אופק אפרים אללוף – עילות המעצר עד תום ההליכים במערכת השיפוט הצבאית
סוגיית מעצרם של נאשמים בהליך הפלילי הצבאי נותרה ללא מענה בספר החוקים במשך שבעים שנים. בהיעדר הסדרה חקיקתית, פיתחו בתי הדין הצבאיים לאורך השנים מודלים חלופיים למעצר עד תום ההליכים בדרך של חקיקה שיפוטית, בהתאמה למאפייני המערכת הצבאית. כחלק ממודלים אלו, אימצה הפסיקה הצבאית חלק מן העילות האזרחיות המעוגנות בחוק המעצרים ופיתחה שתי עילות מעצר ייחודיות למערכת הצבאית – עילת הפגיעה במשמעת הצבא ועילת המסוכנות הצבאית.
כבר בעת כינונן של עילות מעצר ייחודיות אלו, הן זכו לביקורת נוקבת אשר התרחבה ביתר שאת לאור מהפכת זכויות האזרח בישראל וחקיקתו של חוק המעצרים לפני כשלושה עשורים. המאמר דן בעמדות השונות שהובעו בפסיקה ובכתיבה האקדמית ביחס למצב הקיים מנקודת מבט עדכנית וביקורתית ומצביע על ההצדקות הרבות לקיומן של העילות במתכונתן הנוכחית ועל העמידה שלהן בתנאי המשפט החוקתי הישראלי. בנוסף, המאמר מצביע על הקושי העיקרי במצב הקיים, והוא היותן של עילות המעצר פרי של חקיקה שיפוטית, ולא הסדר ראשוני יציר כפיו של המחוקק. מצב זה מניב פגמים חוקתיים ניכרים, פוגע בעקרון החוקיות בפלילים ועומד בסתירה להתחייבויותיה המשפטיות של ישראל במסגרת האמנות הבין־לאומיות שעליהן היא חתומה.
המאמר סוקר את הניסיונות היחידים שבוצעו על מנת להסדיר נוסחה כלשהי בתחום המעצר עד תום ההליכים בחוק השיפוט הצבאי ומקיים דיון ביקורתי בסוגיות נוספות – היחס בין עילות המעצר לחלופות המעצר בהליך הפלילי הצבאי – שעלו כתוצאה ממסקנות החלקים הקודמים. בחלקו האחרון של המאמר מוצגת הצעת חקיקה חדשה – לעיגון עילות המעצר עד תום ההליכים והסדרים בדבר חלופות המעצר הראויות בשלב זה של ההליך בחוק השיפוט הצבאי, תוך הצגת הרציונלים והטעמים אשר על בסיסם גובשה הצעת החקיקה.