"מכלל "לא בורר" יצא אך אל בורר לא נכנס" – מעין בורר: הצעה לבחינה מחודשת
הליך הבוררות כפתרון אלטרנטיבי ליישוב סכסוכים מציע מנגנון מהיר, יעיל ודיסקרטי להכרעה בסכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, המבוסס על הסכמת הצדדים להעביר את ההכרעה לגורם שלישי. לצד מוסד זה, התפתח מוסד ה"מעין בורר", המכריע בשאלות עובדתיות או מקצועיות נקודתיות ככלי עזר להכרעה בסכסוך. חרף נוכחותו רבת השנים בדין הישראלי, מעמדו המשפטי של המעין בורר אינו מוסדר דיו, וקיימת אי־בהירות לגבי סיווגו, סמכויותיו והיקף הביקורת השיפוטית על הכרעותיו.
מאמר זה מבקש לסקור את הפסיקה הנוגעת למעין בורר, תוך התמקדות במאפייניו הייחודיים ובקו התוחם בינו לבין מוסד הבוררות. ראשית, המאמר יתמקד במבחני סיווג הבורר והשפעתם על סיווג המעין בורר, תוך סקירה היסטורית של התפתחות הפסיקה, בדגש על מבחני הלכת שמן ועניין לוקי.
לאחר מכן, יוצג פתרון נורמטיבי ודוקטרינרי מוצע, הפועל כמבחן תלת־שלבי, שמטרתו היא להתגבר על הכשלים הקיימים בפסיקה ביחס למעמדו של המעין בורר ויחסו למוסד הבוררות. פתרון זה מבקש לתת מענה לשאלות מהותיות בדבר המבחנים לסיווג הגורם המברר, נפקות ההגדרה והמסגרת המשפטית לבחינת שאלות הנוגעות למעין בורר. המאמר יבחן גם את הפגיעה בזכות הגישה לערכאות עקב סיווג הגורם המברר כבורר ויציע לבחון פגיעה זו כחלק אינטגרלי של שאלת הסיווג. כמו כן, יוסבר מדוע הפגיעה בזכות הגישה לערכאות אינה מצדיקה סטייה מהמבחנים המוצעים לסיווג בורר ומעין בורר.