לוסיאן לאור – מחשבות על פרפורמטיביות אימהית

לוסיאן לאור – מחשבות על פרפורמטיביות אימהית

המאמר מציע דיאלוג בין תאוריות פוסט-מודרניות של מגדר לתאוריות פסיכואנליטיות התייחסותיות בנוגע לסובייקטיביות האימהית. הוא משתמש בביקורתה של ג'ודית באטלר על המגדר כקטגוריה מהותית ובלתי-ניתנת לשינוי, על מנת לבחון את הצימוד הבלתי-מאותגר: סובייקטיביות אימהית, נשיות ומין ביולוגי, ולאפשר התחלה של חשיבה מחדש על "אימהות" כקטגוריית זהות אפשרית גם בעבור גברים. ראשיתו של המאמר בחווייתי האישית של "להיות אימא". מנקודת מוצא זו ומתוך בחירה של שתי פרספקטיבות – הפסיכואנליזה ההתייחסותית ותאוריות מגדר פוסט-מודרניות – נוצר דיאלוג בין שני סוגי שיח לגבי מהותה של הסובייקטיביות האימהית. הבחירה בשני שיחים אלו מעידה על התובנות המשמעותיות שיש בעיניי לסוגי השיח השונים על העולם הנפשי ועל ההקשרים התרבותיים, החברתיים והמשפחתיים שבו מובנה עולם זה.
במהלך המאמר ארתום את מושג ה"פרפורמטיביות" של ג'ודית באטלר, על מנת לפרק את מושג האימהות המקובל וכמה מההנחות שקשורות אליו באופן "טבעי". לאחר מכן אדון בבעיית הפעלנות (agency) שעולה מהשימוש בהמשגתה של באטלר לגבי המגדר. דיון זה עוסק בשאלה אם אדם הופך לסובייקט כזה או אחר, וכיצד. שימוש בתובנות של הפסיכואנליזה ההתייחסותית מאפשר חשיבה על פעלנות מחד גיסא, ועל מוטיבציה מאידך גיסא. כך מתחיל להיווצר מרחב לסובייקטיביות אימהית חדשה.סובייקטיביות שלא נובעת באופן מחייב והכרחי מהביולוגיה, אך גם כזו שאינה מייתרת לחלוטין את קטגוריית האימהות. לבסוף אטען שעמדה של דיאלוג בין שתי הגישות מאפשרת את כינונה של סובייקטיביות אימהית, שהיא גם פיקטיבית וגם אמיתית, גם כפויה וגם יצירתית, גם נטועה בגוף וגם מרוחקת ממנו. מטרתי להציע סובייקטיביות אימהית שהיא פרדוקסלית וקונפליקטואלית, נטועה ביחסים הבין-אישיים המתקיימים ומכוננים במרחבים של השפה, התרבות והחברה. גישה זו מאפשרת את קיומה של עמדה פסיכואנליטית משחררת; גישה אשר אינה דוחה כל משמעות, רק משמעות אפריורית שקודמת להיווצרות הסובייקט ולהיותו בעולם (המשפחתי, חברתי, תרבותי, מגדרי); גישה אשר אינה שוללת את קיומו של עצמי, אלא את המושג של עצמי קשיח, קבוע ומתוחם אשר מבודד מההקשר שבו הוא קיים ומיחסיו עם אחרים;גישה אשר אינה דוחה הבנה ומשמעות, אלא רק הבנה ומשמעות שנקבעים מראש על ידי תאוריה.