נעמי לבנקרון ויוסי נחושתן – דבר העורכים: על חצי הכוס הריקה: הקליניקות בישראל לאן?
למרות פרק הזמן המועט שבו פועלות הקליניקות בישראל, כשני עשורים בלבד, הן חדרו כבר לכל בית ספר למשפטים בישראל. הן יצירתיות, חיוניות ותוססות, והשפעתן על עולם המשפט הישראלי איננה מבוטלת. תורמים לכך הן היד החופשית שהוענקה להן עד היום לבחור את יעדיהן ואת דרכי פעולתן; הן העובדה כי ישראל היא מדינה קטנה שההשפעה בה על מקבלי החלטות פשוטה יותר בהשוואה למדינות גדולות יותר; והן אופיים של הקלינאים העומדים בראש חלק מן הקליניקות. עם זאת, הקליניקות מתמודדות היום עם בעיות לא קלות, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. רבות מן הקליניקות הוקמו כיזמה נקודתית (חשובה כשלעצמה) של אחד מאנשי הסגל האקדמי. בשלב זה לא הוקדשה מחשבה מערכתית ומעמיקה למקומן של הקליניקות בבית הספר למשפטים, למטרותיהן ולצורכיהן. בשלב השני, שלב המיסוד, הציבו המוסדות האקדמיים כמה דרישות – מצומצמות, על פירוב – להפיכת הקליניקות לקורסים מן המניין. פרט לקביעת דרישות מינימום אלה, התעלמו בתי הספר למשפטים מצורכיהן המיוחדים של הקליניקות.