ספרו החדש של ד"ר יניב ואקי "דיני ראיות" חובק 4 כרכים – 2,261 עמודים ללא ה"מפתחות". בלשון קולחת, המחבר מצליח לשלב בין מתן תמונה בהירה באשר לדין המצוי המשתקף בחקיקה ובפסיקה לבין מתיחת ביקורת עליו ופריסת תשתית תאורטית בפרספקטיבה היסטורית ועכשווית באשר לעקרונות הפילוסופיים, החוקתיים והדיוניים המנחים את דיני הראיות. די להתבונן בהערות השוליים כדי להיווכח בבקיאותו המופלגת של המחבר בחקיקה, בפסיקה ובספרות המשפטית בדיני ראיות בארץ ובעולם. לאורך כל הספר ד"ר ואקי מציע הצעות ותובנות עצמאיות, כגון הצעה להוסיף לחוק סדר הדין הפלילי הוראה בדבר היעדר אפשרות להסיק מסקנות לחובתם של נאשמים בעלי מוגבלות שכלית ונפשית, גם ביחס להימנעותם מלהשיב לאישום. כך, גם החלת חסיון פסיכולוג־מטופל גם על זהות הלקוח, ובמקרים מסוימים גם החלה של חסיון עורך דין־לקוח, של חסיון רופא־מטופל ואף חיסיון על פנייה לתאגיד בנקאי ייחודי ביחס לזהות הלקוח.
בביקורת זו אתמקד בהתייחסות לארבע מהצעותיו של ד"ר ואקי. החלק השני ידון בהצעה להרחיב את הסייג לעדות קרובים בכמה היבטים: הרחבת הסייג לקרובי משפחה נוספים, ביטול החובה הרחבה למסור עדות בעבירת אלימות שלא נעברה בבן משפחה, הרחבת הפטור מעדות כפויה גם לחקירה משטרתית והרחבת פטור זה גם למשפט אזרחי. החלק השלישי יתייחס לצורך לקבוע כללי התנהגות מוגדרים לחקירה משטרתית. החלק הרביעי יסתייג מההצעה להסתפק בחסינות שימוש ישיר לעדים מפני עשיית שימוש בעדותם לשם הפללתם. החלק החמישי ידון בהצעה לאפשר לנאשמים להגיש ערעור על זיכוים מחמת הספק.