דפנה ברק־ארז – צדק חלוקתי במקרקעי ישראל: כעקבות בג"ץ הקרקעות החקלאיות
בישראל, רוב המקרקעין הם בבעלות ציבורית ומנוהלים באמצעות מינהל מקרקעי ישראל. על כן השימושים הפרטיים בקרקע תלויים, במידה רבה, בנכונותה של המדינה (באמצעות המינהל) להרשותם ולסייע למימושם. השאלה כיצד ראוי לחלק זכויות וטובות הנאה בין יחידים או קבוצות אינה משפטית, והתשובה לה צריכה להינתן תוך פנייה לתפיסות צדק מתחום התאוריה הפוליטית ומתחום הפילוסופיה. אולם, גם למשפט נועד כאן תפקיד חשוב – זה של עיצוב מערכת נורמטיבית המבטיחה כי ההחלטות בעלות ההשלכות החלוקתיות תהיינה תוצאה של הליך צודק ופתוח, בעיקר לנוכח הסכנה האורבת בפתח שהחלוקה תיטיב רק עם קבוצות אינטרסים מאורגנות היטב. הכרה בתפקידו החשוב של המשפט בתחום זה עמדה במרכזו של פסק הדין בעניין שיח חדש שניתן בבית המשפט העליון בעקבות עתירת "הקשת הדמוקרטית המזרחית" נגד ההחלטות של מועצת מקרקעי ישראל, שהעניקו למתיישבים החקלאיים, זכויות על קרקעות המדינה, מעבר למתחייב מנוסח החוזים שנעשו עמם בעבר. פסק הדין בעניין שיח חדש הוא שיאה של התפתחות הדרגתית לעבר הרחבת הביקורת השיפוטית על פעילותו של המינהל. רק בחלוף הזמן יוכח אם פסק הדין בעניין שיח חדש, יצליח לחולל את המפנה שעליו הוא מבשר.