מאמר זה עוסק בבחינת תכלית החברה על ציר חדלון הפירעון. הבחינה נעשית מתוך התייחסות לחוק החברות, התשנ"ט–1999 ולחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח–2018 והשוואה ביניהם. המאמר מתמודד עם נקודות המבט השונות, המתח בין החוקים ושאלת תכליתה של החברה על ציר חדלות הפירעון באמצעות הצגת מודל חדש – "מודל קיימות החברה". מודל קיימות החברה מציע להבחין בין חדלות פירעון פורמלית לחדלות פירעון מוחלטת. בהתבסס על ההפרדה בין המצבים, מודל קיימות החברה מציע, לראשונה, שעל החברה ובעל התפקיד לפעול על ציר חדלות הפירעון כאשר הם מחויבים רק להיטיב עם החברה, וזאת עד הנקודה הסינגולרית של חדלות הפירעון. כמו כן, המאמר מפרט את הקשר בין המודל לבין מטרותיו של חוק חדלות פירעון והוראותיו.

The post איל בן זקן – תכלית החברה על ציר חדלות הפירעון appeared first on המשפט.

המונחים "החזקה" ו"רכישה" מופיעים בהוראות רבות בחוק החברות. הגדרתם המאוחדת מפנה להגדרה ארוכה ומורכבת בחוק ניירות ערך. המאמר מציג שלוש תכליות גנריות לשימוש במונחים אלה, בהתאם לשלוש זכויות טיפוסיות הנובעות ממניות – זכויות הוניות, כח לסחור במניה וכוח הצבעה – ואת ההשלכה של הסיווג האמור על הפרשנות של מונחים אלה. כשחוק החברות מונע מאדם להשתתף בקבלת החלטות בחברה באשר לעסקה שלה עם חברה אחרת, עקב החזקותיו בשיעור מסוים בחברה האחרת, רק האינטרסים ההוניים רלוונטיים לתכלית ההוראה העושה שימוש במונח "החזקה" בהקשר זה ולפרשנותה. המאמר ממשיך ומזהה מצב מורכב יותר באשר להסדר של הצעת רכש מיוחדת, לגביו שניים מן ההקשרים הגנריים רלוונטיים במקביל, וכן את הקשיים באשר לפרשנות המומחים האמורים, בסיטואציות בהן מיושמות טכניקות חדשניות של decoupling.

The post ערן רוזמן – "החזקה" ו"רכישה" בחוק החברות appeared first on המשפט.

בכל חודש מפריש ציבור העובדים בישראל משכרו לטובת קרן פנסיה או קופת גמל. הכסף מועבר לגופים מוסדיים שתפקידם להשקיע בכספי הציבור בנאמנות כחיסכון לטווח ארוך. מכוח השקעתם בחברות ציבוריות, הגופים המוסדיים הופכים לבעלי מניות שיש להם זכות הצבעה באספות הכלליות. בהיותם בעלי מניות משמעותיים, אומצה בישראל הגישה המצפה כי הגופים המוסדיים יפעלו לחיזוק הממשל התאגידי היעיל בחברות שבהן הם משקיעים. ואולם, בין החוסכים הפסיביים לבין הגופים המוסדיים שמנהלים את כספם קיימת "בעיית נציג", שכן האחרונים מעוניינים להקטין ככל האפשר את עלויות ניהול הכספים. כדי למזער בעיית נציג זו, על החוסכים, בין היתר, לקבל מידע אודות האופן שבו הצביעו הגופים המוסדיים באמצעות הכסף שהם מנהלים. מחקר זה בוחן את חובת השקיפות המוטלת על הגופים המוסדיים ומתמקד ברמת הציות לחובה זו. מהמחקר עולה כי רמת השקיפות של מדיניות ההצבעה ושל הנתונים על אודות ההצבעה של הגופים המוסדיים באספות בעלי המניות אינה משביעה רצון. יותר מכך, אף במקרים שבהם מצייתים הגופים המוסדיים לחובת הדיווח, חושף המחקר בעיה של חוסר אחידות באופן הדיווח ובאופן הנגשת המידע. מצב זה מסכל את אחת המטרות המרכזיות של חובת ההצבעה של הגופים המוסדיים, קרי, קידום נורמות ממשל תאגידי אפקטיבי בחברות ציבוריות.

The post עידו באום ועדי ארן – "מה עשה הכסף שלנו היום?" (חוסר) שקיפות בהצבעות הגופים המוסדיים באספות כלליות של בעלי מניות appeared first on המשפט.

השנים האחרונות העמידו במבחן את חובת פרסום התשקיף הקבועה בסעיף 15 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968. חובה ותיקה זו היא הוראת הדין הקובעת את תחולתו של חוק ניירות ערך, וממנה נגזר מתי עסקים המבקשים לגייס כספים מהציבור יהיו כפופים למסגרת הפיקוחית המשמעותית שמשית החוק. סביבת הריבית הנמוכה המעודדת נטילת סיכונים, והתפתחות האמצעים הטכנולוגיים המקילים על פנייה לציבור וגיוס כספים ממנו, הביאו עימם פרץ ניסיונות לעקוף את חובת פרסום התשקיף. היא הפכה מוקד עניין עבור פעילים בשוק ההון, רשות ניירות ערך ובתי המשפט. מה נועדה חובת פרסום התשקיף להשיג? מהו התוכן שיש ליצוק להגדרת ניירות ערך? מהן הפעולות העשויות להיחשב כהצעה של ניירות ערך? האם פנייה למשקיעים מסוימים צריכה להיות פטורה מחובת פרסום התשקיף? על שאלות אלה ואחרות ניתן מענה ברשימה מקיפה זו , העוסקת בחובת פרסום התשקיף. הרשימה בוחנת את שלושת רכיבי החובה, את פסיקת בתי המשפט בעניינם, ואת הצורך בתיקוני חקיקה. התפיסה הכללית בדבר חשיבות הפיקוח על פעילות פיננסית המופנית לציבור הרחב מקבלת ברשימה זו ביטוי קונקרטי, והדיון בסעיף הליבה הקצר של חוק ניירות ערך מעלה לסדר היום ומחדד את הסוגיות המורכבות הגלומות בו.

The post אמיר וסרמן וצפנת מזר־לייסט – חובת פרסום תשקיף כקו ההגנה של ציבור המשקיעים appeared first on המשפט.

האם הימנעות מעסקה בנייר ערך עשויה לעלות לכדי הפרת האיסור על סחר במידע פנים? תשובתי לשאלה זו שלילית. הימנעות מעסקה בנייר ערך אינה עולה, לשיטתי, כדי סחר אסור במידע פנים, גם כאשר אין ספק שהעסקה לא יצאה אל הפועל בשל מידע פנים. מסקנה זו ראויה מבחינת לשון החוק, מבחינת הגיונו הפנימי ומבחינת תכליתו. בחינת לשון החוק הקובעת את האיסור על סחר במידע פנים, הן בישראל והן בארצות הברית, מעלה כי האיסור נכתב בשפה ברורה, כך שיחול על עסקאות בנייר ערך ולא על מקרים של הימנעות מעסקה בשל מידע פנים. אולם מעבר לכך, בהגדרת האיסור על סחר במידע פנים, המחוקק ובתי המשפט ויתרו באופן מודע על הדרישה לקשר סיבתי בין ביצוע העסקה לבין החשיפה למידע הפנים. גם כאשר מדובר בעסקה שתוכננה ממילא, אין לקיים אותה משקיימת חשיפה למידע פנים. מנגד, וכתמונת מראה, כאשר לא מתבצעת עסקה בנייר ערך, אין מקום לבחון קיומו של קשר סיבתי בין ההימנעות מביצוע העסקה לבין החשיפה למידע, כך שאין הפרה של האיסור גם אם ההימנעות מהעסקה נבעה מאותה חשיפה. הרשימה עוסקת אפוא ברובד הלשוני של החוק, בניתוח קוהרנטי של האיסור על סחר במידע פנים, ובפרשנות תכליתית של האיסור.

The post שרון חנס – האם הימנעות מעסקה בנייר ערך בשל מידע פנים מהווה עבירה? appeared first on המשפט.

הלבנת הון הנה תהליך של הטמעת רכוש שמקורו בפשיעה אל תוך המערכת הפיננסית הלגיטימית כדי שניתן יהיה להשתמש בו ללא חשש מרשויות האכיפה. בספרות מקובל לראות בהלבנת הון תהליך תלת-שלבי הכולל את השלבים הבאים : שלב ההשמה, שבו מוחדר הכסף שמקורו בפשיעה אל תוך המערכת הפיננסית ; שלב הריבוד, שבו נעשות הפעולות לטשטוש מקורו של הכסף; ושלב ההטמעה, שבו נמשך הכסף בצורתו החדשה ה"מולבנת" כדי לשמש את העבריין לניהול אורח חייו. בשנת 2000 נחקק חוק איסור הלבנת הון, ובמסגרתו נוספו לספר החוקים הישראלי העברות של הלבנת הון. מאמר זה ידון בשינוי שחוללו עברות אלה בדרך התמודדותן של רשויות האכיפה עם הפשיעה בכלל ועם הפשיעה המאורגנת בפרט.

The post יהודה שפר – העברות שבחוק איסור הלבנת הון: המאבק הבינלאומי בהלבנת הון במציאות הישראלית appeared first on המשפט.