דפנה ברק־ארז – פרשנות פמיניסטית
המאמר בוחן את הפוטנציאל הטמון בחשיבה הפמיניסטית לצורכי פרשנות משפטית. בעבר, גישות מפלות וסטראוטיפים הותירו חותמם על המסורת המשפטית, ובכלל זה על הפרשנות המשפטית. כיום, החשיבה הפמיניסטית יכולה לשמש משקל נגד למסורת זו. פרשנות היא אחת הדרכים המרכזיות שבאמצעותן המשפט מתפתח, ולכן היא אמורה לשמש אמצעי רב-ערך לתיקונן של הטיות לא צודקות שקיימות בו. המאמר בוחן את האתגר של פרשנות פמיניסטית מתוך מודעות לריבוי הפנים בחשיבה הפמיניסטית. מוצגות בו דוגמאות לדגשים פרשניים שונים שצפויים לנבוע מיישומן של גישות פמיניסטיות שונות (חתירה לפרשנות שתתמוך בניטרליות מגדרית מנקודת המבט של הפמיניזם הליברלי; חתירה לפרשנות שתנטרל את היתרון הנובע מהכפפה חברתית מנקודת המבט של הפמיניזם הרדיקלי ועוד). בהמשך לכך, המאמר דן במתחים שעשויים לנבוע מיישומן של גישות פמיניסטיות שונות בהקשרים פרשניים, תוך הדגמה מפסקי דין בולטים של בית המשפט העליון. לבסוף, המאמר מתמקד בגישה פרשנית שהשימוש בה עשוי לעמעם את הצורך בבחירה בין התפיסות הפמיניסטיות השונות. גישה זו מבוססת על "שאלת האישה", היינו על בחינת ההשפעה של כלים משפטיים נוהגים על מצבן של נשים בחברה, וקוראת להעדפתה של פרשנות שאינה כרוכה בהטלת נטל חברתי לא-פרופורציוני על נשים.