בנימין שמואלי – פיצוי נזיקי למסורבות גט.
לאחרונה, ניטש ויכוח מעניין וחריף בין המלומדים יחיאל קפלן ורונן פריי, מחד גיסא, לבין המלומדת יפעת ביטון, מאידך גיסא, לעניין פיצוי נזיקי למסורבות גט, הן אותן עגונות שבעלן ידוע ולא נעלם, אלא שהוא מסרב לתת להן גט. דומני שיש להעלות גישה שלישית לסוגיה, שתעשיר את הדיון ותפרה אותו, ואף תחדד את היישום בפועל של מטרות דיני הנזיקין. הדיון יציג נקודת מפגש מעניינת בין התא המשפחתי לדיני הנזיקין, הקשורה גם למירוץ הסמכויות בין בית המשפט לענייני משפחה לבית הדין הרבני. חיבור זה יציג גישה המבקרת הן הגישה הפטרנליסטית של קפלן ופרי והן את הגישה הפמיניסטית של ביטון. הגישה שתוצג על ידי היא, שהתביעה אינה צריכה להיות מסויגת באמצעות מחסומים וסייגים, כהצעותיהם של קפלן ופרי, אלא יש לקבלה במלואה באופן עקרוני ולא להצר את צעדי התובעת. עם זאת, גישה זו לא תתבסס על ניתוח פמיניסטי. אטען, כי יש לבחון את הסוגיה דרך המנסרה של מטרות דיני הנזיקין. אדגיש כי לתביעה נזיקית כזו אין ולא צריכה להיות שייכות לדיני המשפחה, דהיינו בעניין זה לדיני הגירושין הנדונים בבית הדין הרבני, אלא רק לאכסניה שבה בחר המחוקק לשכן את התביעה – בית המשפט לענייני משפחה, על מטרתו המרכזית – יישוב סכסוכים במשפחה, בהתבסס על אופיים המיוחד של סכסוכים אלה.