אלמה גלבוע שכטמן – על גופתי המתה: הסתכלות מחודשת על מרכיבי הזכות לכבוד המת

אלמה גלבוע שכטמן – על גופתי המתה: הסתכלות מחודשת על מרכיבי הזכות לכבוד המת

מאמר זה יציע מסגרת חשיבה מחודשת להבנת פשר הזכות לכבוד המת. כפי שאראה, הפסיקה הישראלית הנוגעת לכבוד המת אפופה לעיתים קרובות באי־בהירות מושגית ותאורטית ביחס לטיבו ולאופיו.
אי־בהירות זו מביאה להכללת יתר של מרכיבים תחתיו, ונטען כבר לא פעם שעובדה זו עלולה להוביל לפגיעה במעמדה של הזכות ולהציגה כריקה מתוכן. בפרט, נדמה כי מתקיימת עמימות ביחס לסיווג מרכיבים מסוימים של הזכות כפנימיים או חיצוניים לה, וזאת לצד היעדר שיום מדויק של חלקם. למצב דברים זה ישנן השלכות אופרטיביות, ובראשן אופן הניתוח הבלתי עקבי של הזכות בשעה שהיא מתנגשת עם זכויות ואינטרסים אחרים, תופעה אשר עלולה לגרור חוסר ודאות משפטית.
המאמר יבקש להציע פתרון מסוים לסוגיה זו בדמות סיווג מחדש של מרכיביה השונים של הזכות, תוך מתן תשומת לב ייחודית – לראשונה – לכבוד שאנו מייחסים לגופת המת. ראשית, אסקור את הגישות המרכזיות בספרות המשפטית להבנת הזכות לכבוד המת. אנסה להדגים את החפיפה של חלק מהגישות אלו עם אלו ולשכנע בהיות כל אחת מהן לבדה בלתי ממצה. בהמשך, אסקור כמה סוגיות בולטות בפסיקתו של בית המשפט העליון אשר נוגעות לגורלן של גופות ואטען שקשה לדלות מהן תפיסה משפטית קוהרנטית ביחס לזכות לכבוד המת. מסקנתי תהיה כי בעוד ניתן לאתר שישה מרכיבים נפרדים של הזכות מן הבחינה התיאורית, מבחינה נורמטיבית ראוי לראות אותה כמכילה שלושה מרכיבים, ואותם בלבד: רצון המת, כבוד המת כשהיה חי וכבוד גופת המת.
בעוד רצון המת מתייחס לרצון שביטא המת עת היה חי באשר לגורל גופתו, כבוד המת כשהיה חי מתייחס לכבוד המוענק למת בהיותו אדם אשר פעם היה חי והוא נובע מכבוד האדם.
כבוד הגופה, לעומת זאת, מעניק תוקף לאינטואיציה החזקה שאנו חשות לא כלפי המת כמת, אלא כלפי הגופה גופא. אטען שראוי שלגופה יינתן מעמד משפטי מיוחד – עצם שאינו גוף, אך גם אינו חפץ, ושלעובדה שפעם תפקד כגוף של אדם חי יש להעניק תוקף ומשמעות. לבסוף, אבקש לחדד שכבוד המת הוא רק אחד ממכלול השיקולים שיש להביא בחשבון בבואנו לבחון את גורל הגופה. למרות שמדובר בזכות יסוד מרכזית, יש להתייחס גם לאינטרסים ולזכויות חיצוניים לה.