אסף חמדני ורות רונן – מי שולט בתביעה הנגזרת?
המאמר עוסק בשאלה עקרונית בתחום התביעות הנגזרות: מתי יש להפקיד בידי דירקטוריון החברה את ההחלטה בנוגע לגורל התביעה, וזאת מבלי שבתי המשפט יפעילו ביקורת שיפוטית על החלטה זו. אנו מתמקדים במקרים שבהם דירקטורים שאין להם עניין אישי בתביעה מחליטים בנוגע לתביעה של החברה כנגד נושאי המשרה או בעלי השליטה שלה, וטוענים כי מקרים אלה מחייבים את בתי המשפט בישראל לקבוע עמדה ביחס להשלכות של החשש מ"הטיה מבנית" של דירקטורים על היקף הביקורת השיפוטית על החלטותיהם. המאמר בוחן את השאלה מהי רמת הביקורת השיפוטית שיש להחיל על החלטת הדירקטוריון, תוך הבחנה בין חברות בבעלות מבוזרת לחברות שיש להן בעל שליטה, וזאת לאור החשש מפני החלטה מוטת של הדירקטוריון מצד אחד, והקושי בהעברת הכוח לניהול התביעה לידיו של התובע הנגזר מהצד השני. כמו כן, המאמר בוחן את השאלה מהי ההשלכה של מינוי ועדת תביעות בלתי-תלויה בידי הדירקטוריון על רמת הביקורת של בית המשפט ביחס להחלטה שלא להגיש תביעה, ובאילו נסיבות יכולה ועדה כזו להחזיר לחברה את השליטה בתביעה.