חברות רבות מתנערות ממחויבויותיהן לזכויות אדם באמצעות מיקור חוץ והעברת הבעיות למשטרים שלא בהכרח רואים בהן בעיות, אלא הזדמנויות. למשל, ייבוא מוצרים זולים ממדינות בלתי־מפותחות הוא תופעה עולמית רחבה. אף שניתן לטעון ערכית נגדה, יש בה היגיון כלכלי ופוליטי. שונים הדברים באשר למיקור חוץ שפותר בעיה של מחויבות לא לזכויות אדם, אלא לזכויות בעלי חיים, ובאופן קונקרטי – לזכותם שהאדם לא יתעלל בהם. האם החברה יכולה להתנער ממחויבות להגן על בעלי חיים מאכזריות אנושית באמצעות העברת הפרקטיקות האכזריות לחו״ל? המאמר גורס שמבחינה דוקטרינרית, יבוא תוצרי התאכזרות בחו״ל עשוי להיחשב צורה נגזרת של עברה; ואילו מבחינה נורמטיבית, אין היגיון ואין ערך בדיכוטומיה האמורה. אין לעודד בשיטתיות את מיקור החוץ של מה שאסור לעשות לבעלי חיים בגבולות ישראל. אכזריות היא רעה כשהיא נעשית במישרין באופן מקומי; מימון האכזריות בחו״ל וצריכת מוצריה רעים באותה מידה, מוסרית ומשפטית. המאמר קורא להפסקה מוחלטת של היבוא האמור, כדי לעודד אפקט של מרוץ לפסגה וכדי לתת למדינות אחרות תמריץ לשיפור חוקיהן ולגילוי חמלה לבעלי החיים שבשטחן.

The post אסף הרדוף – רחוק מהעין, רחוק מהמצפון: מימון ישראלי לאכזריות זרה לבעלי חיים appeared first on המשפט.