אורי גורן ועופר דרורי – עדויות מומחים לאחר תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 3) התשס"ה-2005: היבטים דיוניים ומהותיים.
ביום 31.05.05 תוקנו תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), משפורסמו ברשומות תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 3) התשס"ה- 2005 (להלן: תיקון מס' 3 ; התיקון). תיקון מס' 3 חולל שינוי עקרוני בסדרי-הדין הנוגעים לעדויות מומחים, עניין המעסיק את בתי-המשפט בדרגה ראשונה כדבר שבשגרה. התיקון עוסק בהגשת חוות-דעת מומחים מטעם הצדדים בעניין שאינו רפואי, בהגשת חוות-דעתו של מומחה שמונה מטעם בית-המשפט (בין בעניין רפואי ובין בעניין שאינו רפואי) ובשמיעת המומחים. התיקון קובע בהקשר זה את מועדי ההגשה של חוות-הדעת, את דרכי הגשתן ואת האופן בו ייחקרו המומחים מקום שבו מונה גם מומחה מטעם בית-המשפט. כמו כן נכללה בו הוראה שעניינה בחובת מתן הודעה על רצון לחקור מומחה שהגיש חוות-דעת. עניינים אלה מצויים, כאמור, בלב העשייה השיפוטית, ומכאן חשיבותו של העיון בתיקונים שנעשו בהקשרם ובשאלות הדיוניות השונות הכרוכות בהם. אלא שהעניין שמעורר תיקון מס' 3 בכל הקשור בסוגיית המומחים חורג מן ההקשר הדיוני גרידא הוא נעוץ בטעם נוסף, הקשור בשאלת היחס שבין הוראות התיקון לבין פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971 (להלן: פקודת הראיות) 3 וכן בהיבטים החוקתיים של התיקון העלולים לעורר השגות. על חלקן של השגות אלה ועל עיקר השאלות הדיוניות והמהותיות שמעורר תיקון מס' 3, נבקש להשיב במסגרת רשימה זו, המוקדשת לזכרו של השופט ד"ר עדי אזר ז"ל.