תופעת האלימות המינית כלפי מהגרות העבודה בישראל היא תופעה שממדיה האמתיים טרם נחשפו. זאת, אף שמדי שנה מצטרפות מהגרות עבודה נוספות למעגל נפגעות התקיפה המינית. מספרן של המהגרות אינו ידוע, אבל מאפייניהן ברורים. מדובר בקבוצת נשים חלשה, שבדומה לכלל אוכלוסיית מהגרי העבודה בישראל, ממעטת לקיים מגע כלשהו עם רשויות השלטון. זאת, הן בשל הקשיים האובייקטיביים הכרוכים בכך, הן בשל חששן מפני גירוש והן מאחר שאינן יודעות את זכויותיהן. מאמר זה הוא חלק מעבודת מחקר מקיפה שבוצעה במסגרת הלימודים הקליניים לתואר ראשון במשפטים. בשנת לימודיי השנייה נטלתי חלק בקליניקה בפרקליטות הפלילית, מחוז המרכז. במהלך עבודתי המעשית בקליניקה סייעתי בניהול תיקים פליליים רבים ומגוונים. במסגרת זו נחשפתי לתופעות שונות המתרחשות בחצרה האחורית של מדינת ישראל ואשר אינן זוכות להד תקשורתי או ציבורי. אחת מהתופעות הללו היא ביצוע עברות פליליות נגד אוכלוסיות מוחלשות בחברה ובכלל זה מהגרי עבודה. אחת התובנות המרכזיות שרכשתי במסגרת החיבור בין העולם האקדמי-תאורטי לבין העולם המעשי של עריכת הדין, היא שזהות קרבן העברה יכולה להשפיע רבות על ההליך הפלילי ועל התנהלותו.

The post אלן גופשטיין – אלימות מינית כלפי מהגרות עבודה בישראל בראי ההליך הפלילי appeared first on המשפט.

במאמר זה אבקש לתאר את מערכת היחסים המורכבת בין המשטרה לבין הנשים העוסקות בזנות; את קשיי האכיפה הניצבים בפני השוטרים מחד גיסא, לצד השפעותיה ההרסניות של אכיפה זו על הנשים מאידך גיסא. מאמר זה איננו נשען על מתודולוגיה מחקרית אמפירית קלאסית. בשל אופייה הייחודי של העבודה הקלינית, הוא מתבסס על ממצאיה: עשרות רבות של שיחות עם נשים בזנות, עם שוטרים ועם שחקנים נוספים בשדה המחקר – מקבלי החלטות בשירות המדינה, עורכי דין, עובדות ארגונים ואחרים. במילים אחרות: המחקר העומד בבסיסו של המאמר נערך מתוך הבנת תפקידן של הקליניקות כ"מעבדות לחקר המשפט ולפיתוחו", שבמסגרתן חוקרים הסטודנטים בקליניקה את הדין הקיים ואת דרך יישומו. עקב קשיי התקציב שהם מנת חלקן של כלל הקליניקות, כמו גם קשיים מחקריים רבים הניצבים בדרכם של חוקרים בכל הנוגע לאוכלוסיות שבהן מטפלות הקליניקות השונות, ספק אם ניתן להגיע כיום במסגרתן למחקר אמפירי במובנו הקלאסי. עם זאת, קורפוס הידע העצום הנצבר בקרב הקלינאים יכול ואף חייב להיות מתורגם לכתיבה אקדמית, שאני מקווה כי גיליון זה של "המשפט" הוא רק הסנונית הראשונה שלה. לפיכך, שני החלקים הראשונים של המאמר, העוסקים במשטרה ובזנות, נשענים ברובם על חומרים תאורטיים גרידא.

The post נעמי לבנקרון – מה לה לסטודנטית למשפטים בבית זונות? הרהורים על קליניקות משפטיות, שוטרים ונשים העוסקות בזנות appeared first on המשפט.

העסקת עובדי קבלן היא בעיה מורכבת ורב-ממדית. מרבית הפעולות המשפטיות אשר ננקטות למען פתרון הבעיה משויכות באופן טבעי לעולם המשפט בכלל ולמשפט העבודה בפרט. דיני העבודה מספקים מענה חלקי, בעייתי ולא הוליסטי לתמונה רחבה, מורכבת ומלאת דקויות של נשים שהן מהגרות, מוחלשות, חיות בשוליה הכלכליים והחברתיים של החברה הישראלית ומתמודדות עם חסמים של שפה, מעמד סוציו-אקונומי נמוך, מוצא ומגדר. תובנה זו גרמה לצוות בקליניקה לזכויות נשים לבחור בכלי שאינו נתפס כמשפטי (אף אם תוצריו עשויים להיות כאלה), במושג בעל גוונים תאורטיים ואמורפיים – העצמה. המאמר מבקש לעמוד על הבחירה (הקשה) בפעולת "העצמה" בעשייה קלינית משפטית ועל האופן שבו מתורגם מושג ההעצמה בעשייה זו עבור הקבוצה שמבקשים להעצים, ולא פחות חשוב מכך, עבור העושות במלאכה הקלינית ומניעות את תהליך ההעצמה. הטיעון המרכזי במאמר הוא שעשייה קלינית משפטית עם אוכלוסיות מוחלשות ועבורן מחייבת גישה "הוליסטית" שאינה מסתפקת בפעילות משפטית בלבד, אלא מאפשרת שילוב של כלים משפטיים וא-משפטיים.

The post רותי לזר – "הן נראות עצובות יותר": סיפור על העצמה וחושך appeared first on המשפט.

כותרת המאמר וכך גם השימוש התדיר שנעשה במונח "סחר בנשים", מנסים לשקף את המציאות העכשווית שבה גופן של נשים יולדות הופך להיות מקור הכנסה של אחרים, רק בשל תהליך הלידה שהן עוברות. מטרת מאמר זה היא למפות את הדרכים המגוונות שבהן מופק כסף מן היולדות בישראל – כמעט תמיד על חשבון זכותן החוקית לבחירה חופשית ולאוטונומיה על גופן, ולעתים קרובות מאוד אף על חשבון בריאותן ורווחתן. טענתי המרכזית היא כי מצב דברים זה אינו חוקי, לפחות מבחינה חוקתית, ואף אינו ראוי, בייחוד במדינת ישראל, המעודדת לידה כמעט בכל מחיר. במאמר זה אתמקד בעיקר בהוראת חוק הביטוח הלאומי משנת 1953 (להלן: "החוק"), שלפיה רק יולדות אשר מתאשפזות לצורך הלידה תוכלנה לזכות בכיסוי הוצאות הלידה שלהן מטעם המדינה, ובדמי כיס האמורים לעזור לה ברכישת ציוד בסיסי לרך הנולד. החוק הביא, תוך שנים ספורות, למעבר כמעט מוחלט של לידות מהבית אל בתי החולים. בפועל, ניתן בכך לבתי החולים מונופול על הטיפול ביולדות. אמנם היו ניסיונות לטעון שהאשפוז האמור מוצדק מבחינה בריאותית, אולם טענה זו מעולם לא הוכחה. בנסיבות אלה אני מוצאת לנכון להתייחס אל החוק כעוסק במתן מונופול כלכלי לכל דבר, ומכאן הניסיון להבין מיהם הנהנים ממנו ומיהם הניזוקים ממנו. בעמודים הבאים אטען כי החוק היטיב בבירור עם בתי החולים, בכלל, ועם הרופאים העובדים שם, בפרט. חשוב לציין, כבר עתה, כי רווחי הרופאים מתעשיית הלידה הושגו לרוב על חשבונן של המיילדות, שהן המטפלות המסורתיות של היולדות לאורך השנים. יתר על כן, בעיקר משנות השמונים ואילך, נכנסו בעלי אינטרסים נוספים לזירת הלידה, כגון יצרני טכנולוגיית לידה, נותני שירותים רפואיים פרטיים וכן עורכי דין המתמחים בתביעות של רשלנות רפואית. במאמר זה אתאר את האינטרסים הכלכליים של גורמים אלו בלידה. עם זאת, אתמקד בייחוד בחלקה של המדינה.

The post אומי לייסנר – תעשיית הלידה בישראל. appeared first on המשפט.

רשימה זו עוסקת בשלושה ספרים פמיניסטיים שהתפרסמו לאחרונה בארץ: ספרה של נויה רימלט, "הפמיניזם המשפטי מתיאוריה למעשה" (2010), ספרה של סילביה פוגל-ביזאוי, "דמוקרטיה ופמיניזם"(2011) והקובץ (בשני כרכים) "מגדר בישראל" בעריכת מרגלית שילה וגדעון כ"ץ (2011). בעקבות מאמרה של פרופ' גיליגן בכרך זה, אטען ברשימה זו ששלושת הספרים הללו מדגימים כיצד מחקר פמיניסטי מחויב לא רק להרחבת הדעת ולקידום החשיבה המדעית, אלא גם לשינוי חברתי. שאלת ה"מהיכן" ששואלת גיליגן במאמרה חייבת להישאל כדי שניתן יהיה לדמיין את ה"לאן" ולתכננו. זאת, משום שהסדר הפטריארכלי ויציבותו לאורך אלפי שנים ובתרבויות כה רבות וכה שונות זו מזו מושקע בהשכחת ה"מהיכן" וביצירת הרושם שהוא המצב הטבעי מקדמת דנא והיחידי האפשרי.

The post צבי טריגר – מדינה יהודית, פמיניסטית ודמוקרטית: על שלושה ספרים פמיניסטיים appeared first on המשפט.

המאמר מציע עיון בסגנונות ניהול של הליכי שפיטה בפרספקטיבה מגדרית, ומתמקד בתפיסת הצדק ובפתרון בעיות על פי גישת הפמיניזם התרבותי. מזווית ראייה זו נבחן שני הליכי שפיטה חדשים: הליך השפיטה ההסדרי והליך השפיטה הטיפולי, הקיימים כיום בארצות הנוהגות לפי שיטת המשפט האנגלו-אמריקנית. הליך השפיטה ההסדרי נשען על תֵמות ועל שיטות של ניהול הליך הגישור הפרגמטי. הליך השפיטה הטיפולי נוהג בבתי משפט מיוחדים המכונים "בתי משפט פותרי בעיות", ומאפייני התנהלות שיפוטית טיפולית ניתנים לאיתור גם במערכת הרגילה. הליכים אלה מדגימים מעבר מדרכי ניהול סכסוכים ויישובם בתפיסה אדברסרית לתפיסה שיתופית, ואת קיומם של מגוון דרכים ליישוב סכסוכים במערכת. אטען שהפרספקטיבה המגדרית תורמת לפיתוח שיח ומחקר בנושא דרכי ניהול סכסוכים ויישובם בין כותלי בית המשפט ומחוצה לו. בין היתר, פרספקטיבה זו מעניקה כלי להתבוננות בסוגי הליכים שונים לניהול סכסוכים ויישובם ולהבחנה ביניהם. היא תורמת לעדכון דרכים נוהגות ולשיפורן, מהווה בסיס להעמקת המחקר על הרצוי והנוהג בתחום ניהול סכסוכים משפטיים במערכת בתי המשפט ומעשירה את דרכי מיון השופטים והכשרתם.

The post קרני פרלמן – פרספקטיבה מגדרית ותרומתה לבחינת סגנונות ניהול של הליכי שפיטה appeared first on המשפט.

במשך שנים טיפלה הרפואה בנשים על בסיס מידע אשר הופק מתוך מחקר קליני שבו רק גברים השתתפו. בנסיבות אלה, בסביבות שנת 1990 ,נולדה "הרפואה המגדרית", שמטרתה להכיר בייחוד הביולוגי של נשים על מנת להעניק להן את הטיפול הרפואי הנאות המגיע להן. המאמר הנוכחי מבקש להכיר לקורא הישראלי את "הרפואה המגדרית", בעיקר בגרסתה הישראלית, ולנתחה מנקודת מבט פמיניסטית מוצהרת. השאלה הנשאלת היא: "האם הרפואה המגדרית טובה לנשים?" שאלה זו מתעוררת, ראשית, לאור הגיבוי ההיסטורי שנתן הממסד הרפואי להפליית נשים באמצעות מגוון של "הוכחות מדעיות" בדבר ההבדלים הפיזיולוגיים שבין המינים; וכן על בסיס תובנות פמיניסטיות שלפיהן עצם החלוקה של בני אדם לשני מינים, לא כל שכן שני מגדרים, היא פרי הבניות תרבותיות- חברתיות, לא אחת דכאניות. השאלה נשאלת גם בעקבות המסחור ההולך וגדל של הרפואה המודרנית, והיא מעלה את האפשרות שמא מדובר בעיקר בהרחבת מעגל הלקוחות של המקצוע ובפיתוחו של עוד אגף רפואי שיפיק רווחים מגופן של נשים.

The post אומי לייסנר – רפואה מגדרית: האם היא טובה לנשים? appeared first on המשפט.

במאמר זה אנו מבקשות לאפשר קריאה מחדש של המושגים "התמודדות" ו"סוכנות" (agency) בהקשר של נשים פלסטיניות בישראל. אנו טוענות כי דרכי ההתמודדות הייחודיות של נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל משקפות הן מקורות כוח תרבותיים, כפי שמקובל להראות בשיח הפמיניסטי המזרחי- תיכוני, והן מקורות כוח הנגזרים דווקא ממצבן הלאומי הייחודי, קרי מהאפשרויות הטמונות במרחב הישראלי. לטענתנו, נשים פלסטיניות מקיימות משא ומתן מתמיד הן עם החברה הפלסטינית והן עם החברה הישראלית, ודרכי התמודדותן משקפות שימוש במבני כוח חברתיים ופוליטיים גם מחוץ לחברה הפלסטינית. לצד הקושי, החשיפה למרחב הישראלי גם מרחיבה את מאגר מקורות הכוח ואת אופני ההתמודדות העומדים לרשותן של נשים פלסטיניות בישראל. לשני המרחבים התרבותיים שבתוכם נעות ועמם מתמודדות הנשים, נוסף גם מרחב פנימי שאליו הן פונות כאשר אפשרויות ההתמודדות במרחבים הפיזיים נחסמות. מאמר זה יציג שלושה אתרי התמודדות עיקריים: אתרי התמודדות שמקורם במרחב התרבות הפלסטינית, אתרי התמודדות שמקורם במרחב התרבות הישראלית ואתרי התמודדות שמקורם בעצמי.

The post סראב אבורביעה־קווידר ונעמי וינר־לוי – המרחב הפלסטיני, הישראלי והעצמי: מבט מחודש על זירות התמודדות של נשים פלסטיניות בישראל appeared first on המשפט.

המאמר מבקש להדגים שימוש בתאוריות מתחום "לימודי הגבריות", במסגרת מחקר משפטי, וזאת, מתוך תפיסה כי תאוריות אלה יוכלו לתרום למחקר הפמיניסטי ולמחקר המשפטי. במאמר נידונים פסקי הדין של בית המשפט העליון העוסקים בהסדר הפוטר את תלמידי הישיבות מגיוס לצה"ל. פסקי הדין הללו מתמקדים ב"גברים" ודנים בהם. מתוך ייחודם זה של פסקי הדין, ובאמצעות תאוריות של גבריות, מבקש המאמר להציע תשובות אפשריות לשלוש שאלות העולות מפסקי הדין בנוגע להסדר: (א) מהי "הבעיה החברתית" הנובעת מההסדר? (ב) האם ההסדר פוגע ב"כבודו של אדם"? ואם כן – כיצד? (ג) כיצד ההסדר עומד בסתירה "לכל עקרונות היסוד הארוגים בחיינו, לכל האמיתות, לכל השאיפות, לכל התקוות שמדינת ישראל המתחדשת בנויה עליהן"? התאוריה הראשונה הנסקרת במאמר היא התאוריה של דיוויד גילמור העוסקת ב"גבריות כקוד מוסרי". תאוריה זו מבקשת להגדיר את מושג ה"גבריות", ולתת הסבר תועלתני לחשיבותו החברתית של המושג. באמצעותה יוצעו תשובות אפשריות לשאלות א' ו-ב' שלעיל. התאוריה השנייה הנסקרת במאמר עוסקת בתפיסת "הגבריות היהודית החדשה", במסגרת התנועה הציונית, ובאמצעותה תוצע תשובה לשאלה ג' שלעיל.

.

The post אתי ליבמן עפאים – פמיניזם, גברים וגבריות: קריאת פסקי הדין בעניין גיוס תלמידי הישיבות באמצעות תאוריות של גבריות appeared first on המשפט.

המאמר בוחן את תחום לימודי נשים ומגדר ומחקרם, ואת מקומו באקדמיה ומחוצה לה. תוך ניסיון לתאר את המקום השולי של לימודי מגדר מחד גיסא, ואת המורכבות של מקומם באקדמיה מאידך גיסא, עולה הדילמה הפנימית של תחום חקר זה המנסה לקעקע את אושיות המחקר המערבי ולהיות חלק ממנו בעת ובעונה אחת. המאמר פורס את שלל השאלות והדילמות שדיון במקומם של לימודי מגדר ומחקר פמיניסטי מעורר. המאמר בודק את התרומה של לימודי מגדר בשלושה מרחבים: בתכניות ובחוגים ללימודי מגדר, בתחומי הלימוד האחרים ובמחקר המתרחש בארגוני שטח פמיניסטיים. הטמעת נושאי המחקר הפמיניסטיים בפקולטות למשפט מובאת כדוגמה להצלחה של לימודי מגדר לחלחל לתחומי ידע שונים. אתייחס לתרומה המיוחדת שהביאו נשים מקבוצות מדוכאות ומודרות אל תוך המחקר הפמיניסטי והערעור שלהן הן על ההגמוניה האקדמית והן על דרכי המחקר עצמן. בנוסף, תחומי ידע חדשים קוראים תיגר על התפתחותם של לימודי נשים ומגדר ותובעים מהם לבדוק את דרכם כל פעם מחדש. כך גם השתתפותם של ארגוני שטח במחקר הפמיניסטי מרחיבה את ההצלחה של לימודי מגדר אל מעבר לאקדמיה ולתכניות העוסקות בתחום ידע זה במישרין. אין ספק שכניסתן של נשים בפרט והחשיבה הפמיניסטית הביקורתית בכלל לאקדמיה ולמרחב המחקרי, יצרה מרחב רב-תחומי ומאתגר והשפיעה על השיח האקדמי והציבורי.

The post חנה ספרן – פמיניזמ[ים], נשים ומגדר במרחב האקדמי appeared first on המשפט.

לאורך ההיסטוריה כולה נחשב אונס נשים בזמן מלחמה לתוצאה בלתי-נמנעת של אירועי הקרב. מאמר זה בוחן את האופן שבו עוגנו פשעי המין והמגדר במשפט הבין-לאומי הפלילי, ומבחין בין כמה תקופות משפטיות שונות, החל ברגעי היווצרות המשפט הבין-לאומי הפלילי ועד לנוסחו העדכני ביותר – אמנת רומא. במסע ביקורתי זה השתמשתי בתובנות שנולדו מהאופן שבו התפתחה עברת האונס במשפט המדינתי ומתוך התאוריות הפמיניסטיות השונות, החושפות את ההטיה המגדרית במשפט הבין-לאומי ואת שתיקתו בכל הנוגע לפשעי המין והמגדר. המאמר מציע להתבונן בפשעי המין כעברות בעלות ממד כפול – גזעי ומגדרי. וזאת, על בסיס הטענה כי אונס בזמן קרבות אינו רק פשע שקשור לעימות, אלא פשע הכולל שכבה נוספת בהיותו כלי להכפפה נשית ולהעצמה גברית. על כן, לא די בהכרה בו כעברה נוספת תחת תבניות העברה המסורתיות, אלא יש לעגן אותו גם כעברה נפרדת ומיוחדת שתציב, לראשונה, באופן רשמי וברור את גבול הנורמה, תיצור נורמה משפטית אחידה בין שיטות המשפט הלאומיות השונות ותסיר מעברה זו את רסיסי הפטריארכליות שדבקו בה.

The post אלונה חגאי־פריי – על הדרה ופשעים יוצאים מן הכלל: פשעי מין, מגדר והמשפט הבין-לאומי הפלילי appeared first on המשפט.

עשר שנים עברו מאז שהייתי דוקטורנטית וביצעתי את המחקר שעסק בסיפורי חיים של גברים מכים, נשוא אוטו-אתנוגרפיה זו. המחקר הוגש, וקיבלתי עליו דוקטורט, כתבתי מממצאיו ספר שיצא ב-2003, וגם מאמרים שהתפרסמו בחו"ל. ולמרות כל זאת – מאומה ממה שעליו ברצוני לכתוב לא דווח למנחה שלי, לא פורסם בפרסומיי שעסקו במחקר זה, ולא סופר אלא לבן זוגי. היותי חוקרת אישה היה תמיד מהותי במפגשיי עם גברים מכים – בכל שלב משלבי המחקר: החל ביצירת הקשר ובהסכמתם (או אי-הסכמתם) להתראיין, המשך באינטראקציות – הגלויות והסמויות – שנוצרו במהלך הראיונות, וכלה בספקנותם ביחס ליכולתי להבין ולתאר את עמדתם בראיונות התיקוף. גם ראייתם את החוקרת כאישה שיש בידיה כוח וקרבה למקורות הסמכות היוותה מכשול ביצירת יחסי אמון. במאמרי ברצוני לתאר כמה אפיזודות שקרו לי בשלב איסוף הנתונים, ולהעלות שאלות הקשורות ביחסי חוקרת אישה-נחקרים גברים.

The post דלית יסעור־בורוכוביץ – "רק אם יש לה ציצים גדולים": אוטו-אתנוגרפיה על יחסי חוקרת אישה ונחקרים גברים appeared first on המשפט.

המשפט משמש כמכשיר מרכזי לעיצוב החיים החברתיים – בכוחו לקרב את השוויון בין המינים ולחזק את ההגנה על נשים, ובכוחו להנציח את אי-השוויון ולהעניק לגיטימציה לסדר החברתי המאפשר אלימות מינית כלפי נשים. לפיכך נודעת חשיבות רבה לחקר יחסו של המשפט למצבן של הנשים בחברה, ולחשיפת עמדותיו הגלויות והסמויות בסוגיות אלה.

The post עירית נגבי ותמר ברנבלום – מבט פמיניסטי ביקורתי על הישגי הרפורמות החקיקתיות בדיני האונס appeared first on המשפט.

ההסדרה של עיסוקים שונים בישראל החלה כבר בתקופה העותמאנית, והתפתחה עוד יותר בתקופת המנדט. במאמר זה אבקש לבחון פרופסיה שסיפורה כמעט שאינו מתועד במחקר – לא ההיסטורי ולא המשפטי. כוונתי לעיסוק ברפואת שיניים. יש הטוענים כיום כי גם פרופסיה זו עוברת הליך של פמיניזציה. מעטים, אם בכלל, מודעים לכך שלא מדובר בהליך של פמיניזציה, אלא אולי בהליך של רה-פמיניזציה. במילים אחרות, העיסוק ברפואת שיניים היה בעבר (עד תחילת שנות השלושים של המאה הקודמת) עיסוק נשי. שינויים בהרכב העלייה לארץ ישראל כמו גם חקיקת פקודת רופאי השיניים בשנת 1926 הביאו לשינוי גם בנוף המגדרי של הפרופסיה, בהליך של דה-פמיניזציה. עם זאת, אינני טוען שהליך החקיקה היה מכוון להדרת נשים, אך בהחלט ניתן להבחין כיצד החקיקה המנדטורית שינתה ועיצבה את הפרופסיה. במובן זה, כל חקירה של שורשי העיסוק ברפואת שיניים מחייבת מבט מגדרי והבנה שגם תהליך הפרופסיונליזציה קשור קשר הדוק לשאלות של מגדר, משפט והיסטוריה.

The post אייל כתבן – טיפול שורש: תהליך הדה-פמיניזציה של רפואת השיניים בארץ-ישראל וחקיקה בין מזרח למערב appeared first on המשפט.

המאמר מתחקה אחר קורות משפט אשר הסעיר את המדינה בשנתה השנייה, משפטו של דוד יעקובוביץ, אשר ידוע בציבור כפרשת האונס והרצח בגן מאיר. אח ואחות למחצה שוטטו בגן מאיר בלילה והותקפו על ידי זר. האח ברח ומת מאוחר יותר מפצעיו. האחות הותקפה ונאנסה אונס ברוטלי, אך הצליחה להניס את התוקף למרות פציעותיה הקשות. יעקובוביץ, אשר הזעיק את המשטרה, הואשם ברצח האח בלבד, והאחות הפכה לעדת תביעה מרכזית. תחילה, הואשם יעקובוביץ ברצח, ונגזר עליו עונש מוות. פחות מחודשיים לאחר ערעורו לבית המשפט העליון, זוכה יעקובוביץ מאשמת הרצח, הורשע בהריגה והושת עליו עונש מאסר. המאמר מציע מסע מרתק שבמרכזו ניתוח חדשני של פסק הדין, הפותח צוהר לקריאה ייחודית של פסק הדין, הפורצת מגבולות העולם הפלילי, ומלמדת אודות חשיבותו כפסק דין "מכונן זכרון", המבסס את עקרון שלטון החוק. קרב האיתנים שנחשף בפסק הדין, בין הגיון המשפט המצדד בשקיפות ואור, לבין הגיון הגן הדורש סוד והסתרה, מלווה את עיצובו של עקרון שלטון החוק במשפט הישראלי הצעיר.

The post ליאורה בילסקי – "לפני זה לא עברנו על גדרות": העיר, האישה והמשוטט במשפט יעקובוביץ appeared first on המשפט.

הניתוח הפמיניסטי של הליך קביעת העובדות ושל ההנחות התאורטיות העומדות בבסיסו, מערער על ההנחה שבבסיס התאוריות המסורתיות של דיני הראיות, שלפיה דינים אלה מתאפיינים באובייקטיביות, בניטרליות, באוניברסליות ובהיעדר ממד ערכי. בחינת דיני הראיות מפרספקטיבה פמיניסטית מעלה כי בניגוד לתפיסה הרווחת, דיני הראיות למעשה מושתתים במידה רבה על מיתוסים וסטראוטיפים מגדריים ועל הנחות סקסיסטיות, תוך שהם תורמים, באופן ישיר או עקיף, להשתקת קולן של נשים ולהפלייתן המתמשכת בבתי המשפט. ההטיה הגברית בדיני הראיות באה לידי ביטוי באופן הברור ביותר בדוקטרינות שיש להן השלכות ישירות על נשים, כדוגמת ההסדרים הראייתיים בתחום עברות המין. הטיה זו מתבטאת גם בכך שההליך הראייתי, במתכונתו הנוכחית, מקנה עדיפות ברורה לתפיסה האפיסטמולוגית של קבוצה אחת בלבד, קרי: לקול הגברי. המאמר מציע לשקול מחדש את אופן עיצובם של כמה מעקרונות היסוד המנחים את קובעי העובדות כמו גם הערכים העומדים בבסיס עקרונות אלה, וטוען כי הכללתן של פרספקטיבות נוספות ומתן ביטוי לאתיקה ולאפיסטמולוגיה של "הקול השונה" עשויים להעשיר את השיח הראייתי ולהביא ליתר שוויוניות ביישומו של הדין.

The post יובל מרין – מבט פמיניסטי על דיני הראיות: ה"אמת" הממוגדרת והשתקת הקול השונה appeared first on המשפט.

תרומתה של התאוריה הפמיניסטית להבנה טובה יותר של המשפט כתופעה תרבותית הוכרה זה מכבר. מתוך נקודת מוצא עקרונית זו, מבקש מאמר זה לברר לעומק את השפעתה של תאוריה זו על דיני הנזיקין, על ייחודם ועל שונותם. לשם כך, אין המאמר מסתפק אך בסקירת הישגי התאוריה הפמיניסטית בתחום הנזיקי, אלא הוא מבצע מהלך דו-כיווני, שבמסגרתו ניתן לזהות מסקירת ההתפתחויות שיצרה התאוריה בדיני הנזיקין, דפוס שיטתי בעבודה הפמיניסטית. לפי דפוס זה, בשלב הראשון משמשת התאוריה הפמיניסטית כלי לחשיפת המשפט כממוגדר. באמצעות כלי זה נחשפו ההטיות גם בדיני הנזיקין, אף שלכאורה ניתן היה להניח שאינן קיימות בתחומי המשפט הפרטי. בשלב השני משמשת התאוריה הפמיניסטית כלי לשינוי שדה משפטי ולעיצובו מחדש, בהתאם לתובנות שייצר השלב הראשון. בדיני הנזיקין ניתן לזהות שינויים אלה במישורים מהותיים כמו בפרוצדורליים. אלה משפיעים על הגדרת הזכות הנזיקית באופן רחב יותר מזה המוכר מסורתית, והמאפשר להכיל אינטרסים של קבוצות מוחלשות בתוכה. המאמר, הנכתב מנקודת מבט משולבת תאורטית ומעשית, משתמש בדוגמאות לרוב להמחשת שינוי זה המתחולל בדיני הנזיקין, תחת השפעת הביקורת הפמיניסטית עליהם. בסוף המאמר אבחן את הקשיים הנוכחיים והעתידיים בדרכה הארוכה של השפעה פמיניסטית זו.

The post יפעת ביטון – תולדות הניתוח הפמיניסטי של דיני הנזיקין: חשיפתם, שינוים, הרחבתם appeared first on המשפט.

המאמר בוחן את הפוטנציאל הטמון בחשיבה הפמיניסטית לצורכי פרשנות משפטית. בעבר, גישות מפלות וסטראוטיפים הותירו חותמם על המסורת המשפטית, ובכלל זה על הפרשנות המשפטית. כיום, החשיבה הפמיניסטית יכולה לשמש משקל נגד למסורת זו. פרשנות היא אחת הדרכים המרכזיות שבאמצעותן המשפט מתפתח, ולכן היא אמורה לשמש אמצעי רב-ערך לתיקונן של הטיות לא צודקות שקיימות בו. המאמר בוחן את האתגר של פרשנות פמיניסטית מתוך מודעות לריבוי הפנים בחשיבה הפמיניסטית. מוצגות בו דוגמאות לדגשים פרשניים שונים שצפויים לנבוע מיישומן של גישות פמיניסטיות שונות (חתירה לפרשנות שתתמוך בניטרליות מגדרית מנקודת המבט של הפמיניזם הליברלי; חתירה לפרשנות שתנטרל את היתרון הנובע מהכפפה חברתית מנקודת המבט של הפמיניזם הרדיקלי ועוד). בהמשך לכך, המאמר דן במתחים שעשויים לנבוע מיישומן של גישות פמיניסטיות שונות בהקשרים פרשניים, תוך הדגמה מפסקי דין בולטים של בית המשפט העליון. לבסוף, המאמר מתמקד בגישה פרשנית שהשימוש בה עשוי לעמעם את הצורך בבחירה בין התפיסות הפמיניסטיות השונות. גישה זו מבוססת על "שאלת האישה", היינו על בחינת ההשפעה של כלים משפטיים נוהגים על מצבן של נשים בחברה, וקוראת להעדפתה של פרשנות שאינה כרוכה בהטלת נטל חברתי לא-פרופורציוני על נשים.

The post דפנה ברק־ארז – פרשנות פמיניסטית appeared first on המשפט.

ההכרה ההולכת וגואה בכך שזכויות נשים הן זכויות אדם הניעה את השינויים העצומים שחלו בחייהן של נשים רבות בחצי המאה האחרונה (לפחות בארצות-הברית). עם זאת, סוגיית הנשים עדיין כרוכה במאבק. אי-אפשר לכתוב ספר בשם "בקול שונה" בלי להיקלע לוויכוח אם נשים דומות לגברים או שונות מהם, אולם לא בכך עסק ספרי. שמעתי דיסוננס בין קולותיהן של הנשים לקולות שעיצבו את התאוריה הפסיכולוגית ואת הדיון הציבורי. ואם לנקוט טון אישי יותר, כשהקשבתי לנשים אחרות, שמעתי הד לקול שהשתקתי, עמוק בתוכי. במאמר זה אני דנה בשאלה: האם עלינו לשכוח את המגדר? אני עונה עליה בשלילה, ומסבירה מדוע עלינו עדיין ללמוד וללמד מגדר. עד שנפתור את בעיית הזיכרון השגוי – בפמיניזם ובתוכנו פנימה – הפילוג בין נשים יימשך, וכך גם הוויכוח אם נשים שונות מגברים או דומות להם, ואם הן אכן שונות, מי טוב יותר? עד שלא נאתר את מקורות הבינריות וההייררכיה של המגדר ונכיר במיזוגניה כפשע שנאה, לא נבין מדוע החופש חומק מאתנו ומדוע אהבה היא כה מאיימת. לא נהיה מסוגלים להתמודד עם טיפול בילדים, עם בעיית שירותי הבריאות ועם מצב כוכב הלכת שלנו. לא נבין מדוע איננו יכולים לבער את העוני ולהפסיק את המלחמות. מגדר נמצא בלב-לבן של הבעיות הללו, ולפחות כרגע, עלינו לחקור אותו.

The post קרול גיליגן – מהיכן אנו באים/ות ולאן אנו הולכים/ות? הרהורים על חייהן של נשים appeared first on המשפט.

נשות הכותל הן נשים דתיות המתעטפות בטלית, מתפללות עם ספר תורה ונושאות את תפילתן בקול רם ובקבוצה – הכול בדומה לגברים. שלושה אלמנטים אלה נוסחו על ידי נשות הכותל במילים: טלית, תורה, תפילה. במאמר זה אתאר ואנתח את מאבקן של נשות הכותל לשוויון בהגדרת זהותן הדתית אל מול האלימות הדתית שהופעלה נגד נוהג התפילה שלהן בכותל ואל מול הווטו הציבורי שהתלווה אליה. מאבק זה הוביל את נשות הכותל להתדיין בבית המשפט העליון שלוש פעמים במשך חמש-עשרה השנים האחרונות. נשות הכותל פועלות למען הגדרה מחדש של זהותן כנשים דתיות. הן פועלות מול הפטריארכיה היהודית בהתאם לאסטרטגיה פמיניסטית, הדורשת שוויון במסגרת הדת האורתודוקסית ולא באמצעות מימוש זכות היציאה ממנה, האפשרית רק על דרך המרת היהדות האורתודוקסית ביהדות קונסרבטיבית או רפורמית או על דרך עזיבת הדת בכלל. מאבקן נגד השתקתן במתחם הכותל המערבי הוא סמלי בנסותו להגדיר מחדש את ההתנהלות הדתית האורתודוקסית במרחב הציבורי, התנהלות שהוכתבה עד כה על ידי הנוהג הפטריארכלי, בגיבוי הרשויות הדתיות. מסכת הדיונים שהתקיימו בבית המשפט העליון תורמת רבות לבחינת הפוטנציאל המגבלות שטמונים במשפט כאמצעי להגדרת זהות דתית שוויונית לנשים.

The post פרנסס רדאי – תביעה לשיוויון בהגדרת הזהות הדתית: מקרה נשות הכותל – סאגה בבית המשפט העליון appeared first on המשפט.

חלקו הראשון של המאמר מציג ומנתח את הגדרתו המדויקת של האיסור הפלילי של "מעשה מגונה". בשל המיעוט הבולט של ספרות משפטית בנושא זה, חלק זה מציג גם את ההיסטוריה של האיסור של "מעשה מגונה", הן במשפט האנגלי והן בזה הישראלי. הדיון ההיסטורי שופך אור ומבאר בפירוט את האיסור, כפי שהוא קבוע כיום בחוק. חלקו השני של המאמר מציג כמה מוסכמות חברתיות-תרבותיות אשר רווחות בחברה הישראלית (בעיקר זו היהודית ה"מיינסטרימית"), ובהן המוסכמה הפטריארכלית בדבר זכאותם של גברים מבוגרים וחזקים לנשים צעירות; המוסכמה הליברלית המחייבת חופש ביטוי מיני בלתי מוגבל; המוסכמה המקשרת את הדרת כבודו של הגבר העברי עם פעילות מינית מוחצנת; המוסכמה בדבר עצמתה ו"גבריותה" של האישה הישראלית; והמוסכמה החדשה בדבר זכות האישה הישראלית לגופה וזכותה להגנת החוק מפני התנהגות מינית שאינה רצויה לה. החלק השלישי מצליב את הנורמה המשפטית הרלוונטית שהוצגה בחלק הראשון עם המוסכמות החברתיות-התרבותיות שהוצגו בחלק השני ומצביע על מקורות של מתח ובעייתיות, שאכן באו לידי ביטוי בפרשת רמון הן בנוגע לחוק למניעת הטרדה מינית והן בנוגע לפסק הדין בעניינו של רמון. החלק הרביעי והאחרון מציע נורמה חלופית אשר מכירה במוסכמות החברתיות-התרבותיות ומתמודדת עמן. כיוון שבסוגיות המוצגות בחלקים השני עד הרביעי דנתי כבר בהרחבה במקומות אחרים, ואילו האיסור הפלילי של "מעשה מגונה" בחוק הישראלי סובל, כאמור, מהתעלמות אקדמית, חלקו הראשון של המאמר הוא המפורט והארוך שבהם.

The post אורית קמיר – משפט, חברה ותרבות בפרשת חיים רמון appeared first on המשפט.