "מחברת בחינה" אף מבלי, למשל, לקרוא אפילו פסק דין אחד ומבלי להשתתף אפילו בשיעור אחד, הספיק לעבור את הבחינה, ולעתים בציון גבוה. אדגיש שהביקורת לא התייחסה לתוכני הלימוד: הקלקלה התקיימה בשיעורים "דוקטרינריים" ו"תאורטיים" כאחד. אחד מעמיתיי הבכירים ביותר באחת האוניברסיטאות הגדיר את המצב, באירוניה, כ"הסכם כובל" בין מורים לתלמידים: אנו לא נפריע לכם ואתם לא תפריעו לנו. הגדרתי את המצב הכללי כשערורייתי.

The post יוסף ויילר – עדיין חינוך לשטחיות? מה אומרים הדקאנים appeared first on המשפט.

בבתי הספר ובפקולטות למשפטים פועלים קליניקות משפטיות וארגונים חברתיים המעניקים סיוע משפטי לשכבות מוחלשות. בחודש מרץ 2008 קיבלו הקליניקות המשפטיות מכתב מוועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין המטיל עליהן שורה של מגבלות שאושרו על ידי הוועד המרכזי של הלשכה. החלטת הוועד המרכזי כוללת חמישה סעיפים תמציתיים. אך המסמך שנלווה להחלטה המציג את עמדת ועדת האתיקה הארצית, כמו גם המאמר שפרסם יו"ר הוועדה, פרסו את הגישה והחשיבה העומדת מאחורי מגבלות אלו. הגישה מחילה באופן טכני ודווקני את כללי ייחוד המקצוע על הקליניקות, על הארגונים החברתיים ועל סטודנטים למשפטים. בדרך כלל הופעלו כללים אלה על גופים מסחריים שהוקמו למטרות רווח. גישה זו באה לידי ביטוי אף בכמה החלטות נוספות של ועדת האתיקה הארצית, שנתקבלו לפני ההחלטה האמורה של הוועד המרכזי ולאחריה (החלטות אלו יוצגו בהרחבה במאמר). הנחת המוצא של מאמר זה היא שתרומת הקליניקות לחברה בישראל היא משמעותית, בהיותן מקדמות את נגישות השכבות המוחלשות למשפט,שמהווה חלק מזכות הייצוג החוקתית.

The post לימור זר-גוטמן – אנטומיה של מאבק: לשכת עורכי הדין והקליניקות המשפטיות appeared first on המשפט.

בתפקידו המסורתי, עורך הדין משמש "נמל מבטחים" ללקוחו. מזה כמה שנים מקדם משרד המשפטים הצעה לתיקון חוק איסור הלבנת הון, המבקשת להחיל חובות שונות על עורך הדין בכובעו כנותן שירות עסקי, לרבות חובת דיווח על פעילות חשודה של לקוחו. החוק בנוסחו הסופי הטיל על על עורך הדין חובת זיהוי והכרת הלקוח בלבד. אולם מגמה זו מעוררת את השאלה אם ההיגד על היות עורך הדין "נמל מבטחים" – עדיין תקף, וכך גם השיח הציבורי בעניין הטלת אחריות על עורך הדין כ"שומר סף", היכול למנוע ביצוע עברות. יתר על כן, מימוש מגמות אלה עשוי להביא לכך שעורך הדין יעמוד בפני דילמה אתית לא פשוטה: האם הוא "שומר סף" – עבור הלקוח והציבור? האם הוא "שוטר סף" – עבור רשויות האכיפה? האם יוכל למלא נאמנה את תפקידו כמייצג הלקוח? מאמר זה בוחן את המתח המובנה בין חובתו של עורך הדין לבדוק את הלקוח, לבין היותו מייצג הלקוח, על כל החובות הכרוכות בך. במאמר תיבחן השאלה אם במסגרת המאבק בהלבנת הון, ראוי למנות את עורך הדין "שומרי הסף" ולהטיל עליו חובות לזיהוי הלקוח והערכה של מידת הסיכון בפועלותיו? עוד נבחן אם ראוי הדבר, כיצד ראוי שייעשה? במאמר יוצעו פתרונות שונים, והם ייבחנו בראי חובת הנאמנות של עורך הדין כלפי לקוחו.

The post אביה אלף – עורך הדין – שומר סף או שוטר סף? הכר את הלקוח ע"פ חוק איסור הלבנת ההון – רעידת אדמה ביסודות עריכת הדין? appeared first on המשפט.

ייצוג לקוחות זקנים שחלה ירידה בהבנתם וביכולתם להביע דעה ורצון עקב מחלה מציב בפני עורכי הדין אתגר מקצועי ייחודי ושלל דילמות אתיות. בכללי האחריות המקצועית מופיעים מושגים רחבים המחייבים פרשנות, כמו חובת ה"נאמנות"; וסעיפים צרים, קטגוריים, כמו חובת ה"סודיות". הללו אינם מותאים לדינמיקה של ייצוג לקוחות זקנים, בשל מאפיינים יחודיים, כמו מעגלי תמיכה, קשרים במשפחה וכיוצא באלו. לעורכי הדין אין הנחיה כיצד לנהוג עם לקוחה מבולבלת, המעידה בפגישה שנייה ש"אינה זוכרת" את תוכן הפגישה הראשונה או את השירות המשפטי המבוקש.

כללי האחריות המקצועית של עורכי הדין אינם מנחים כיצד להתמודד במקרים מורכבים של מצבים "אפורים", שבהם היעדר תובנה אצל לקוח זקן אינו גורף, אלא ניכרים סימנים שיש ליתן עליהם את הדעת. הכללים מניחים מערכת יחסי עורך דין –לקוח "נורמלית" או "סטנדרטית". הם אינם לוכדים, עקב כך, את העושר המושגי ואת המציאות המורכבת של נסיבות החיים, לרבות שינויים ביולוגיים או אחרים היכולים להשפיע על מידת ההבנה.

במאמר אעמוד על דילמת הכשרות בייצוג לקוחות זקנים, ואציע המשגה מחודשת של מושג "הכשרות המשפטית". אבחין בין מושג זה לבין מושג ה"מסוגלות", שהערכתה שואבת מדיסציפלינות אחרות, ואשר מתייחסת ליכולת להבין או להביע דעה, להבדיל מ"כשרות" שהיא סטטוס משפטי. המסקנות כוללות הצעה למודל תלת-שלבי להתמודדות מקצועית עם "דילמת הכשרות". המודל מפרט דרך התנהלות מקצועית בתהליך מובנה, מרגע זיהוי הירידה ביכולת ההבנה אצל הלקוח הזקן ומרחיב את האחריות המקצועית של עורכי הדין ל"זירת המסוגלות". ירידה ביכולת להבין או להביע דעה גוררת חובות אקטיביות כחלק מסטנדרט מקצועי גבוה ומקוד אתי מוצע. המאמר עומד גם על מסגרת אתית ייחודית, בינתחומית, למפגש עם אנשי מקצוע מדיסציפלינות נוספות, כחלק מהתהליך בעניין כשרותו המשפטית של לקוח. עורכי הדין נדרשים אפוא למעורבות פעילה מתוך מודעות להיבטיה הרחבים של דילמת הכשרות, על מנת לייצג באופן מקצועי וראוי את לקוחותיהם, אשר יש חשש בנוגע למידת הבנתם.

The post מיטל סגל־רייך – דילמת הכשרות המשפטית בייצוג לקוחות זקנים – אתיקה מקצועית של עורכי הדין בזירת המסוגלות appeared first on המשפט.

עורכי דין המייצגים אנשים החיים במצבי עוני עשויים להיתקל בדילמות אתיות שונות. בחלק מן המקרים עשויות הדילמות לנבוע ישירות מהבעיות המשפטיות הייחודיות למצבי עוני. אולם במקרים אחרים, כגון מקרים של הפרת הדין על ידי הלקוח, הדילמות האתיות אינן ייחודיות דווקא למצבי עוני. במאמר זה נטען כי אף שהדילמות האתיות המתעוררות כשהלקוח מפר את הדין אינן שונות כשלעצמן בייצוג לקוחות עניים, בכל זאת יש מקום שעורכי דין ישקלו, במסגרת השיקולים האתיים, גם את הנסיבות הספציפיות הכרוכרות במצב העוני שהביאוהו לידי כך.

הפרת הדין על ידי הלקוח עשויה להתעורר בהקשרים שונים. במאמר זה נתרכז במצבים שהבם הייעוץ או הייצוג המשפטי ניתן בהקשר של עברה המבוצעת בהווה, או צפויה להתבצע בעתיד או שמדובר בעברה נמשכת. ננתח את המצבים על רק הכללים המוכרים בדבר סודיות וחיסיון: כלל 19 לכללי האתיקה מחייב את עורך הדין "לשמור בסוד" כל דבר המגיע לידיעתו תוך כדי מילוי תפקידו; ס' 48 לפקודת הראיות מעניק לו חיסיון (כלומר פטור מהחובה להציג כראיה) על דברים ומסמכים שהוחלפו בינו לבי הלקוח שיש להם "קשר ענייני לשירות המקצועי"; וחוק לשכת עורכי הדין מטיל חובה לטעון לחיסיון בנסיבות המתאימות. מכיוון שכללי האתיקה בישראל "רזים" ואינם כוללים הנחיות מפורטות כיצד על עורכי דין לפעול במצבים כגון אלה, הטיעון שלנו במאמר נעזר בכללי המודל של לשכת עורכי הדין האמריקנית (American Bar Foundation, Model Rules of Professional Conduct).

הניתוח במאמר נעשה על רקע מקרה מבחן היפותטי של לקוחה הפועלת להקים עסק זעיר לצורכי פרנסה. הלקוחה מעמידה בפני עורכת הדין המטפלת בעניינה דילמות אתיות שונות, למשל כאשר היא נמנעת מלדווח על הכנסות או למשל כאשר היא פועלת ללא רישיון עסק כדין. במצב זה על עורכת הדין לבחון את גבולות חובת הנאמנות ללקוח, להפעיל שיקול דעת ולאזן בין אינטרסים נוגדים וחובות נאמנות סותרות, ולעצב עמדה אתית בהתאם להקשר הייצוג ולנסיבותיו. כל זאת, כאשר לתהליך מתווסף רכיב נוסף, המביא בחשבון את נסיבות חייה של לקוחה ענייה, לרבות הניסיון להבין את המניע והמקורות להפרת הדין מנקודת מבטם של אנשים החיים בעוני וכן את מאפייני ההתנהלות של אנשים החיים בעוני במסגרת הכלכלה הבלתי־פורמלית.

The post נטע זיו וגליה פיט – דילמות אתיות בייצוג לקוחה הפועלת (בשלב זה) מחוץ לגבולות החוק appeared first on המשפט.

במדינת ישראל ישנן למעלה מארבעים ערכאות סטטוטוריות שונות של דין משמעתי. כל פרופסיה עוסקת בדין המשמעתי של חבריה. אולם, כאשר חבר פרופסיה עובר עבירה פלילית, הוא עשוי לעמוד לדין פעמיים. בפעם הראשונה, בפני בית משפט פלילי ובפעם השנייה, בפני בית דין או ועדה משמעתיים. כפילות ההליכים יוצרת שורה ארוכה של בעיות. במאמר אנו מציעים מודל חדש לענישה משמעתית. עברות משמעת שהן תוצאות של מעשים פליילים שיש בהן קלון, יידונו בפני בית המשפט במסגרת ההליך הפלילי. ההערכאה הפלילית תוכל לצרף סנקציות משמעתיות, נוסף על העונש מהתחום הפלילי שהיא משיתה. מודל זה מנטרל את הבעיות הקיימות כיום, ועשוי להביא לשיפור משמעותי במערכת כולה. המודל אינו פוגע בתכלית הדין המשמעותי, ועולה בקנה אחד עם תפקידו של ההליך הפלילי. המאמר שם דגש מיוחד על ערכאת המשמעת של לשכת עורכי הדין. אולם, בשל תמורות ותהליכים שונים שאירועו בעשור האחרון, אנו סבורים כי בשלה השעה ליישום מודל זה לגבי כל ערכאות המשמעת.

The post מנחם (מריו) קליין ואביעד איגרא – מודל חדש לענישה משמעתית בעברות פליליות שיש בהן קלון appeared first on המשפט.

מטרה מרכזית של הדין המשמעתי החל על עורכי הדין היא להגן על הציבור מפני עורכי דין בלתי־ראויים. לשכת עורכי הדין משמשת בהליכי הדין המשמעתי חוקרת, תובעת ושופטת כאחד. אולם, בצד תפקיד זה, הלשכה היא גם איגוד מקצועי לעורכי הדין, ומרבית התפקידים בה מאוישים על ידי בחירות הנערכות בקרבם. לכן היא חסרה את הפרספקטיבה החיצונית והכללית הנדרשת בעניין הנוגע באופן כה מהותי לציבורי כולו, ומתעורר חשש לניגוד עניינים. מכאן שקיימת חשיבות עצומה לשאלת מידת התערבות בתי המשפט באופן פעולת הלשכה בכל הקשור לדין המשמעתי. מחקר זה הוא מחקר אמפירי ראשון המודד מידת התערבות זו. מסקנת המחבר היא כי מערכת בתי המשפט הכלליים, הן כערכאות ערעור על פסיקות בתי הדין המשמעתיים של הלשכה והן כבית משפט לעניינים מנהליים, אינה מנכנון ביקורת אפקטיבי על קביעת הדין המשמעתי והפעלות על ידי לשכת עורכי הדין. אמנם בערעורים בזכות על פסיקת בין הדין המשמעתי בין המשפט מתערב יוצר מהמצופה, אם עיקר התערבותו היא בקביעת מידת העונש והתערבותו בנוגע להכרעות הדין עצמן היא מעטה מאוד. ערעורים ברשות כלל אינם מתקבלים. באשר לעתירות מנהליות נמצא כי בית המשפט המנהלי מבקר את פעולת הלשכה בנוגעל דין המשמעתי באופן צר מזה המופעל בדרך כלל על גופים סטטוטוריים אחרים, ועתירות מנהליות העוסקות בדין המשמעתי מתקבלות לעיתים נדירות. גוף סטטוטורי המחזיק בידיו מכוח החוק אוטונומיה כה רחבה המשפיעה מהותית על כלל הציבור אינו יכול לפעול כנדרש ללא פיקוח ממשי, אמתי ואפקטיבי. ללא הביקורת ישנה סכנה משמעותית לכך שאופן פעולותו לא יהלום את האינטרס הציבורי.

The post מיכל עופר צפוני – מידת התערבות בתי המשפט בפסיקת בתי הדין המשמעתיים בלשכת עורכי הדין appeared first on המשפט.

מחקר זה בוחן באופן אמפירי את עמדותיהם של כ-2,800 עורכי דין על הגידול העצום שחל במספר חברי פרופסיית עריכת הדין בישראל. המחקר סוקר גם את תפיסותיהם על השלכות הגידול על הפרופסיה ועל מערכת המשפט בכללותה, וכן את דעתם על התערבות בעצירת גידול זה. התופעה נבחנת על רקע התאוריות העוסקות בפרופסיות, ובהשוואה לגידול במספר עורכי הדין גם במדינות אחרות. מהממצאים עולה כי למעשה כמעט כל עורכי הדין אינם רואים בגידול תופעה חיובית, ומחצית מהם רואים בה תופעה שלילית והרסנית למקצוע. נמצא גם כי לדעת רוב עורכי הדין יש צורך בהתערבות רגולטורית כדי לעצור את המשך הגידול. כמו כן, נבחנות במאמר עמדות עורכי הדין לגבי השלכות אפשריות של תופעת הגידול על הפרופסיה, על מערכת בתי המשפט ועל השירות המשפטי שניתן ללקוחות. המאמר דן במסקנות העולות מממצאים אלה ועוסק בשאלות יישומיות ותאורטיות כאחד.

The post משה בר ניר, רן לחמן ורויטל אלטברגר – הגידול במספר עורכי הדין בישראל: עמדות עורכי הדין כלפי התופעה והשלכותיה appeared first on המשפט.

העלייה הדרמטית במספר עורכי הדין בישראל החלה בשנת 1995 והיא עדיין נמשכת. המאמר מתאר בעזרת נתונים אמפיריים את הגידול הדרמטי במספר המוסמכים לעריכת דין בכל שנה, מה שהוביל לגידול במספר עורכי הדין עד כדי
הכפלת הפרופסיה את מספרה בכל עשור. אף שהשיח על "הצפת המקצוע" מתקיים שנים רבות, עדיין לא נערכה בדיקה
עמוקה ובחינה אמפירית של ההשפעות שיש לעלייה זו. המאמר בא למלא חלל זה ולהציג באופן אובייקטיבי ואמפירי, היכן שניתן, את ההשפעות שהיו ועדיין יש לריבוי עורכי הדין בישראל. המאמר חושף ומנתח את ההשפעות בשלושה מישורים. הראשון, השפעות על הפרופסיה עצמה. כאן התגלו השפעות עמוקות שהביאו לשינוי פני הפרופסיה. מישור שני, שלו הוקדש פרק נפרד, עוסק בהשפעות על הפרקטיקה המשפטית. חלק מההשפעות המוצגות במישור זה נובעות גם מגורמים נוספים. מישור שלישי שגם לו הוקדש פרק נפרד, בחן את ההשפעה על התנהגותם האתית של עורכי הדין. באופן מפתיע, לגבי המישור האחרון התגלתה השפעה חלשה או כזו שעדיין לא נוצרה.

The post לימור זר־גוטמן – השפעות העלייה הדרמטית במספר עורכי הדין appeared first on המשפט.

עניינו של מאמר זה בהתנהלות היומיומית של שופטים אל מול עורכי הדין המופיעים בפניהם. במחקר זה ביקשנו לבחון כיצד מתנהלים הדיונים בבתי המשפט במישור היחסים שבין עורכי הדין ובין השופטים מנקודת מבטם של השופטים; עד כמה השופטים חווים התנהגויות של עורכי הדין שהן התנהגויות אשר מכבידות על ניהול ההליך השיפוטי; כן ביקשנו לבחון מה תגובת השופטים להתנהגויות אלו; ואת המאפיינים המשפיעים על חווית השיפוט. מאמר זה מבוסס על חקירה אמפירית, קרי – על שאלון שהועבר בקרב כלל השופטים בישראל. במובן זה מדובר במחקר פורץ דרך בכל הקשור למערכת השיפוט בישראל בכלל ולבחינת תרבות הדיון בבתי המשפט בפרט. ממצאי מחקר זה מלמדים כי השופטים אכן חשים שהם שהם מתמודדים עם התנהגות מכבידה של עורכי הדין באולמות. חווית השיפוט בקרב שופטים בתחומים אזרחיים נעימה פחות מאשר אצל שופטים שעוסקים בתחומים מעורבים, וחווית השיפוט של שופטים בתחומים פליילים נעימה יותר מאשר בקרב העוסקים בתחומים מעורבים. השופטים סבורים כי יש לפעול בנחישות נגד התנהגויות מכבידות. הם גם סבורים כי הדרך שבה לשכת עורכי הדין מטפלת בתלונות של שופטים אינה מספקת. עם זאת, רק חלק קטן יחסית מהשופטים נוקט בפועל אמצעים חמורים כדי להתמודד עם התנהגויות מכבידות. ממצאים אלא הם כאמור ראשונים מסוגם, הן בארץ והן בעולם, ויש בהם כדי לשמש בסיס אמפירי לקביעת המדיניות הנאותה לשם שיפור הדרך שבה מתנהלים ההליכים השיפוטיים.

The post חמי בן-נון, בועז שנור ואייל כתבן – "תיקון אולם": התנהגויות מכבידות וכבוד בית המשפט appeared first on המשפט.

המאמר בוחן מחקרית והשוואתית את חשיבותם של עורכי דין בישראל לשיח הציבורי ולביקורת חברתית-פוליטית. המאמר מסביר את חשיבותם העקרונית של עורכי דין למשטרים פוליטיים ובמיוחד לדמוקרטיות. בנוסף, המאמר מציג לראשונה נתונים השוואתיים מקוריים, שמלמדים כי בישראל שיעור עורכי הדין הגבוה בעולם הדמוקרטי ביחס לגודל האוכלוסייה. בעקבות זאת מנסה המאמר לנתח מהי המשמעות של עורכי הדין הישראלים – יהודים וערבים-פלסטינים – להתפתחות דמוקרטיה בישראל ושיח ציבורי בה. המאמר מלמד כי אמנם עורכי הדין בישראל תרמו מאוד לקידום נאו-ליברליזם, במיוחד כלכלי, הרי דווקא בתחום של זכויות אדם הייתה תרומתם של מוגבלת מאוד באופן יחסי. המאמר אינו רק תורם מידע חשוב על מקצוע עריכת הדין בישראל, על בסיס נתונים ראשוניים ומקוריים, ולא רק מציב את עורכי הדין בישראל באור השוואתי, אלא גם מראה כי שתיקתם החברתית-פוליטית של עורכי הדין בישראל בתחומים של הפרות של זכויות אדם בולטת דווקא בהשוואה לפעילותם בתחום הכלכלי-חברתי הנאו-ליברלי.

The post גד ברזילי – השפה הדו-ערכית של עורכי דין בישראל: פוליטיקה ליברלית, כלכלה ליברלית, שתיקה והתנגדות appeared first on המשפט.

המאמר מתאר שינוי במשטר ההסדרה של עורכי דין בישראל המתרחש החל משנות ה-90 של המאה הקודמת. עד תקופה זו הנורמות הפרופסיונליות – מבנה המוסדות, תנאי כניסה למקצוע ונורמות מהותיות המחייבות עורכי דין – נקבעו על ידי לשכת עורכי הדין כמעט באופן בלעדי. בשני העשורים האחרונים גורמים נוספים, כגון הכנסת, רשויות מִנהל ובתי המשפט, החלו להסדיר נושאים שהיו בשליטה כמעט בלעדית של מוסדות הפרופסיה. תהליך זה מנותח על רקע גישות מנוגדות הפועלות בעולם ובישראל. מחד גיסא, מגמות גלובליות המבקשות להסיר חסמים בפני זרימת ידע ושירותים, ובכלל זה שירותים משפטיים, והרואות במשפט "מוצר" שיש לספק לצרכן באופן איכותי ונגיש. מאידך גיסא, גישות הרואות במשפט ובעורכי דין משאבים ציבוריים ודורשות מהם לפעול על פי נורמות של אחריות חברתית וציבורית. המאמר מסביר את ההקשר המקומי שבו פועלות מגמות אלו בישראל ואת האופן שבו הן משפיעות הן על עורכי הדין והן על המשפט.

The post נטע זיו – רגולציה של עורכי דין ישראלים: מאוטונומיה מקצועית לרגולציה רב-מוסדית appeared first on המשפט.

במאמר זה נבקש לשרטט את מתווה השינויים שחלו במרוצת השנים ביחסים שבין עורכי הדין לתקשורת ואת ההתפתחות ביחסה של הפסיקה לתמורות אלה. המאמר מתבסס על שני מקורות מידע: ראיונות עומק עם 32 עורכי דין (תובעים וסנגורים) ותיקים וצעירים וניתוח פסיקה העוסקת בניהול ההליך המשפטי בתקשורת. ממצאי המחקר מעידים על תהליך שינוי המעצים את מהלכיו של הפרקליט בזירה התקשורתית, לעתים גם במחיר הפגיעה בלקוח, ועל הפער הגדל בין הביקורת השיפוטית לבין יחסי הגומלין העכשוויים שבין שתי הפרופסיות. הדיון בממצאים יתמקד בהשלכות האפשריות של התפשטות תפקיד הפרקליט לזירה התקשורתית על תפיסת ההליך המשפטי ועל תדמיתה של כלל הפרופסיה המשפטית בציבור הישראלי.

The post ענת פלג ורינה בוגוש – "הפרקליט כדובר": השינוי ביחסם של עורכי הדין העוסקים בפלילים לתקשורת בישראל appeared first on המשפט.

בפרשת חיר קבע בית המשפט העליון ברוב דעות כי עורך דין המוציא את דיבתו של חברו למקצוע במהלך דיון משפטי יהיה מוגן מתביעה לפי חוק איסור לשון הרע. ועדיין, עורך הדין עלול לעמוד לדין משמעתי בלשכת עורכי הדין בגין דבריו אלו. למעשה, בכך נוצר עירוב תחומין בין הפן האתי-משמעתי ללשון הרע. טענתנו המרכזית במאמר היא כי בהפניית מקרי לשון הרע הנאמרים במהלך דיון שיפוטי לדין המשמעתי, למרות ההיגיון שבה, יש כדי ליצור בלבול או תחושה שלפיה הדין המשמעתי עשוי ליתן מענה לפגיעה בשמו הטוב של עורך הדין. ליתר דיוק, טענתנו היא שקיימים הבדלים מהותיים בתכליות ובאינטרסים בין הפן האתי ובין איסור לשון הרע, עד כדי כך שאין לקשור ביניהם. מה עוד, שהאפשרות להטיל סנקציה משמעתית על לשון הרע שנאמרת במהלך דיון שיפוטי חותרת תחת הרציונל של ההגנה מפני תביעת לשון הרע עצמה באותן נסיבות – שמירה על חופש הביטוי ועל דיון נטול דאגות מצד עורך הדין.

The post אייל כתבן ובועז שנור – בין תרבות הדיון ובין השם הטוב של האדם בעקבות רע"א 1104/07 חיר נ' גיל appeared first on המשפט.

מערכת הדין המשמעתי של פרופסיית עורכי הדין בישראל נקבעה בחוק לשכת עורכי הדין בשנת 1961. בחמישים השנים שחלפו מאז ועד לרפורמה במסגרת תיקון 32 לחוק, שבה עוסק המאמר, לא נעשה כל שינוי מהותי במערכת שסבלה מליקויים רבים שעיקרם פוליטיזציה רבה וחוסר שקיפות כמעט מוחלט. המאמר מתחיל בהצגת מאפייני הדין המשמעתי בישראל ומטרותיו, ממשיך באבחון חמשת הליקויים שמהם סבלה המערכת ומסיים בניתוח הפתרונות שניתנו לליקויים אלו במסגרת הרפורמה. ניתוח זה מראה שהפתרונות שניתנו הם חלקיים ביותר, ואין בהם כדי להבטיח את השקיפות הראויה, שקיפות שמובנה הראוי מוצג במאמר בפרק נפרד. המאמר טוען כי אין בפתרונות כדי לחסל את הפוליטיזציה שעדיין קיימת במערכת. עובדה זו מתחדדת מאוד לנוכח השוואה שעורך המאמר עם הנעשה בארצות-הברית ובאנגליה, שם מערכת הדין המשמעתי מופרדת מלשכת עורכי הדין.

The post לימור זר־גוטמן – הרפורמה בדין המשמעתי של עורכי הדין: האם תוקנו הליקויים? appeared first on המשפט.

עורכי דין ברחבי העולם מושפעים מכוחות מנוגדים. מצד אחד גישות שוק תחרותיות מבקשות לראות בעורכי דין נותני שירותים כמו כל סקטור אחר – רואי חשבון, אדריכלים, רוקחים ומהנדסים. לפי גישה זו "אין שום דבר מיוחד בעורכי דין", ועליהם לספק את השירות שבמומחיותם באופן המאפשר תחרות חופשית ללא חסמים וללא מנגנוני סגירות תוך שמירה על איכות השירות לצרכן. מן הצד האחר, יש המבקשים מעורכי דין לפעול באופן המחזק את מחויבותם הציבורית: להנגיש את המשפט לקבוצות חלשות, לגלות אחריות להגנה על זכויות אדם ושלטון החוק – וכל זאת מכיוון שהמשאב שבו הם עוסקים הוא משפט – משאב ציבורי חיוני להגנה על שלטון החוק והדמוקרטיה. הרשימה מתארת את הגישות השונות ואת האופן שבו הן פועלות על מקצוע עריכת הדין בישראל בשני העשורים האחרונים.

The post נטע זיו – עריכת דין בעידן גלובלי: מה צופן העתיד לעורכי דין? appeared first on המשפט.

אליטה היא קבוצת אנשים בצמרת. היא כוללת אנשים שהגיעו אל המקום הגבוה ביותר, אפשר לומר המצטיין ביותר, בתחום מסוים של פעילות אנושית. ברשימה זו ייבחן הכותב את הרכב האליטה המשפטית בשני מישורים: ראשית, במישור המוסדי, כלומר על פי השתייכותם של חברים באליטה למוסד או למגזר מסוים, כגון על פי השתייכות למערכת בתי המשפט; שנית, במישור האישי, כלומר על פי המאפיינים האישיים של החברים באליטה, כגון ארץ מוצא והכשרה מקצועית.

The post יצחק זמיר – האליטה המשפטית appeared first on המשפט.

תדמית המקצוע לה שואפים עורכי הדין היא זו של מכובדות, יושר, הגינות, אמון, נאמנות ומסירות. תדמית זו עולה מהחוקים המסדירים את התנהגות עורכי הדין ומפסקי הדין המשמעתיים. ביטוי לכך ניתן כבר בסעיף הראשון לחוק לשכת עורכי הדין הקובע כי מטרתה של הלשכה היא לשקוד "על רמתו וטוהרו של מקצוע עריכת הדין". אין לי ספק, כי אילו ערכתי מחקר בקרב עורכי הדין באשר לתדמית רצויה לדעתם, זו הייתה התשובה המתקבלת. תפישה זו של התדמית הפכה בקרב עורכי הדין לערך מרכזי שאליו יש לחתור. במאמר אבקש להצביע על גורמים המשפיעים על התדמית, גורמים הנעוצים בפרקטיקה של עורכי הדין. טענתי היא, שהאופן בו פועלים עורכי הדין ומייצגים לקוחות הוא המשפיע העיקרי על תדמית המקצוע. מסיבה זו, רק שינוי בפרקטיקה יביא לשמירה על תדמית המקצוע, וניסיונות אחרים יהיו בבחינת שינוי קוסמטי לשיפור התדמית שאין בהם שמירה אמיתית עליו לאורך זמן. במאמר אציג כיצד יש בחובה כלפי החברה כדי להביא לשינוי מהותי במובנה של חובת הנאמנות ללקוח – לא עוד ייצוג דווקני המתחשב רק במטרות הלקוח שאין בצידו נשיאה באחריות משפטית ומוסרית למעשי עורך הדין ותוצאותיהם, אלא ייצוג המשרת את אינטרס הלקוח ואינטרס החברה, בו נושא עורך הדין באחריות משפטית ומוסרית למעשיו, והוא אינו משמש כחרב להשכיר ביד הלקוח. פרקטיקה חדשה וראויה זו תביא לשיפור תדמית המקצוע.

The post לימור זר-גוטמן – תדמית מקצוע עריכת הדין appeared first on המשפט.

בקיץ 1945 נעצרו עשרים חברי מחתרת האצ"ל באדמת שוני והועמדו לדין בפני בית דין צבאי בריטי באשמת החזקת נשק ותחמושת ללא היתר חוקי. פרשה זו, הנודעת בחשיבותה בשם "העשרים משוני", היא מקרה בוחן במאמר לתופעה המומשגת בספרות המחקר כפרדגימת עריכת דין ציבורית-לאומית. המאמר בוחן את מערכת היחסים המורכבת בין שני עורכי הדין לבין הלקוח (הנאשמים ומפקדת האצ"ל) ובין עורכי הדין לבית בית הדין הצבאי. הטיעון המרכזי העולה מכך הוא כי בפרשת "העשרים משוני" כמקרה בוחן של עריכת דין ציבורית־לאומית, עיצבו זליגמן וקריצ'מן באופנים שונים קו הגנה ייחודי שהיה בגדר שלב מעבר קצר במשפטי האצ"ל מקו הגנה משפטי קונבנציונלי לקו פוליטי מלא בתנאים מסוימים והיווה ניסיון לשלב בין שניהם. קו זה היה ביטוי מורכב לתמרון של עורכי הדין הציבוריים־הלאומיים בין הלקוח לבין הזירה השיפוטית הצבאית דאז.

The post שמעון־ארז בלום – בין קו משפטי לקו פוליטי: עריכת דין ציבורית-לאומית בפרשת "העשרים משוני" appeared first on המשפט.

לשאלה מי ראוי להיות עורך דין יש השפעה מכרעת על אופייה של המערכת המשפטית בכללותה. מאמר זה מציג את המודל הקיים בישראל תוך השוואתו לארצות אחרות, ומסקנתו היא כי יש לערוך רפורמה מקיפה בדין הישראלי, ביחס למגבלות הכניסה לפרופסיית עריכת הדין. המאמר עוסק בשיקול הדעת הקיים בחוק, המאפשר שלא להסמיך מועמדים – על אף עמידתם בדרישות הפורמליות, אם הם אינם ראויים להיות עורכי דין. לשכת עורכי הדין בישראל היא הגוף לו מוענקת הסמכות להפעיל את שיקול הדעת. אולם, ההחלטות מתקבלות בלא כללים מנחים ובלא שקיפות. החוק אינו מנוסח באופן ברור, ומותיר את שיקול הדעת עמום וסובייקטיבי. מסקנת המאמר היא כי ישנה חשיבות רבה לקיומן של מגבלות לכניסה לפרופסיה, אולם לאור הפגמים במודל מוצע מודל חדש.

The post מיכל עופר צפוני – מי ראוי להיות עורך דין? הסדרתה של הקבלה לפרופסיית עריכת הדין: המצוי והרצוי appeared first on המשפט.