יובל מרין – מבט פמיניסטי על דיני הראיות: ה"אמת" הממוגדרת והשתקת הקול השונה
הניתוח הפמיניסטי של הליך קביעת העובדות ושל ההנחות התאורטיות העומדות בבסיסו, מערער על ההנחה שבבסיס התאוריות המסורתיות של דיני הראיות, שלפיה דינים אלה מתאפיינים באובייקטיביות, בניטרליות, באוניברסליות ובהיעדר ממד ערכי. בחינת דיני הראיות מפרספקטיבה פמיניסטית מעלה כי בניגוד לתפיסה הרווחת, דיני הראיות למעשה מושתתים במידה רבה על מיתוסים וסטראוטיפים מגדריים ועל הנחות סקסיסטיות, תוך שהם תורמים, באופן ישיר או עקיף, להשתקת קולן של נשים ולהפלייתן המתמשכת בבתי המשפט. ההטיה הגברית בדיני הראיות באה לידי ביטוי באופן הברור ביותר בדוקטרינות שיש להן השלכות ישירות על נשים, כדוגמת ההסדרים הראייתיים בתחום עברות המין. הטיה זו מתבטאת גם בכך שההליך הראייתי, במתכונתו הנוכחית, מקנה עדיפות ברורה לתפיסה האפיסטמולוגית של קבוצה אחת בלבד, קרי: לקול הגברי. המאמר מציע לשקול מחדש את אופן עיצובם של כמה מעקרונות היסוד המנחים את קובעי העובדות כמו גם הערכים העומדים בבסיס עקרונות אלה, וטוען כי הכללתן של פרספקטיבות נוספות ומתן ביטוי לאתיקה ולאפיסטמולוגיה של "הקול השונה" עשויים להעשיר את השיח הראייתי ולהביא ליתר שוויוניות ביישומו של הדין.