גיל־עד נועם – מדינות מתפתחות והגנה על קניין רוחני: היבטים בינלאומיים של הגנה על קניין רוחני.
בשנים האחרונות יש למשפט הבינלאומי הפומבי תפקיד חשוב בהסדרת נושאי הקניין הרוחני השונים. זכויות הקניין הרוחני הן ביסודן זכויות טריטוריאליות המיושמות במדינה מסוימת, אלא שבמציאות הבינלאומית המודרנית התעורר הצורך לאפשר לבעלי הזכויות לשמור על זכויות הקניין הרוחני שלהם במדינות רבות ככל שניתן. האמנות הבינלאומיות בתחום הקניין הרוחני כמעט שלא חייבו מדינות לקבוע בדין הפנימי סטנדרטים מהותיים להגנה על קניין רוחני. מהפך בעניין זה חל עם אימוצו של הסכם טריפס. הסכם זה, מבטא שאיפה ליצירת הרמוניזציה, ולו חלקית, של דיני הקניין הרוחני המהותיים באופן שבו בעלי הזכויות בקניין רוחני יוכלו לשמור על זכויותיהם ולאכפן במדינות רבות ככל שניתן. לראשונה, מחייב הסכם טריפס את המדינות החברות בארגון הסחר העולמי להתאים את הדין הפנימי שלהן לסטנדרטים מינימליים של הגנה על קניין רוחני, הקבועים בהסכם. אולם כפי שנראה, תוכנם של דינים אלה, היקף התפרשותם, ובמידה לא מעטה אף עצם ההצדקה לקיומם, היוו נושא למחלוקת בינלאומית טרם גיבושו של ההסכם. במאמר זה אנו מבקשים להציג מחלוקת זו,לעמוד על מקורותיה ולנתח את השפעתה על עיצוב דיני הקניין הרוחני הבינלאומיים .נתמקד בהיבט מרכזי אחד של מחלוקת זו – מתן הגנת פטנט בתרופות והשפעתה על מדינות מתפתחות.