רשימה זו עוסקת בסוגיה של הגשת בקשת רשות ערעור במקום שבו קיימת למערערים זכות לערער, בין אם בשגגה ובין אם מטעמי נקיטה באמצעי זהירות. הכלל הקבוע בתקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי (תקנה 149(9) לתקנות החדשות) קובע כי בית המשפט רשאי לדון בבקשת רשות ערעור שהוגשה בטעות משום שלמערער הייתה זכות ערעור, כבכתב ערעור. הרשימה מתמקדת בעניין בלס, שבו קבע השופט דנציגר שכאשר מתדיין טעה והגיש בקשת רשות ערעור אף שהייתה לו זכות לערער, הרי ששופט דן יחיד רשאי לפעול לפי הטעות שעשה בעל הדין, ולא לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור אלא לדחות את הבקשה לגופה מבלי להעבירה להכרעת מותב תלתא. באותו עניין השופט דנציגר כדן יחיד פעל על פי הגשת בקשת רשות הערעור ולא העביר את הדיון למותב של שלושה שופטים אלא דן בו לגופו. רשימה זו מתייחסת לזיקה הקיימת בין פסק דין בלס למגמות שונות בפסיקה, כגון המעבר מכללים לסטנדרטים, צמצום היקף מתן הזכות לערער ויעילות כחלק אינהרנטי מסדרי הדין, וכן מציגה את היתרונות והחסרונות בהחלטתו של השופט דנציגר.

The post ד"ר ערן טאוסיג – ערעור בזכות או בקשת רשות ערעור – זו השאלה appeared first on המשפט.

מטרה מרכזית של הדין המשמעתי החל על עורכי הדין היא להגן על הציבור מפני עורכי דין בלתי־ראויים. לשכת עורכי הדין משמשת בהליכי הדין המשמעתי חוקרת, תובעת ושופטת כאחד. אולם, בצד תפקיד זה, הלשכה היא גם איגוד מקצועי לעורכי הדין, ומרבית התפקידים בה מאוישים על ידי בחירות הנערכות בקרבם. לכן היא חסרה את הפרספקטיבה החיצונית והכללית הנדרשת בעניין הנוגע באופן כה מהותי לציבורי כולו, ומתעורר חשש לניגוד עניינים. מכאן שקיימת חשיבות עצומה לשאלת מידת התערבות בתי המשפט באופן פעולת הלשכה בכל הקשור לדין המשמעתי. מחקר זה הוא מחקר אמפירי ראשון המודד מידת התערבות זו. מסקנת המחבר היא כי מערכת בתי המשפט הכלליים, הן כערכאות ערעור על פסיקות בתי הדין המשמעתיים של הלשכה והן כבית משפט לעניינים מנהליים, אינה מנכנון ביקורת אפקטיבי על קביעת הדין המשמעתי והפעלות על ידי לשכת עורכי הדין. אמנם בערעורים בזכות על פסיקת בין הדין המשמעתי בין המשפט מתערב יוצר מהמצופה, אם עיקר התערבותו היא בקביעת מידת העונש והתערבותו בנוגע להכרעות הדין עצמן היא מעטה מאוד. ערעורים ברשות כלל אינם מתקבלים. באשר לעתירות מנהליות נמצא כי בית המשפט המנהלי מבקר את פעולת הלשכה בנוגעל דין המשמעתי באופן צר מזה המופעל בדרך כלל על גופים סטטוטוריים אחרים, ועתירות מנהליות העוסקות בדין המשמעתי מתקבלות לעיתים נדירות. גוף סטטוטורי המחזיק בידיו מכוח החוק אוטונומיה כה רחבה המשפיעה מהותית על כלל הציבור אינו יכול לפעול כנדרש ללא פיקוח ממשי, אמתי ואפקטיבי. ללא הביקורת ישנה סכנה משמעותית לכך שאופן פעולותו לא יהלום את האינטרס הציבורי.

The post מיכל עופר צפוני – מידת התערבות בתי המשפט בפסיקת בתי הדין המשמעתיים בלשכת עורכי הדין appeared first on המשפט.