קרול גיליגן – מהיכן אנו באים/ות ולאן אנו הולכים/ות? הרהורים על חייהן של נשים
ההכרה ההולכת וגואה בכך שזכויות נשים הן זכויות אדם הניעה את השינויים העצומים שחלו בחייהן של נשים רבות בחצי המאה האחרונה (לפחות בארצות-הברית). עם זאת, סוגיית הנשים עדיין כרוכה במאבק. אי-אפשר לכתוב ספר בשם "בקול שונה" בלי להיקלע לוויכוח אם נשים דומות לגברים או שונות מהם, אולם לא בכך עסק ספרי. שמעתי דיסוננס בין קולותיהן של הנשים לקולות שעיצבו את התאוריה הפסיכולוגית ואת הדיון הציבורי. ואם לנקוט טון אישי יותר, כשהקשבתי לנשים אחרות, שמעתי הד לקול שהשתקתי, עמוק בתוכי. במאמר זה אני דנה בשאלה: האם עלינו לשכוח את המגדר? אני עונה עליה בשלילה, ומסבירה מדוע עלינו עדיין ללמוד וללמד מגדר. עד שנפתור את בעיית הזיכרון השגוי – בפמיניזם ובתוכנו פנימה – הפילוג בין נשים יימשך, וכך גם הוויכוח אם נשים שונות מגברים או דומות להם, ואם הן אכן שונות, מי טוב יותר? עד שלא נאתר את מקורות הבינריות וההייררכיה של המגדר ונכיר במיזוגניה כפשע שנאה, לא נבין מדוע החופש חומק מאתנו ומדוע אהבה היא כה מאיימת. לא נהיה מסוגלים להתמודד עם טיפול בילדים, עם בעיית שירותי הבריאות ועם מצב כוכב הלכת שלנו. לא נבין מדוע איננו יכולים לבער את העוני ולהפסיק את המלחמות. מגדר נמצא בלב-לבן של הבעיות הללו, ולפחות כרגע, עלינו לחקור אותו.