The post מיכל אגמון־גונן – לא עוד מועדון לגברים בלבד: חובתם של המשקיעים המוסדיים לקדם שוויון לנשים בדירקטוריון appeared first on המשפט.

נקודת המוצא של המאמר היא שלפרשנות יש ממד ערכי, ולכן היא עשויה לשמש הן ככלי רגרסיבי והן כאמצעי לתיקון פערי כוחות ולצמצום של אי שוויון. בהתאם לכך המאמר בוחן את תפקידן ותרומתן של בחירות פרשניות המסייעות להעצמתם של צדדים מוחלשים במשפט, ובעיקר לקידומו של ערך השוויון. הדיון מתמקד בשני מקרי מבחן, זה של פרשנות המקדמת עקרונות של צדק חברתי וזה של פרשנות פמיניסטית המכוונת לצמצום של אי שוויון מגדרי. בהמשך נבחנת הדילמה של פרשנויות סותרות, המתעוררת גם במקרים שבהם יש הסכמה על הערכים שביסוד ההליך הפרשני, תוך התמקדות במקרים שבהם ישנן כמה אוכלוסיות מוחלשות בעלות אינטרסים מנוגדים, או באלה שבהם ניתן להתבונן בשאלה הפרשנית מכמה נקודות מבט פמיניסטיות. המאמר אינו מציג פתרון כולל למצבים אלה, אך הוא מצביע על עקרונות שצפויים לסייע בהתמודדות עמם – באמצעות מתן משקל לדפיציט הדמוקרטי (במקרה הראשון) ול"שאלת האשה" (במקרה השני). המאמר מדגיש את חשיבות השימוש בפרשנות לקידום שוויון לנוכח התפקיד המרכזי שיש לה בפיתוח המשפט.

The post דפנה ברק־ארז – פרשנות, שוויון והעצמה appeared first on המשפט.

במהלך העשור האחרון התפתחו ברחבי העולם סוגים שונים של הכרה משפטית בבני זוג מאותו המין כ"משפחה". בניגוד למשפט הישראלי, המכיר בזוגיות הומוסקסואלית באופן נקודתי בלבד במספר מצומצם של תחומי משפט, ניתן למצוא במשפט המשווה הכרה סטטוטורית מקיפה בקשרי הזוגיות החד-מינית. עקב מחקר שערכתי בנוגע לסטטוס המשפטי של זוגות חד-מיניים במשפט המשווה, מצאתי לנכון לסווג הסדרים אלו לארבע קטגוריות רחבות של הכרה משפטית בזוגיות הומוסקסואלית ולמספר קטגוריות משנה המיוחדות באופיין למדינה זו או אחרת.

The post יובל מרין – נישואין בין בני זוג מאותו המין והכשל שבאלטרנטיבות לרגולציה משפטית של זוגיות חד-מינית appeared first on המשפט.

רשימה זו עוסקת בשלושה ספרים פמיניסטיים שהתפרסמו לאחרונה בארץ: ספרה של נויה רימלט, "הפמיניזם המשפטי מתיאוריה למעשה" (2010), ספרה של סילביה פוגל-ביזאוי, "דמוקרטיה ופמיניזם"(2011) והקובץ (בשני כרכים) "מגדר בישראל" בעריכת מרגלית שילה וגדעון כ"ץ (2011). בעקבות מאמרה של פרופ' גיליגן בכרך זה, אטען ברשימה זו ששלושת הספרים הללו מדגימים כיצד מחקר פמיניסטי מחויב לא רק להרחבת הדעת ולקידום החשיבה המדעית, אלא גם לשינוי חברתי. שאלת ה"מהיכן" ששואלת גיליגן במאמרה חייבת להישאל כדי שניתן יהיה לדמיין את ה"לאן" ולתכננו. זאת, משום שהסדר הפטריארכלי ויציבותו לאורך אלפי שנים ובתרבויות כה רבות וכה שונות זו מזו מושקע בהשכחת ה"מהיכן" וביצירת הרושם שהוא המצב הטבעי מקדמת דנא והיחידי האפשרי.

The post צבי טריגר – מדינה יהודית, פמיניסטית ודמוקרטית: על שלושה ספרים פמיניסטיים appeared first on המשפט.

המאמר מציע עיון בסגנונות ניהול של הליכי שפיטה בפרספקטיבה מגדרית, ומתמקד בתפיסת הצדק ובפתרון בעיות על פי גישת הפמיניזם התרבותי. מזווית ראייה זו נבחן שני הליכי שפיטה חדשים: הליך השפיטה ההסדרי והליך השפיטה הטיפולי, הקיימים כיום בארצות הנוהגות לפי שיטת המשפט האנגלו-אמריקנית. הליך השפיטה ההסדרי נשען על תֵמות ועל שיטות של ניהול הליך הגישור הפרגמטי. הליך השפיטה הטיפולי נוהג בבתי משפט מיוחדים המכונים "בתי משפט פותרי בעיות", ומאפייני התנהלות שיפוטית טיפולית ניתנים לאיתור גם במערכת הרגילה. הליכים אלה מדגימים מעבר מדרכי ניהול סכסוכים ויישובם בתפיסה אדברסרית לתפיסה שיתופית, ואת קיומם של מגוון דרכים ליישוב סכסוכים במערכת. אטען שהפרספקטיבה המגדרית תורמת לפיתוח שיח ומחקר בנושא דרכי ניהול סכסוכים ויישובם בין כותלי בית המשפט ומחוצה לו. בין היתר, פרספקטיבה זו מעניקה כלי להתבוננות בסוגי הליכים שונים לניהול סכסוכים ויישובם ולהבחנה ביניהם. היא תורמת לעדכון דרכים נוהגות ולשיפורן, מהווה בסיס להעמקת המחקר על הרצוי והנוהג בתחום ניהול סכסוכים משפטיים במערכת בתי המשפט ומעשירה את דרכי מיון השופטים והכשרתם.

The post קרני פרלמן – פרספקטיבה מגדרית ותרומתה לבחינת סגנונות ניהול של הליכי שפיטה appeared first on המשפט.

לימודי התואר השני במגמות הקליניות בחוגים לפסיכולוגיה באוניברסיטאות בישראל הם תחילתו של מסלול הכשרה לעיסוק בטיפול פסיכולוגי. המאמר עוסק בהיעדרן המוחלט כמעט של פרספקטיבות מגדריות ביקורתיות במהלך ההכשרה, ובהשלכות של היעדר זה על עבודתם של אנשי מקצוע. באופן ספציפי, המאמר מדגים את הרלוונטיות של פרספקטיבות אלו לגישות טיפול פסיכודינמיות, המבוססות על תאוריה פסיכואנליטית ומהוות כיום חלק נכבד מתכנית הלימודים ומן הגישות הטיפוליות הרווחות בשטח. בחלקו הראשון של המאמר נדונות כמה סוגיות תאורטיות וטיפוליות מפרספקטיבות מגדריות ביקורתיות. בחלק השני מוצגות תוצאות סקירה של תכניות הלימודים במגמות הקליניות באוניברסיטאות, שמהן ניתן ללמוד על המידה המזערית שבה נחשפים סטודנטים לפרספקטיבות מגדריות ביקורתיות. הסקירה כוללת נתונים על שיעור הנשים בסגל האקדמי במגמות הקליניות, ומלמדת על היבטים נוספים של מגדור המקצוע באוניברסיטאות. חלקו השלישי של המאמר מתאר שני מרכזים טיפוליים שבהם מיושמות פרספקטיבות מגדריות ביקורתיות הלכה למעשה, ומעלה את הבעייתיות שבפער הקיים בין הצרכים המעשיים בביקורת המגדר וחשיבותה בעבודתם של מטפלים, לבין היעדר נגישות לתכנים, לגישות טיפוליות ולמחקר רלוונטיים בתחום, במהלך ההכשרה הקלינית. סיכום המאמר דן בפערזה ומציע דרכים להתמודדות עמו ולהקטנתו.

The post מיה מוכמל – לא בבית ספרנו: על חסרונן של פרספקטיבות מגדריות ביקורתיות בלימודי הפסיכולוגיה הקלינית באוניברסיטאות בישראל appeared first on המשפט.

המאמר מציע דיאלוג בין תאוריות פוסט-מודרניות של מגדר לתאוריות פסיכואנליטיות התייחסותיות בנוגע לסובייקטיביות האימהית. הוא משתמש בביקורתה של ג'ודית באטלר על המגדר כקטגוריה מהותית ובלתי-ניתנת לשינוי, על מנת לבחון את הצימוד הבלתי-מאותגר: סובייקטיביות אימהית, נשיות ומין ביולוגי, ולאפשר התחלה של חשיבה מחדש על "אימהות" כקטגוריית זהות אפשרית גם בעבור גברים. ראשיתו של המאמר בחווייתי האישית של "להיות אימא". מנקודת מוצא זו ומתוך בחירה של שתי פרספקטיבות – הפסיכואנליזה ההתייחסותית ותאוריות מגדר פוסט-מודרניות – נוצר דיאלוג בין שני סוגי שיח לגבי מהותה של הסובייקטיביות האימהית. הבחירה בשני שיחים אלו מעידה על התובנות המשמעותיות שיש בעיניי לסוגי השיח השונים על העולם הנפשי ועל ההקשרים התרבותיים, החברתיים והמשפחתיים שבו מובנה עולם זה.
במהלך המאמר ארתום את מושג ה"פרפורמטיביות" של ג'ודית באטלר, על מנת לפרק את מושג האימהות המקובל וכמה מההנחות שקשורות אליו באופן "טבעי". לאחר מכן אדון בבעיית הפעלנות (agency) שעולה מהשימוש בהמשגתה של באטלר לגבי המגדר. דיון זה עוסק בשאלה אם אדם הופך לסובייקט כזה או אחר, וכיצד. שימוש בתובנות של הפסיכואנליזה ההתייחסותית מאפשר חשיבה על פעלנות מחד גיסא, ועל מוטיבציה מאידך גיסא. כך מתחיל להיווצר מרחב לסובייקטיביות אימהית חדשה.סובייקטיביות שלא נובעת באופן מחייב והכרחי מהביולוגיה, אך גם כזו שאינה מייתרת לחלוטין את קטגוריית האימהות. לבסוף אטען שעמדה של דיאלוג בין שתי הגישות מאפשרת את כינונה של סובייקטיביות אימהית, שהיא גם פיקטיבית וגם אמיתית, גם כפויה וגם יצירתית, גם נטועה בגוף וגם מרוחקת ממנו. מטרתי להציע סובייקטיביות אימהית שהיא פרדוקסלית וקונפליקטואלית, נטועה ביחסים הבין-אישיים המתקיימים ומכוננים במרחבים של השפה, התרבות והחברה. גישה זו מאפשרת את קיומה של עמדה פסיכואנליטית משחררת; גישה אשר אינה דוחה כל משמעות, רק משמעות אפריורית שקודמת להיווצרות הסובייקט ולהיותו בעולם (המשפחתי, חברתי, תרבותי, מגדרי); גישה אשר אינה שוללת את קיומו של עצמי, אלא את המושג של עצמי קשיח, קבוע ומתוחם אשר מבודד מההקשר שבו הוא קיים ומיחסיו עם אחרים;גישה אשר אינה דוחה הבנה ומשמעות, אלא רק הבנה ומשמעות שנקבעים מראש על ידי תאוריה.

The post לוסיאן לאור – מחשבות על פרפורמטיביות אימהית appeared first on המשפט.

במאמר זה אנו מבקשות לאפשר קריאה מחדש של המושגים "התמודדות" ו"סוכנות" (agency) בהקשר של נשים פלסטיניות בישראל. אנו טוענות כי דרכי ההתמודדות הייחודיות של נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל משקפות הן מקורות כוח תרבותיים, כפי שמקובל להראות בשיח הפמיניסטי המזרחי- תיכוני, והן מקורות כוח הנגזרים דווקא ממצבן הלאומי הייחודי, קרי מהאפשרויות הטמונות במרחב הישראלי. לטענתנו, נשים פלסטיניות מקיימות משא ומתן מתמיד הן עם החברה הפלסטינית והן עם החברה הישראלית, ודרכי התמודדותן משקפות שימוש במבני כוח חברתיים ופוליטיים גם מחוץ לחברה הפלסטינית. לצד הקושי, החשיפה למרחב הישראלי גם מרחיבה את מאגר מקורות הכוח ואת אופני ההתמודדות העומדים לרשותן של נשים פלסטיניות בישראל. לשני המרחבים התרבותיים שבתוכם נעות ועמם מתמודדות הנשים, נוסף גם מרחב פנימי שאליו הן פונות כאשר אפשרויות ההתמודדות במרחבים הפיזיים נחסמות. מאמר זה יציג שלושה אתרי התמודדות עיקריים: אתרי התמודדות שמקורם במרחב התרבות הפלסטינית, אתרי התמודדות שמקורם במרחב התרבות הישראלית ואתרי התמודדות שמקורם בעצמי.

The post סראב אבורביעה־קווידר ונעמי וינר־לוי – המרחב הפלסטיני, הישראלי והעצמי: מבט מחודש על זירות התמודדות של נשים פלסטיניות בישראל appeared first on המשפט.

המאמר מבקש להדגים שימוש בתאוריות מתחום "לימודי הגבריות", במסגרת מחקר משפטי, וזאת, מתוך תפיסה כי תאוריות אלה יוכלו לתרום למחקר הפמיניסטי ולמחקר המשפטי. במאמר נידונים פסקי הדין של בית המשפט העליון העוסקים בהסדר הפוטר את תלמידי הישיבות מגיוס לצה"ל. פסקי הדין הללו מתמקדים ב"גברים" ודנים בהם. מתוך ייחודם זה של פסקי הדין, ובאמצעות תאוריות של גבריות, מבקש המאמר להציע תשובות אפשריות לשלוש שאלות העולות מפסקי הדין בנוגע להסדר: (א) מהי "הבעיה החברתית" הנובעת מההסדר? (ב) האם ההסדר פוגע ב"כבודו של אדם"? ואם כן – כיצד? (ג) כיצד ההסדר עומד בסתירה "לכל עקרונות היסוד הארוגים בחיינו, לכל האמיתות, לכל השאיפות, לכל התקוות שמדינת ישראל המתחדשת בנויה עליהן"? התאוריה הראשונה הנסקרת במאמר היא התאוריה של דיוויד גילמור העוסקת ב"גבריות כקוד מוסרי". תאוריה זו מבקשת להגדיר את מושג ה"גבריות", ולתת הסבר תועלתני לחשיבותו החברתית של המושג. באמצעותה יוצעו תשובות אפשריות לשאלות א' ו-ב' שלעיל. התאוריה השנייה הנסקרת במאמר עוסקת בתפיסת "הגבריות היהודית החדשה", במסגרת התנועה הציונית, ובאמצעותה תוצע תשובה לשאלה ג' שלעיל.

.

The post אתי ליבמן עפאים – פמיניזם, גברים וגבריות: קריאת פסקי הדין בעניין גיוס תלמידי הישיבות באמצעות תאוריות של גבריות appeared first on המשפט.

המאמר בוחן את תחום לימודי נשים ומגדר ומחקרם, ואת מקומו באקדמיה ומחוצה לה. תוך ניסיון לתאר את המקום השולי של לימודי מגדר מחד גיסא, ואת המורכבות של מקומם באקדמיה מאידך גיסא, עולה הדילמה הפנימית של תחום חקר זה המנסה לקעקע את אושיות המחקר המערבי ולהיות חלק ממנו בעת ובעונה אחת. המאמר פורס את שלל השאלות והדילמות שדיון במקומם של לימודי מגדר ומחקר פמיניסטי מעורר. המאמר בודק את התרומה של לימודי מגדר בשלושה מרחבים: בתכניות ובחוגים ללימודי מגדר, בתחומי הלימוד האחרים ובמחקר המתרחש בארגוני שטח פמיניסטיים. הטמעת נושאי המחקר הפמיניסטיים בפקולטות למשפט מובאת כדוגמה להצלחה של לימודי מגדר לחלחל לתחומי ידע שונים. אתייחס לתרומה המיוחדת שהביאו נשים מקבוצות מדוכאות ומודרות אל תוך המחקר הפמיניסטי והערעור שלהן הן על ההגמוניה האקדמית והן על דרכי המחקר עצמן. בנוסף, תחומי ידע חדשים קוראים תיגר על התפתחותם של לימודי נשים ומגדר ותובעים מהם לבדוק את דרכם כל פעם מחדש. כך גם השתתפותם של ארגוני שטח במחקר הפמיניסטי מרחיבה את ההצלחה של לימודי מגדר אל מעבר לאקדמיה ולתכניות העוסקות בתחום ידע זה במישרין. אין ספק שכניסתן של נשים בפרט והחשיבה הפמיניסטית הביקורתית בכלל לאקדמיה ולמרחב המחקרי, יצרה מרחב רב-תחומי ומאתגר והשפיעה על השיח האקדמי והציבורי.

The post חנה ספרן – פמיניזמ[ים], נשים ומגדר במרחב האקדמי appeared first on המשפט.

המאמר עוסק בבחינת שתי תופעות בתרבות העתיקה ובתרבות בת ימינו, שראינו ביניהן דמיון. המושג ההלכתי "איילונית", והקטגוריה שנוצרה בארצות-הברית בשנות השלושים של המאה העשרים, "בוצ'", מתארים אותה קטגוריה "לסבית" שאנו מוצאים גם בתאוריה הקווירית. דרך ניתוח של מקורות תלמודיים על אודות שרה אמנו, אנו בוחנים את האפשרות ש"שרה אמנו", המוגדרת על ידי אחד המדרשים כ"איילונית", היא מה שהיום היינו מכנים "בוצ'". בליבון הדברים, דרך ספרות קווירית ודרך מקורות יהודיים, הגענו למסקנה כי "שרה אמנו" הייתה מוגדרת בספרות העכשווית כאינטרסקס. במהלך הניתוח אנו בוחנים כיצד התמודדו חז"ל עם הקטגוריה, אף שאינה הולמת עד תום את הדיכוטומיה "זכר-נקבה", ואת הקבלתה ל"גבר-אישה". מצאנו שהקודקס ההלכתי נמנע מקביעת מסמרות בנוגע למיניות הגוף הפועל, אולם בכל הקשור למגדורו של הגוף, מקפיד הקודקס ההלכתי לשרטט דיכוטומיה ברורה.

The post הנרייט דהאן־כלב ואחיקם פרבר־צוראל – שרה אמנו בוצ' הייתה: זהות מינית, פרקטיקות מגדריות ומקומה של שרה כאם בפנתיאון הלאומי appeared first on המשפט.

לאורך ההיסטוריה כולה נחשב אונס נשים בזמן מלחמה לתוצאה בלתי-נמנעת של אירועי הקרב. מאמר זה בוחן את האופן שבו עוגנו פשעי המין והמגדר במשפט הבין-לאומי הפלילי, ומבחין בין כמה תקופות משפטיות שונות, החל ברגעי היווצרות המשפט הבין-לאומי הפלילי ועד לנוסחו העדכני ביותר – אמנת רומא. במסע ביקורתי זה השתמשתי בתובנות שנולדו מהאופן שבו התפתחה עברת האונס במשפט המדינתי ומתוך התאוריות הפמיניסטיות השונות, החושפות את ההטיה המגדרית במשפט הבין-לאומי ואת שתיקתו בכל הנוגע לפשעי המין והמגדר. המאמר מציע להתבונן בפשעי המין כעברות בעלות ממד כפול – גזעי ומגדרי. וזאת, על בסיס הטענה כי אונס בזמן קרבות אינו רק פשע שקשור לעימות, אלא פשע הכולל שכבה נוספת בהיותו כלי להכפפה נשית ולהעצמה גברית. על כן, לא די בהכרה בו כעברה נוספת תחת תבניות העברה המסורתיות, אלא יש לעגן אותו גם כעברה נפרדת ומיוחדת שתציב, לראשונה, באופן רשמי וברור את גבול הנורמה, תיצור נורמה משפטית אחידה בין שיטות המשפט הלאומיות השונות ותסיר מעברה זו את רסיסי הפטריארכליות שדבקו בה.

The post אלונה חגאי־פריי – על הדרה ופשעים יוצאים מן הכלל: פשעי מין, מגדר והמשפט הבין-לאומי הפלילי appeared first on המשפט.

עשר שנים עברו מאז שהייתי דוקטורנטית וביצעתי את המחקר שעסק בסיפורי חיים של גברים מכים, נשוא אוטו-אתנוגרפיה זו. המחקר הוגש, וקיבלתי עליו דוקטורט, כתבתי מממצאיו ספר שיצא ב-2003, וגם מאמרים שהתפרסמו בחו"ל. ולמרות כל זאת – מאומה ממה שעליו ברצוני לכתוב לא דווח למנחה שלי, לא פורסם בפרסומיי שעסקו במחקר זה, ולא סופר אלא לבן זוגי. היותי חוקרת אישה היה תמיד מהותי במפגשיי עם גברים מכים – בכל שלב משלבי המחקר: החל ביצירת הקשר ובהסכמתם (או אי-הסכמתם) להתראיין, המשך באינטראקציות – הגלויות והסמויות – שנוצרו במהלך הראיונות, וכלה בספקנותם ביחס ליכולתי להבין ולתאר את עמדתם בראיונות התיקוף. גם ראייתם את החוקרת כאישה שיש בידיה כוח וקרבה למקורות הסמכות היוותה מכשול ביצירת יחסי אמון. במאמרי ברצוני לתאר כמה אפיזודות שקרו לי בשלב איסוף הנתונים, ולהעלות שאלות הקשורות ביחסי חוקרת אישה-נחקרים גברים.

The post דלית יסעור־בורוכוביץ – "רק אם יש לה ציצים גדולים": אוטו-אתנוגרפיה על יחסי חוקרת אישה ונחקרים גברים appeared first on המשפט.

המשפט משמש כמכשיר מרכזי לעיצוב החיים החברתיים – בכוחו לקרב את השוויון בין המינים ולחזק את ההגנה על נשים, ובכוחו להנציח את אי-השוויון ולהעניק לגיטימציה לסדר החברתי המאפשר אלימות מינית כלפי נשים. לפיכך נודעת חשיבות רבה לחקר יחסו של המשפט למצבן של הנשים בחברה, ולחשיפת עמדותיו הגלויות והסמויות בסוגיות אלה.

The post עירית נגבי ותמר ברנבלום – מבט פמיניסטי ביקורתי על הישגי הרפורמות החקיקתיות בדיני האונס appeared first on המשפט.

ההסדרה של עיסוקים שונים בישראל החלה כבר בתקופה העותמאנית, והתפתחה עוד יותר בתקופת המנדט. במאמר זה אבקש לבחון פרופסיה שסיפורה כמעט שאינו מתועד במחקר – לא ההיסטורי ולא המשפטי. כוונתי לעיסוק ברפואת שיניים. יש הטוענים כיום כי גם פרופסיה זו עוברת הליך של פמיניזציה. מעטים, אם בכלל, מודעים לכך שלא מדובר בהליך של פמיניזציה, אלא אולי בהליך של רה-פמיניזציה. במילים אחרות, העיסוק ברפואת שיניים היה בעבר (עד תחילת שנות השלושים של המאה הקודמת) עיסוק נשי. שינויים בהרכב העלייה לארץ ישראל כמו גם חקיקת פקודת רופאי השיניים בשנת 1926 הביאו לשינוי גם בנוף המגדרי של הפרופסיה, בהליך של דה-פמיניזציה. עם זאת, אינני טוען שהליך החקיקה היה מכוון להדרת נשים, אך בהחלט ניתן להבחין כיצד החקיקה המנדטורית שינתה ועיצבה את הפרופסיה. במובן זה, כל חקירה של שורשי העיסוק ברפואת שיניים מחייבת מבט מגדרי והבנה שגם תהליך הפרופסיונליזציה קשור קשר הדוק לשאלות של מגדר, משפט והיסטוריה.

The post אייל כתבן – טיפול שורש: תהליך הדה-פמיניזציה של רפואת השיניים בארץ-ישראל וחקיקה בין מזרח למערב appeared first on המשפט.

המאמר מתחקה אחר קורות משפט אשר הסעיר את המדינה בשנתה השנייה, משפטו של דוד יעקובוביץ, אשר ידוע בציבור כפרשת האונס והרצח בגן מאיר. אח ואחות למחצה שוטטו בגן מאיר בלילה והותקפו על ידי זר. האח ברח ומת מאוחר יותר מפצעיו. האחות הותקפה ונאנסה אונס ברוטלי, אך הצליחה להניס את התוקף למרות פציעותיה הקשות. יעקובוביץ, אשר הזעיק את המשטרה, הואשם ברצח האח בלבד, והאחות הפכה לעדת תביעה מרכזית. תחילה, הואשם יעקובוביץ ברצח, ונגזר עליו עונש מוות. פחות מחודשיים לאחר ערעורו לבית המשפט העליון, זוכה יעקובוביץ מאשמת הרצח, הורשע בהריגה והושת עליו עונש מאסר. המאמר מציע מסע מרתק שבמרכזו ניתוח חדשני של פסק הדין, הפותח צוהר לקריאה ייחודית של פסק הדין, הפורצת מגבולות העולם הפלילי, ומלמדת אודות חשיבותו כפסק דין "מכונן זכרון", המבסס את עקרון שלטון החוק. קרב האיתנים שנחשף בפסק הדין, בין הגיון המשפט המצדד בשקיפות ואור, לבין הגיון הגן הדורש סוד והסתרה, מלווה את עיצובו של עקרון שלטון החוק במשפט הישראלי הצעיר.

The post ליאורה בילסקי – "לפני זה לא עברנו על גדרות": העיר, האישה והמשוטט במשפט יעקובוביץ appeared first on המשפט.

ההכרה ההולכת וגואה בכך שזכויות נשים הן זכויות אדם הניעה את השינויים העצומים שחלו בחייהן של נשים רבות בחצי המאה האחרונה (לפחות בארצות-הברית). עם זאת, סוגיית הנשים עדיין כרוכה במאבק. אי-אפשר לכתוב ספר בשם "בקול שונה" בלי להיקלע לוויכוח אם נשים דומות לגברים או שונות מהם, אולם לא בכך עסק ספרי. שמעתי דיסוננס בין קולותיהן של הנשים לקולות שעיצבו את התאוריה הפסיכולוגית ואת הדיון הציבורי. ואם לנקוט טון אישי יותר, כשהקשבתי לנשים אחרות, שמעתי הד לקול שהשתקתי, עמוק בתוכי. במאמר זה אני דנה בשאלה: האם עלינו לשכוח את המגדר? אני עונה עליה בשלילה, ומסבירה מדוע עלינו עדיין ללמוד וללמד מגדר. עד שנפתור את בעיית הזיכרון השגוי – בפמיניזם ובתוכנו פנימה – הפילוג בין נשים יימשך, וכך גם הוויכוח אם נשים שונות מגברים או דומות להם, ואם הן אכן שונות, מי טוב יותר? עד שלא נאתר את מקורות הבינריות וההייררכיה של המגדר ונכיר במיזוגניה כפשע שנאה, לא נבין מדוע החופש חומק מאתנו ומדוע אהבה היא כה מאיימת. לא נהיה מסוגלים להתמודד עם טיפול בילדים, עם בעיית שירותי הבריאות ועם מצב כוכב הלכת שלנו. לא נבין מדוע איננו יכולים לבער את העוני ולהפסיק את המלחמות. מגדר נמצא בלב-לבן של הבעיות הללו, ולפחות כרגע, עלינו לחקור אותו.

The post קרול גיליגן – מהיכן אנו באים/ות ולאן אנו הולכים/ות? הרהורים על חייהן של נשים appeared first on המשפט.

רשימה זו מטרתה להציג היבטים משפטיים והיסטוריים בהסדר אי-אכיפת חוק שירות ביטחון על קהילת המיעוט הערבי. בחלק הראשון תוצג המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית להסדר אי-גיוס קהילות המיעוטים לשירות ביטחון. לאחר מכן יוצגו היבטים היסטוריים בהסדר אי-גיוס המיעוט הערבי לצה"ל כפי שגובש בראשית ימי המדינה (בהתבסס על מסמכים אותנטיים מארכיון צה"ל) וכפי שהוא תקף בשינויים מסוימים עד ימינו. כמו כן, יוצגו טעמיו השונים של הסדר זה מנקודת מבט מוסדית-ביטחונית ומנקודת המבט של המיעוט הערבי בישראל, וכן ניסיונות לשינוי מצב דברים זה לרבות מספר עתירות שהוגשו לבג"ץ . לבסוף יוצג רינן קצר באשר לתוקפו המשפטי של הסדר אי-גיוס קהילת המיעוט הערבי לשירות ביטחון, לאור ניתוח הדין המשפטי.

The post ליאב אורגד – המיעוט הערבי בישראל וחובת שירות ביטחון appeared first on המשפט.

הדרישות והציפיות המגדריות מעצבות את זהותם והתנהגותם של בנים וגברים כמו גם את תפקידם כאבות. בנים וגברים נדרשים להימנע מהתנהגויות שנחשבות "נשיות" וכאשר הם הופכים לאבות, עיקר תפקידם הוא כלכלי: הם נדרשים לשמש כמפרנסים העיקריים של המשפחה. המדיניות המשפטית והסדרי העבודה בישראל שמעודדים עבודה מרובת שעות מושפעים מנורמת "הגבר כמפרנס" ובמקביל גם מחזקים אותה. מאמר זה יאיר זווית נוספת ויצביע על המחיר האישי והמשפחתי אותו משלמים אבות רבים כיום – בין אם הם מצליחים לעמוד בדרישת "העובד האידיאלי" ובין אם לאו. חשיפת המורכבות הקיימת בחייהם של אבות עובדים תאפשר לגבש מדיניות כוללת ואפקטיבית שתסייע להורים לשלב בין עבודה למשפחה בהתאם לצרכיהם.

The post יפעת מצנר־חרותי – "צריך לעבוד על זה": בחינת יחסי הגומלין בין נורמות של גבריות, אבהות ודרישות שוק העבודה appeared first on המשפט.

המאמר ממקד את הדיון בהטיות אשר מבוססות על מגדר. הוא בוחן, ראשית, אם מגדר השופט משפיע על האופן שבו נתפסת הכרעתו, לאמור: האם הכרעות שיפוטיות של שופטים נתפסות באופן שונה מהכרעות שיפוטיות של שופטות; ושנית, האם מגדר המתבונן משפיע על האופן שבו הוא תופס את ההכרעה השיפוטית, דהיינו האם הכרעות שיפוטיות נתפסות באופן שונה על ידי גברים ונשים. יתר על כן, המאמר ממקד את הדיון בהקשר המיוחד של הכרעות בעלות נגיעה מגדרית (תיקי אונס). הוא בוחן אם תפיסת הכרעות שיפוטיות זהות בעניין בעל נגיעה מגדרית מושפעת ממגדר השופט, ממגדר המתבונן (במערכת המשפט) או משילוב של השניים. לצורך בדיקת ההשערות השתמשנו במערך מחקר ניסויי, כאשר שני המשתנים הבלתי-תלויים הם מגדר השופט ומגדר המתבונן או המעריך, והמשתנים התלויים הם תפיסות המתבוננים לגבי מאפיינים שונים של ההכרעה השיפוטית.

The post רונן פרי, אורן גזל-אייל וחן טובול – הטיות מגדריות בתפיסת הכרעות שיפוטיות appeared first on המשפט.