דניאל פרידמן – משפטו של גנימאת
עימאד גנימאת היה צעיר שהתגורר בכפר צוריף שבנפת חברון. באחד הלילות גנב מכונית בירושלים ונהג בה לכיוון חברון. כשהגיע למחסום נטש את המכונית ונמלט. כעבור פחות מחודשיים נעצר כשנסע במכונית גנובה. גנימאת הודה בגניבת המכונית הראשונה, אך טען שלא השתתף בגניבת המכונית השנייה, וכי מכונית זו נגנבה על ידי חברו, בנוכחותו, ממקום חנייתה בבית-שמש. לדבריו, הוא הצטרף לנסיעה רק כדי להגיע לביתו.
המאמר מציע בחינה ביקורתית של פסק הדין: ההתמודדות עם הפשיעה מצד אחד, תוך שמירה על זכויות אדם מן הצד האחר (לרכות זכויותיהם של הנפגעים הפוטנציאליים), מחייבת הפעלה ראויה של כל שלבי ההליך הפלילי. הפעלה ראויה מחייבת גם חלוקה נאותה של הזמן השיפוטי והאנרגיה השיפוטית. אכן, למעצר לפני הרשעה יש להתייחס בזהירות, ויש מקום לליברליות בתחום זה, ליברליות שבמקרה הנוכחי לא הייתה לה הצדקה. בד בבד יש לזכור שאת המערכת העוסקת באכיפת החוק הפלילי יש לראות כמקשה אחת ובכל הנוגע לבתי המשפט היא כוללת את משך ההליך ואת תוצאתו. הליברליות בתחום המעצרים איננה צריכה לגרור הארכת משך ההליך ולהקרין על התוצאה באופן שתשתמע ממנה סלחנות מופלגת לעבריינים שהורשעו בעבירות חמורות.