אסף חמדני וקובי קסטיאל – בעלות מבוזרת, שליטה ושיתופי פעולה בין גופים מוסדיים במינוי דירקטורים

בשנים האחרונות אנו עדים להתפתחות חדשה וייחודית לשוק ההון הישראלי: שיתוף פעולה בין גופים מוסדיים לצורך מינוי דירקטורים בחברות ציבוריות ללא בעל שליטה. מגמה זו מחדדת את החשיבות בסימון קו הגבול שבין אקטיביזם של גופים מוסדיים לבין שליטה. אקטיביזם של גופים מוסדיים חיוני להגנת המשקיעים בחברות ציבוריות ולפיתוח שוק ההון, אך בישראל ובעולם מקובל לאסור על גופים מוסדיים לשלוט בחברות. הגברת מעורבות גופים מוסדיים במינוי דירקטורים מעוררת כמה שאלות: האם די בתיאום בין גופים מוסדיים למינוי דירקטורים כדי להפוך אותם לבעלי שליטה בחברה? האם הנימוקים ביסוד האיסור על גופים מוסדיים לשלוט בחברות ציבוריות חלים גם במקרה של תיאום עמדות לצורך מינוי דירקטורים? האם ראוי להחריג שיתוף פעולה בין גופים מוסדיים למינוי דירקטורים מהגדרת שליטה? אם כן, כיצד יש לעשות זאת? מאמר זה מציב את התשתית לבחינת שאלות אלה. בין היתר, אנו מסבירים מדוע בחברות עם מבנה בעלות מבוזר אין לראות במוסדיים המשתפים פעולה באופן נקודתי או לצורך מינוי מיעוט מקרב הדירקטורים, כבעלי שליטה, מנתחים את היתרונות והחששות הנובעים משיתוף פעולה זה, לרבות במישור הריכוזיות הכלל־משקית, ומציעים להסדיר את מעורבות הגופים המוסדיים במינוי דירקטורים באמצעות הגנת נמל מבטחים, וזאת כדי למנוע חשש כי מעורבות זו תעלה כדי שליטה.