יורם רבין ורועי פלד – שבע שנים לחוק חופש המידע: האם הושגה השקיפות המיוחלת?
ביום שלישי, 19 במאי 1998, קיבלה כנסת ישראל את חוק חופש המידע. בכך הצטרפה ישראל לשורה של מדינות מערביות שבמהלך שנות ה-90 הכירו בחיוניותו של חוק חופש המידע להבטחת זכויות האזרח, לקיומה של דמוקרטיה בריאה, לחברה אזרחית פתוחה ולמאבק בשחיתות. נוסח החוק שהתקבל גובש באופן ראשוני על ידי ועדה ציבורית שהוקמה בעקבות לחץ ציבורי ופרלמנטרי. ההרמוניה ששררה בעת קבלת החוק, העובדה שנתקבל פה אחד ללא הסתייגויות והחיבוק החם שזכה לו הן מהאופוזיציה, הן מהקואליציה והן מהממשלה, הבטיחו לכאורה את הקרקע הנוחה ביותר להטמעתו של החוק במערכות השלטון וליישומו המוצלח. זמן קצר בטרם התקבל החוק התבטא שר המשפטים דאז צחי הנגבי, שקבלת החוק תביא ל"ממשל פתוח, זמין, נגיש לכל אזרח ולכל תושב, חברה דמוקרטית יותר בריאה ואיכותית". פרופ' זאב סגל בספרו "הזכות לדעת באור חוק חופש המידע", שנתפרסם כשנה לאחר כניסתו של החוק לתוקף, מתאר את תכליתו של החוק, שהיא "להנהיג בישראל את 'מהפכת השקיפות' ". סגל הוסיף והגדיר כמה תנאים להשגתה של מטרה זו. שבע שנים לאחר קבלתו של החוק, ניתן לבחון באיזו מידה התמלאו תנאים אלה – והאם הושגה השקיפות המיוחלת.