איתי אליאב – התאוריה הפרפקציוניסטית של יוסף רז ומחשבה סביבתית: האם ייתכן פרפקציוניזם סביבתי, ואם כן – כיצד?

מאמר מאת: איתי אליאב

איתי אליאב – התאוריה הפרפקציוניסטית של יוסף רז ומחשבה סביבתית: האם ייתכן פרפקציוניזם סביבתי, ואם כן – כיצד?

המאמר בוחן את המוסריות הפוליטית שבתאוריה הפרפקציוניסטית של יוסף רז מן ההיבט הסביבתי. במרכז המאמר עומדות השאלות: האם לפי התאוריה הפרפקציוניסטית של רז, יכולה המדינה לגלות רגישות כלפי בעיות סביבתיות, ואם כן – כיצד? השאלות עולות, בין היתר, לאור טענות של סביבתנים שלפיהן קיים מתח בסיסי בין תפיסות המאפיינות את החשיבה הליברלית לבין הצורך בשמירה על הטבע ועל איכות הסביבה. כך, למשל, נטען כי התמקדות החשיבה הליברלית בפרט האנושי כיחידת הבסיס של החשיבה בתחום המוסריות הפוליטית עומדת בסתירה עם הצורך בצמצום החירויות הנדרש להתמודדות עם אתגרים סביבתיים. לפי טענה זו, כאשר ניתנת חשיבות רבה לבחירה חופשית ולעיצוב חיי הפרט בהתאם לנטיותיו האותנטיות, אין למדינה אפשרות אפקטיבית ולגיטימית לכוון את אזרחיה לאורח חיים בר קיימא מבחינה סביבתית.
המאמר יבחן את התאוריה הפרפקציוניסטית של רז לנוכח טענות ביקורתיות שהועלו נגד הליברליזם מנקודת מבט סביבתית. בתחילה אציג טענות אלה, אבדוק את תקפותן בנוגע לפרפקציוניזם הרזיאני, ואראה כי הן אינן נכונות לגביו. בכך יחולץ הפרפקציוניזם מההאשמה כי הוא אנטי-סביבתי. בשלב הבא אציע גם פרשנות סביבתית של הפרפקציוניזם, והמסקנה הכללית תהיה כי עשייה רחבה יחסית מטעם המדינה למען איכות הסביבה אינה רק מותרת לפי הפרפקציוניזם, אלא אף מתחייבת ממנו.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן