גליה הילדסהימר – שקר החן והבל הפוטושופ: עשור לחקיקתו של החוק להגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות
החוק להגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות הוא חוק חדשני וראשון מסוגו המטיל איסור על העסקת דוגמניות בתת־משקל והמחייב הצגת הבהרה בדבר שימוש בעריכה גרפית לשם הצרת היקפי גוף בעולם הפרסום. מטרת החוק היא להילחם בתופעת הפרעות האכילה, אלא שמאמר זה מלמד כי חרף הבשורה הטמונה בו, במבחן התוצאה החוק נכשל. כותרתו של החוק מלמדת על כוונה להטיל מגבלות על תעשיית הדוגמנות, אולם בפועל הוא מגביל בעיקר את הדוגמניות עצמן. החוק מכפיף את הדוגמניות למשטר של בדיקות תקופתיות של מדד מסת גוף ומדיר מן העיסוק במקצוע דוגמניות שמשקלן חורג מהסטנדרט שנחשב לתקין. במקביל מתיר החוק לתעשייה להמשיך להשיא את רווחיה תוך שימוש בייצוגי גוף נשיים של רזון קיצוני ובלבד שהדבר נעשה תוך שימוש בעריכה גרפית ובכפוף להצהרה על כך על גבי הפרסומת. הדוגמניות מצידן משלמות תשלומי כפל: הן בסיכון לפתח בעצמן הפרעות אכילה והן מאבדות עקב כך את מקור פרנסתן. הזרקור שמפנה החוק לתעשיית הדוגמנות מוסט אם כן לעברן של הדוגמניות, משל היו הן הגורם להפרעות האכילה בציבור, תוך התעלמות מהיותן בעצמן קורבן של תכתיבי אידיאל היופי.
המאמר מציג ניתוח של החוק לאור כלי ביקורת פמיניסטיים וחוקתיים. הוא בוחן את הכניעה לאידיאל הרזון של העולם המערבי ומציגה כתוצר של תכתיב חברתי רב־עוצמה, אשר תעשיית הדוגמנות מהווה כוח מרכזי במסגרתו. הטענה נתמכת בגישה הקישורית, הבוחנת את היחסים שבין תעשיית הדוגמנות לבין הדוגמניות והציבור. עוד מציג המאמר כיצד משקף החוק פריצה, אם כי חלקית בלבד, של הדיכוטומיה שבין הספרה הפרטית לציבורית. כמו כן בוחן המאמר את החוק לאור הביקורת הפמיניסטית על דינמיקת הצבירה הקפיטליסטית ועל הניצול העומד ביסודה של הדוגמניות, שבאמצעותו משיגה התעשייה את אותה צבירה. עוד נבחנת במאמר מידת חוקתיותן של המגבלות שמטיל החוק, ומועלית הצעה להחליף את קריטריון תת־המשקל של הדוגמניות במבחן של כשירות בריאותית לעסוק במקצוע כבסיס לאיסור שמטיל החוק על העסקתן. עוד מציע המאמר להרחיב את מגוון ייצוגי הגוף בעולם הפרסום וכן להשלים את החסר בחוק בקביעת מנגנונים לאכיפתו. הצעות אלה ישרתו הן את התכלית של בריאות הציבור והן את התכלית של ההגנה על הדוגמניות.
עם זאת, לצד הביקורת על כשליו של החוק, מכיר המאמר בתרומתו של החוק לפיתוח מודעות ציבורית לייצוגי הגוף הבלתי מציאותיים של תעשיית האופנה. מודעות זו מהווה פתח לביקורת ציבורית הקוראת למיגור תופעת ניצול הדוגמניות ואף להפיכתה לבלתי רווחית.