מאמר זה מבקש להציף מכת מדינה שמצויה במערכת המשפט הישראלית – השימוש במושג "מכת מדינה". השימוש במושג "מכת מדינה" בעולם המשפט הפך עם השנים לנרחב יותר. חרף השימוש הרחב במושג, לא ניתן למצוא לו פרשנות חד־משמעית, ולא קיימים קריטריונים ברורים שבעזרתם ניתן להגדיר תופעה כמכת מדינה. בגלל היעדר הגדרה חד־משמעית של המושג, נוטות הרשויות השונות לאפיין תופעות מסוימות כ"מכות מדינה" ללא בסיס ממשי.
המאמר מבקש לטעון שהשימוש השגוי במושג "מכת המדינה" פוגע הן בציבור בכללותו, הן בזכות לשוויון ובעקרון אחידות הענישה. כמו כן, השימוש השגוי במושג "מכת מדינה" יוצר תחושה של שרירותיות אשר פוגעת באמון הציבור במערכת המשפט. הסיבה לכך היא שהמחוקק ובתי המשפט אימצו מדיניות דומה להתמודדות עם מכות מדינה – החמרת הענישה. מדיניות זו, השלובה בעובדה שאין קריטריונים ברורים להגדרת תופעה כ"מכת מדינה", מובילה להחמרת ענישה במקרים שאינם מצדיקים זאת.
המאמר מסביר כיצד פסיקת בית המשפט העליון בעניין כאברי עיגנה את הבעייתיות המוצגת לעיל. בנוסף, המאמר מציע את יוריסטיקת הזמינות ואת השימוש ב"מושגי שסתום" כסיבות אפשריות לשימוש השגוי שנעשה על ידי המחוקק והערכאות במושג "מכת מדינה". המאמר מבקש אף להציף מתחים שונים אשר מתעוררים עת בתי המשפט והמחוקק משתמשים במושג האמור. לסיום, מוצעות דרכי פעולה שונות לצמצום השימוש השגוי במושג "מכת מדינה" שהפך למכת מדינה.