כותרת המאמר וכך גם השימוש התדיר שנעשה במונח "סחר בנשים", מנסים לשקף את המציאות העכשווית שבה גופן של נשים יולדות הופך להיות מקור הכנסה של אחרים, רק בשל תהליך הלידה שהן עוברות. מטרת מאמר זה היא למפות את הדרכים המגוונות שבהן מופק כסף מן היולדות בישראל – כמעט תמיד על חשבון זכותן החוקית לבחירה חופשית ולאוטונומיה על גופן, ולעתים קרובות מאוד אף על חשבון בריאותן ורווחתן. טענתי המרכזית היא כי מצב דברים זה אינו חוקי, לפחות מבחינה חוקתית, ואף אינו ראוי, בייחוד במדינת ישראל, המעודדת לידה כמעט בכל מחיר. במאמר זה אתמקד בעיקר בהוראת חוק הביטוח הלאומי משנת 1953 (להלן: "החוק"), שלפיה רק יולדות אשר מתאשפזות לצורך הלידה תוכלנה לזכות בכיסוי הוצאות הלידה שלהן מטעם המדינה, ובדמי כיס האמורים לעזור לה ברכישת ציוד בסיסי לרך הנולד. החוק הביא, תוך שנים ספורות, למעבר כמעט מוחלט של לידות מהבית אל בתי החולים. בפועל, ניתן בכך לבתי החולים מונופול על הטיפול ביולדות. אמנם היו ניסיונות לטעון שהאשפוז האמור מוצדק מבחינה בריאותית, אולם טענה זו מעולם לא הוכחה. בנסיבות אלה אני מוצאת לנכון להתייחס אל החוק כעוסק במתן מונופול כלכלי לכל דבר, ומכאן הניסיון להבין מיהם הנהנים ממנו ומיהם הניזוקים ממנו. בעמודים הבאים אטען כי החוק היטיב בבירור עם בתי החולים, בכלל, ועם הרופאים העובדים שם, בפרט. חשוב לציין, כבר עתה, כי רווחי הרופאים מתעשיית הלידה הושגו לרוב על חשבונן של המיילדות, שהן המטפלות המסורתיות של היולדות לאורך השנים. יתר על כן, בעיקר משנות השמונים ואילך, נכנסו בעלי אינטרסים נוספים לזירת הלידה, כגון יצרני טכנולוגיית לידה, נותני שירותים רפואיים פרטיים וכן עורכי דין המתמחים בתביעות של רשלנות רפואית. במאמר זה אתאר את האינטרסים הכלכליים של גורמים אלו בלידה. עם זאת, אתמקד בייחוד בחלקה של המדינה.

The post אומי לייסנר – תעשיית הלידה בישראל. appeared first on המשפט.

מאמר זה מנתח את החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין פלוני אשר קבעה, באופן תקדימי, כי ילד שנולד להיות בגובה הנמוך מהממוצע ובעל סיכונים רפואיים אחרים, זכאי לתבוע בעילה של "הולדה בעוולה". החלטה זו הרחיבה את המסגרת המשפטית של הולדה בעוולה בשניים: ראשית, בית המשפט קבע שלצורך גיבוש העוולה של הולדה בעוולה, די אם ההתרשלות כלפי התובע (או הוריו) הייתה דיונית. כך, גם אם ההחלטה שלא להפסיק את ההיריון הייתה סבירה בנסיבות העניין, הרי בכל זאת נזקו של התובע (המום שבחייו) הוא בר-פיצוי. שנית, בית המשפט הרחיב את ההסתכלות על הנזקים הנמצאים במסגרת של "הולדה בעוולה", ופסק, לראשונה מאז הוכרה באופן עקרוני, כי גם נזק סוציו-אקונומי שאינו רפואי, הוא נזק בר-פיצוי. לאחר סקירת הפסק וביקורת על קביעת בית המשפט הנוגעת להחלטה אם לאשר את הפסקת ההיריון אם לאו, תטען רשימה זו כי ההחלטה בעניין פלוני אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות בסיסיים בדיני הנזיקין. זאת, בהתבסס על כך כי בית המשפט קובע שיסוד ההתרשלות הוכח במקרה הקונקרטי; כי עוולת הרשלנות התקיימה בנסיבות העניין, וזאת ללא הוכחה של קשר סיבתי לנזק; כי נפסק פיצוי על דרך האומדנה, וזאת שלא כמקובל; וכי לאור כלל השבת המצב לקדמותו, טעה בית המשפט משלא התייחס לנכות התפקודית של התובע ומשפסק פיצוי אשר אינו מבטא את הצורך בשיפור תפקודו של התובע. בהמשך תתייחס רשימה זו לחשש ספציפי שמביע בית המשפט כשיקול בפסיקת הפיצוי גלובלי בעניין "המדרון החלקלק". הרשימה תראה כי חשש זה לוקה בכשל לוגי, והוא אף אינו מבוסס במקרה הנדון כאן. בחלק האחרון של המאמריסופר (מחדש) הסיפור שאינו מסופר בעניין פלוני ושמשמש, להערכתי, בסיס ורקע להחלטתו של בית המשפט. סיפור זה יראה כי בית המשפט בעניין פלוני התעלם, הלכה למעשה, מהמשמעויות האישיות והחברתיות של מסכת האירועים שעוברת האישה בכל משך ההיריון, ועל ידי כך חיזק את העוול שנעשה לאמו של הקטין. סיווג סיפור המעשה כנתון לחוות דעת רפואיות "ניטרליות", "מדעיות" ו"אובייקטיביות" והכרעה בו בקני מידה "רפואיים", כך יטען במאמר, הנציחו את הפעלת הכוח הפוליטי-ממסדי של המשפט על הפרט, ובייחוד על גוף האישה. מאמר זה ייחתם בקריאה לעיון מחדש בשימוש שראוי לעשות בעילת ההולדה בעוולה, ובקשר שבין עילה זו לסוגיית הפסקת ההיריון ולהנחיות משרד הבריאות המסדירות סוגיה זו.

The post דניאל שפרלינג – על הולדה בעוולה והטעם שבטעמים להפסקת היריון: הרהורים בעקבות פלוני נ' מדינת ישראל appeared first on המשפט.

המשפט הישראלי מכיר בהקשרים מסוימים בפיצוי בשל פגיעה באוטונומיה. במאמר זה אבחן פן אחד וחדיש של ההגנה המוענקת על ידי המשפט לאוטונומיה של הפרט – פיצויים הנפסקים בשל עצם שלילת כוח הבחירה של התובע כיצד לפעול.

The post צחי קרן־פז – פיצוי בשל פגיעה באוטונומיה: הערכה נורמטיבית, התפתחויות עכשוויות ומגמות עתידיות appeared first on המשפט.