דפנה שמואלוביץ – הגונב ממעביד – פטור?
בפסק-דין שראה אור זה מכבר, קבע בית-הדין הארצי לעבודה, כי עובד שהואשם הגניבה ממעבידו, וזוכה בפלילים, אין המעביד רשאי להוכיח את מעשה הגניבה במסגרת תביעה אזרחית שהוגשה על-ידי העובד לבית-הדין לעבודה, לתשלום פיצויי פיטורים (להלן : פסק-דין בנג'ו). על הלכה זו חזר בית-הדין לאחרונה בפסק-דין נוסף. על-פי חוק פיצויי פיטורים, עובד שעבד אצל מעביד אחד במשך שנה ברציפות לפחות, זכאי לפיצויי פיטורים ממעבידו שפיטרו'. המעביד אינו רשאי לשלול מעובד את זכותו הקוגנטית לפיצויי פיטורים,אלא אם קיימת הוראה בהסכם קיבוצי החל על העובד המאפשרת שלילתם. בהעדר הסכם קיבוצי, מפנה החוק לדין המשמעתי שנקבע בהסכם הקיבוצי החל על מספר העובדים הגדול ביותר במשק, הוא תקנון המשמעת שנעשה בין ההסתדרות הכללית מזה והתאחדות התעשיינים מזה.
הלכה חדשה זו מעוררת בכל הכבוד תמיהות רבות, שכן היא עומדת בסתירה לפקודת הראיות, להלכה הפסוקה של בתי-המשפט הכלליים ואפילו לפסיקה של בית-הדין לעבודה עצמו. אלא שיותר מכל, נוגדת הלכה זו את תחושת הצדק, שהרי גם למעבידים
מגיע צדק !