רונן פרי – אבד בתרגום: על זכויות תביעה בנזיקין של חדלי פירעון
מאמר זה בוחן אם זכות התביעה בנזיקין של חדל פירעון והפיצויים המגיעים או משולמים בעקבות מימושה אמורים להישאר בידי הקורבן או לעבור לידי הנאמן בהליכי חדלות הפירעון לצורך חלוקה בין הנושים. בפרשת ידידיה נקבע על יסוד פרשנות סעיף 21 לפקודת הנזיקין כי תביעה בגין נזקי גוף ופירותיה נותרים בידי הקורבן, ואילו תביעה בגין נזקי רכוש ופירותיה עוברים לנאמן. בפרשת ג'ינר חולל בית המשפט העליון מהפכה כשקבע כי גם הזכות לפיצוי בגין הפסדי השתכרות במקרים של פגיעה גופנית (עבור התקופה שעד למתן הפטר בהליך חדלות הפירעון) עוברת לידי הנאמן, בניגוד לזכות התביעה בגין ראשי נזק אחרים אשר נותרת בידי פושט הרגל. המאמר טוען שהתוצאה אליה הגיע בית המשפט בפסק הדין המאוחר אמנם נכונה מבחינה משפטית, אולם ההנמקה שגויה. בראש ובראשונה, המאמר מראה כי השינוי שהתחולל בעניין ג'ינר התבסס למעשה על פרשנות בניגוד ללשונה המפורשת של פקודת הנזיקין, פעולה שיפוטית מרחיקת לכת שאמורה להיות נדירה ביותר אף בשיטת הפרשנות המקובלת בישראל, מבלי שהתקיימה אחת הנסיבות החריגות והמיוחדות המצדיקות מהלך כזה. לאחר מכן קורא המאמר תיגר על הנימוקים הפורמליים והמהותיים שהציע בית המשפט העליון בעניין ג'ינר לפרשנות החדשה. לבסוף, המאמר מסביר כי אילולא אבדה אבחנה לשונית חשובה בתרגום הנוסח האנגלי של פקודת הנזיקין לעברית, בתי המשפט היו יכולים לקבוע באופן ברור ומיידי, ללא צורך בלוליינות שיפוטית, כי זכות התביעה בגין פגיעה בכושר ההשתכרות עוברת לידי הנאמן בהליכי חדלות הפירעון.