התובענה הייצוגית היא כלי משפטי ייחודי במובן זה שהיא מערערת את חלוקת התפקידים הקלאסית שבין עורך דין לבית לקוחו. ישנה תמימות דעים בעולם המשפט בישראל, כי בתובענה ייצוגית מערכת יחסים שבין עורך הדין לבין התובע דומה יותר לשותפות מאשר לייצוג. במוקד רשימה זו תיבחן השאלה אם אדנותם המשותפת של עורך הדין המייצג והתובע הייצוגי מצדיקה חלוקת אחריות ביניהם לתוצאותיה של תובענה ייצוגית שנדחתה. נוכח הרציונליים שעליהם אעמוד, אציע לעשות שימוש חדשני בכלי אחריות מוכָר על מנת לצמצם את חוסר האיזון הכפול במערך התמריצים להגשת תובענות ייצוגיות.

The post רועי פדל – אחריותם של שני אדונים – מודלים לחלוקת אחריות אופקית בין התובע הייצוגי לעורך הדין המייצג, ככלי לצמצום חוסר האיזון הכפול בתמריצים להגשת תובענות ייצוגיות appeared first on המשפט.

הדרישות והציפיות המגדריות מעצבות את זהותם והתנהגותם של בנים וגברים כמו גם את תפקידם כאבות. בנים וגברים נדרשים להימנע מהתנהגויות שנחשבות "נשיות" וכאשר הם הופכים לאבות, עיקר תפקידם הוא כלכלי: הם נדרשים לשמש כמפרנסים העיקריים של המשפחה. המדיניות המשפטית והסדרי העבודה בישראל שמעודדים עבודה מרובת שעות מושפעים מנורמת "הגבר כמפרנס" ובמקביל גם מחזקים אותה. מאמר זה יאיר זווית נוספת ויצביע על המחיר האישי והמשפחתי אותו משלמים אבות רבים כיום – בין אם הם מצליחים לעמוד בדרישת "העובד האידיאלי" ובין אם לאו. חשיפת המורכבות הקיימת בחייהם של אבות עובדים תאפשר לגבש מדיניות כוללת ואפקטיבית שתסייע להורים לשלב בין עבודה למשפחה בהתאם לצרכיהם.

The post יפעת מצנר־חרותי – "צריך לעבוד על זה": בחינת יחסי הגומלין בין נורמות של גבריות, אבהות ודרישות שוק העבודה appeared first on המשפט.

בחינת מצבם העדכני של צווי ההביאס קורפוס במשפט הישראלי מראה על דעיכתם. דעיכה זו בולטת במיוחד לאור תפקידם החשוב בשלבים שבהם צעד המשפט הישראלי את צעדיו הראשונים, והשימוש שעשה בהם בג"ץ לביסוס עליונות שלטון החוק ולהכפפתם של פרטים וגופים למרותו. דעיכה זו אינה מקרית ומשקפת העדפה מערכתית ומתודולוגית. במרכזו של המאמר יעמדו שלושה גורמים, שהובילו לדלותם של צווי ההביאס קורפוס: (א) התפתחות אלטרנטיבות סטטוטוריות להביאס קורפוס; (ב) פסיקה קזואיסטית הנעדרת ייחוד פרוצדורלי או מהותי; (ג) המהפכה החוקתית ואימוצה של הביקורת השיפוטית על חקיקה ראשית. המשותף לכל הגורמים הוא העדפה של הנדסה חוקתית גרנדיוזית – אם על ידי המחוקק ואם על ידי בתי המשפט – של מרחב חירות האדם.

The post ישראל צבי גילת ויהושע (שוקי) שגב – מה קרה להביאס קורפוס? על משמרת החירות בבג"ץ appeared first on המשפט.

בקיץ 1945 נעצרו עשרים חברי מחתרת האצ"ל באדמת שוני והועמדו לדין בפני בית דין צבאי בריטי באשמת החזקת נשק ותחמושת ללא היתר חוקי. פרשה זו, הנודעת בחשיבותה בשם "העשרים משוני", היא מקרה בוחן במאמר לתופעה המומשגת בספרות המחקר כפרדגימת עריכת דין ציבורית-לאומית. המאמר בוחן את מערכת היחסים המורכבת בין שני עורכי הדין לבין הלקוח (הנאשמים ומפקדת האצ"ל) ובין עורכי הדין לבית בית הדין הצבאי. הטיעון המרכזי העולה מכך הוא כי בפרשת "העשרים משוני" כמקרה בוחן של עריכת דין ציבורית־לאומית, עיצבו זליגמן וקריצ'מן באופנים שונים קו הגנה ייחודי שהיה בגדר שלב מעבר קצר במשפטי האצ"ל מקו הגנה משפטי קונבנציונלי לקו פוליטי מלא בתנאים מסוימים והיווה ניסיון לשלב בין שניהם. קו זה היה ביטוי מורכב לתמרון של עורכי הדין הציבוריים־הלאומיים בין הלקוח לבין הזירה השיפוטית הצבאית דאז.

The post שמעון־ארז בלום – בין קו משפטי לקו פוליטי: עריכת דין ציבורית-לאומית בפרשת "העשרים משוני" appeared first on המשפט.

לשאלה מי ראוי להיות עורך דין יש השפעה מכרעת על אופייה של המערכת המשפטית בכללותה. מאמר זה מציג את המודל הקיים בישראל תוך השוואתו לארצות אחרות, ומסקנתו היא כי יש לערוך רפורמה מקיפה בדין הישראלי, ביחס למגבלות הכניסה לפרופסיית עריכת הדין. המאמר עוסק בשיקול הדעת הקיים בחוק, המאפשר שלא להסמיך מועמדים – על אף עמידתם בדרישות הפורמליות, אם הם אינם ראויים להיות עורכי דין. לשכת עורכי הדין בישראל היא הגוף לו מוענקת הסמכות להפעיל את שיקול הדעת. אולם, ההחלטות מתקבלות בלא כללים מנחים ובלא שקיפות. החוק אינו מנוסח באופן ברור, ומותיר את שיקול הדעת עמום וסובייקטיבי. מסקנת המאמר היא כי ישנה חשיבות רבה לקיומן של מגבלות לכניסה לפרופסיה, אולם לאור הפגמים במודל מוצע מודל חדש.

The post מיכל עופר צפוני – מי ראוי להיות עורך דין? הסדרתה של הקבלה לפרופסיית עריכת הדין: המצוי והרצוי appeared first on המשפט.

עבודת יחידות הסיוע עם בתי המשפט לענייני משפחה היא זירה מרתקת לבחינת המפגש שבין השדה המשפטי לטיפולי. במאמר זה יוצגו עיקרי הממצאים שעלו מעבודת מחקר מעמיקה בנושא. חידושה המרכזי הוא בחשיפת מרחב חדש, המרחב ה"משפטיפולי", שנוצר במרוצת שנות העבודה המשותפות של הפרופסיות. המרחב מורכב ממופעים משפטיפוליים המתרחשים בנקודות זמן שונות ובמינונים משתנים של משפטי וטיפולי. המפגשים מראים, כי החיבור הבינתחומי במרחב הוא חיבור מיטיב אף לא אחיד, ונע על רצף. הבנת איכויות הקשר הבינתחומי במרחב עשויה לסייע להמשך פיתוחו הראוי, תוך יצירת מתווים, הסדרים ומודלים ייחודיים נוספים שיגשימו את הרעיון המרכזי שעמד בבסיס הקמת ערכאת המשפחה כערכאה החותרת ליישוב סכסוכים באופן העולה בקנה אחד עם רווחת הצדדים.

The post הילה מלר־שלו – המרחב ה"משפטיפולי": מופעי המפגש בין ה"משפטי" ל"טיפולי" בעבודת יחידות הסיוע ובתי המשפט לענייני משפחה appeared first on המשפט.

מאמר זה חושף את "המפה הרגשית" של תובעים המנהלים הליכים פליליים ואת תמהיל הרגשות שהם חווים כלפי המעורבים בהליך. המאמר מתבסס על ראיונות עומק שנערכו בקרב 14 תובעים ממחוזות שונים בישראל. המאמר חושף שרגשות הם חלק בלתי נפרד מעבודתם, אולם בהיותם פועלים תחת אתוס "אנטי רגשי", הם חיים במתח תמידי בין דחיית הרגשות לבין קבלתם. המאמר מציף את אופן ביטויים של רגשות אלה בחייהם המקצועיים והאישיים של התובעים, את ההשפעה שיש למתח התמידי האמור ואת העדרם של כלים מותאמים לוויסות הרגש ולהתמודדות עמו. המאמר תורם לגוף הידע המערער על דמות "התובע הרציונלי" והמכיר בכך שתובעים, כבעלי תפקידים אחרים במשפט, פועלים בתוך מסגרת שיש בה רגשות.

The post שירה לייטרסדורף־שקדי וטלי גל – "לתבוע ברגש"? רגשות התובעים בהליך הפלילי appeared first on המשפט.

המאמר מציע תרגיל מחשבתי שעניינו שינוי בתפיסה החברתית כלפי תופעת נפגעות העברה. כיום, נפגעות נתפסת כמאפיין זהות מכונן חולשה וממקמת את נפגעי העברה נמוך בהייררכיה החברתית. באמצעות תאוריית הצמתים הדנה בריבוד חברתי הנובע מקיומם של צירי וצומתי זהות, נציע קריאה שונה של ציר הנפגעות: לא כציר חולשה וקורבנות המהווה קרקע להדרה ולהפליה, אלא כציר חוזק המעניק כוח אישי וחברתי לממוקמים עליו. כך, זיהוי נפגעות עברה כמאפיין זהות שממוקם על ציר גבוה יותר בהייררכיה החברתית, יאפשר לנפגעים להשפיע על עיצוב כלים ומוסדות חברתיים, לפתח מסלולי העצמה ולערוך אדפטציה חברתית לחוויית הנפגעות, בדמות יצירת מנגנוני תמיכה.

The post הדר דנציג־רוזנברג ונועה יוסף – נפגעות עברה בראי תיאוריית הצמתים appeared first on המשפט.