המאמר בודק את המושג החזק של האוטונומיה של החולה במשפט האנגלו אמריקאי, במיוחד בהקשר שבו הוא מתנגש עם העיקרון של קדושת החיים, ומשווה אותו עם האופי ההטרונומי של המשפט העברי, ועמדתו הכללית שהיא די כחושה בנוגע לחובת השמירה על חיי אדם, כולל החולה הנוטה למות. אולם בעקבות ניתוח של שתי תשובות של הר 'משה פיינשטיין, מגדולי הפוסקים של המאה ה-20, יש להסיק שלדידו קיים מושג של אוטונומיה חלשה שעל פיו יש לטעון שבמקרים שבהם רצונו של החולה להימנע מטיפול רפואי מציל חיים מתנגש עם חובת השמירה על חייו, תשובת ההלכה היא שרצונו של החולה גובר. גישה זו היוותה בסיס לפשרה בין האוטונומיה החזקה של המשפט המקובל והעיקרון היהודי של קדושת החיים בחוק החולה הנוטה למות. החלק האחרון של המאמר בודק את האפשרות של הרחבת האוטונומיה החלשה של החולה גם בנוגע להפסקת טיפול מאריך חיים.

The post דניאל סינקלר – האוטונומיה של החולה ויהדות ודמוקרטיה בחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו–2005 appeared first on המשפט.

שמו של המאמר לקוח מהצעות החוק שהוגשו לכנסת ה- 15, בהן נקטו בכינוי "נוטה למות" לגבי החולה באחרית ימיו; הביטוי "חולה סופני" נדחה משום שבמחשבה שנייה – הרי כולנו סופניים, ומשעת לידתנו אנו פוסעים בנתיב שסופו קבוע מראש; מי שחולה במחלה סופנית עשוי להאריך ימים במחלתו, ועניינו של החוק נוגע לחולים שמותם קרוב ממש, בטווח צפוי של חצי שנה. חשוב לציין שבדיון בטיפול פליאטיבי, יש התייחסות מיוחדת ל"חולה הסופני", מושג רחב יותר מ"החולה הנוטה למות".

The post משה טלגם – הטיפול בחולה "הנוטה למות" וניסיונות החקיקה appeared first on המשפט.

מטרת מאמר זה כפולה: להוכיח כי אין בהיגד בדבר היות העובר עד ארבעים יום "מיא בעלמא" ולא כלום כדי לבסס היתר להשמיד ביציות מופרות ולהתיר או לאסור מחקר בתאי נבט, ובד בבד, למצוא את הבסיס ההלכתי, ככל שהוא קיים, להתיר את המחקר לאור הסיכוי הגדול הטמון בגידול רקמות לצורך השתלה.

The post יוסי גרין – "עד ארבעים יום מיא בעלמא" (יבמות ס"ט, ב) – האומנם היתר להשמדת ביציות מופרות? appeared first on המשפט.

מאמר זה ידון בחלקו הראשון בהזרעה מלאכותית, ובחלקו השני בהפריה חוץ-גופית. הדיון יתמקד ביחס שבין המשפט למוסר בתחום רגיש זה, ובמסגרת זו אציג את ההבדל העקרוני כין גישת המשפט העברי ובין גישתה של הכנסייה הקתולית לרבייה מלאכותית; אבחן את סוגיית הנטורליזם (Naturalism), דהיינו האמונה שאסור לסטות מההסדרים הטבעיים של מעשה בראשית; אדון בהרחבה בהתמודדות המתודולוגית של ההלכה עם טכנולוגיית הפריון, ואף אצביע על האופן שבו משפיעה העמדה ההלכתית בנוגע להזרעה מלאכותית והפריה חוץ-גופית, על המשפט הישראלי, בעניינים כמו עקרון האנונימיות של תורם הזרע ובחירת אם פונדקאית על פי חוק ההסכמים לנשיאת עוברים, תשנ"ו- 1996.

The post דניאל סינקלר – הזרעה מלאכותית והפריה חוץ-גופית במשפט העברי: היבטים השוואתיים, הלכתיים-מתודולוגיים ומוסריים appeared first on המשפט.

מאמר זה דן בעיקר בהבדל בין המורשת הנוצרית להלכה היהודית באשר להריגת עובר ובאשר להפלה. שני החלקים הראשונים מוקדשים למשפט העברי. פרק ב מתאר את הדין המקראי ואת השלכותיו על התפתחות ההלכה. פרק ג עוסק בעיקר בשאלה אם יש בהלכה איסור ספציפי ומוצק על הריגת עובר, ובהשלכותיו של היעדר איסור זה על הלכות הפלה במשפט העברי. פרק ד סוקר את ההתפתחות ההיסטורית של איסור ההפלה במשפט הקנוני עד העידן המודרני. היסטוריה זו מעניינת במיוחד לאור העובדה שהן המשפט העברי והן המשפט הקנוני מסתמכים על אותו מקור מקראי, דהיינו הדין במקרה של הכאת אישה הרה וגרימת מותו של עוברה. אולם שניהם הגיעו למסקנות שונות מאוד. ניתוה פרשת הדרכים הפרשנית בין שתי השיטות מגלה פרק מרתק ביחסים בין המשפט למוסר שקרה לפני כאלפיים שנה. בחלק זה נדון גם בהשפעת המשפט העברי על השינוי שחל בנושא ההפלה במשפט המקובל האנגלי אחרי הניצחון הפרוטסטנטי במלחמת האזרחים האנגלית במאה ה-17, ובהשפעת מורשתו של המשפט הקנוני על המשפט המקובל המודרני, ובמיוחד בעניין החיפוש אחרי הרגע שבו עובר בתוך הרחם זוכה להגנת המשפט הפלילי. פרק ה עוסק בהשפעת המוסר הנוצרי על פסיקת ההלכה היהודית בתחום זה בעידן המודרני. נוסף להדגמת השפעה זו נצביע על השלכותיה על
היחס בין חשיבה משפטית למדיניות דתית בתשובותיהם של פוסקי הלכה בעניין הפלה בעידן זה. בסוף חלק זה נעמוד על ההבדל בין ארצות-הברית לישראל בהקשר של השפעת המוסר הדתי על פסיקת ההלכה.

The post דניאל סינקלר – מפגש בין משפט למוסר בסוגיית ההפלה: משפט עברי, קנוני, מקובל וישראלי appeared first on המשפט.